כתבי יאיר צפורי / על תאונות דרכים ואי אכיפה
על תאונות דרכים ואי אכיפה[1]
| "ראה, הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה. פנינו שונו. המוות נשקף מעינינו. איננו נושמים." |
||
כשכתב חיים גורי את המילים האלה, הוא לא התכוון להרוגי תאונות הדרכים. את זכר הרוגי התאונות לא מנציחים ככאלה שמתו מות גיבורים. הם סתם מתו. נשים וגברים, זקנים וצעירים, ילדים ותינוקות. בממוצע מדי יום ביומו מת נוסף - והארץ שוקטת ושותקת. ומה בכל זאת עושים? מקימים ועדה, מתייעצים עם מומחים, ועוד ועדה, ועוד מומחים. אם כבר כל כך הרבה מתים - לפחות שלמישהו תהיה פרנסה מזה...
כמי שעשה עשור מחייו כשוטר על הכבישים, ראה תאונות, ראה הרוגים ופצועים, חלקי גופות אדם בתוך וליד כלי רכב מעוכים, ראה עבירות תנועה נעברות מול עיניו ורשם אין ספור דוחות תנועה והזמנות לדין לעבריינים וכמי שנהג לא מעט בכבישי ארצות אחרות בעולם, ואף ניסה ללמוד ולהבין את נושא אכיפת ושמירת החוק בארץ ומחוצה לה, אני מרשה לעצמי לקבוע ללא צל של ספק, שהמלחמה בתאונות הדרכים לא רק אפשרית - היא אפילו פשוטה מאוד. גם לא צריך בשבילה תקציבי עתק. להפך. לא צריך להתנצל ומותר לומר בריש גלי שמלחמה נחרצת בתאונות הדרכים יכולה להכניס כסף רב לקופת המדינה - וזה עוד לפני הכסף שייחסך מעצם ההורדה המשמעותית של מספר התאונות.
אין זה סוד שהרוב הכמעט מוחלט של תאונות הדרכים - הן אלה שגבו הרוגים ופצועים והן אלה שבהם רק נגרם נזק לכלי רכב או לרכוש - נובע מאי ציות לחוק. דיני התעבורה בישראל הפכו כבר לפני שנים להיות אות מתה והמלצה בלבד ואין צורך במומחים כדי להוכיח זאת. כולנו עוברי דרך, בין אם כנהגים, בין אם כנוסעים ובין אם כהולכי רגל וכולנו רואים במו עינינו את הזלזול בחוק ואיתו גם הזלזול בזולת. מה שמתחיל בעבירות חניה פרועות, כי כאשר הנהג ישראלי צריך לקנות משהו בחנות סמוכה, הוא פשוט עוצר, ממש לא חשוב אם מותר או אסור ואם זה מפריע למישהו, וניגש לטפל בענייניו, או סתם לשוחח עם מכר ותיק. זה נמשך, כפי שכולנו רואים כשאנו נוהגים בכביש, בכך שאיתות ממש איננו חובה בכבישי ישראל ובוודאי הס מלהזכיר בכלל אכיפה משטרתית בנושא. וזה עובר לכך שהמהירות המותרת המקסימלית שנקבעה בדרך, לעולם איננה באמת המהירות המקסימלית המותרת. זוהי, לכל היותר המלצה. מותר לנהוג "קצת" יותר מהר. אסור רק להיתפס כשנוהגים ממש ממש הרבה יותר מהר.
כבר לפני שנים החליטו קברניטי משטרת ישראל שהמשטרה לא תאכוף "עבירות קלות", אלא רק "עבירות חמורות", כאלה שגורמים - לטענתם - תאונות דרכים. עוד לפני השאלה אם מדיניות זו נכונה בכלל, אני שואל: באיזו זכות מחליטה המשטרה איזה חוק לאכוף ואיזה לא? אם המשטרה מחליטה, הווי אומר שהיא המחוקקת דה-פקטו. אולי עליה גם לשפוט ובכך להקל גם על מערכת המשפט הקורסת? אבל חשוב יותר לעניינינו: הדרך היחידה לחנך עוברי דרך להימנע מעבירות "חמורות", היא להעניש על העבירות "הקלות". ככל שנבחן את מהלך ההיסטוריה של האכיפה המשטרתית נגלה שוב ושוב שאין דרכי ביניים. יש רק דרכים בינוניות.
נשאלת, אם כן, השאלה, מדוע באמת אין המשטרה אוכפת את כל דיני התעבורה - קלים כחמורים? ישנן שתי סיבות עיקריות לאי אכיפת החוק. האחת - פופוליזם זול של פיקוד המשטרה ושל העומדים בראש המשרד לביטחון הפנים, שבאים, כביכול, להיטיב עם העם המסכן ולהקל על עולו וסבלו. סיבה נוספת למיעוט רישום דוחות היא הטענה - הנכונה, אגב - שבתי המשפט אינם עומדים בעומס התיקים שייצור ריבוי דוחות, כי גם כעת משפטים נדחים משך שנים, עד שאובד הכלח על הדין ועל הדיון הפלילי.
אז מה היה לנו? הרשות המחוקקת מחוקקת חוקים, אבל הרשות המבצעת איננה אוכפת אותם, כי הרשות השופטת איננה עומדת בעומס. כלומר, במקום שכל המנגנונים יתיישרו, וכל מנגנון יבצע כראוי את תפקידו, הרי ברגע שמנגנון מסוים עקום, מיד מתאימים את עצמם שאר המנגנונים לעוקם הזה, מתעקמים בעצמם ומצדיקים את עקמומיותם בכך שהם נאלצים, לכאורה, להתאים את עצמם למנגנונים עקומים אחרים.
וכך מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה. בכל יום הרוג בתאונת דרכים. היום זה אולי פלוני אלמוני שאיננו מכירים, אבל מחר זה יהיה כל אחד מאיתנו, או מהיקרים לנו, והציבור מתייחס לכך בשוויון נפש, כאל גזירת גורל. הרי על מחירי הקוטג' והמילקי יצא הקצף ועם ישראל יצא לזעוק בהמוניו בכיכרות, אבל זה שאנשים מתים מידי יום ביומו - זה בסדר...
אין ספק שצריך לשפר משמעותית את התשתיות, אין ספק שיש מקום לשינויי חקיקה כאלה ואחרים, אין ספק שבכבישים משופרים כדאי גם להעלות את המהירות המרבית המותרת. אבל לפני כל דבר אחר צריך להתחיל באכיפה, בין אם על-ידי שוטרים ובין אם באמצעים טכנולוגיים, באפס סובלנות, של כל חוקי התעבורה הקיימים, קלים כחמורים. אם ידע כל עובר דרך בישראל שעל כל עבירה ועל כל חריגה מביצוע החוק הוא ייענש וגם שרבים הסיכויים שייתפס - תוך זמן קצר להפליא תשתנה תרבות הנהיגה של כולנו, מספר ההרוגים והפצועים ירד מתחת לכל יעד שממשלה כזו או אחרת הכריזה עליו באיוולתה, ובנוסף גם ייחסך כסף רב למשק הישראלי.