כף החיים/אורח חיים/שי

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

א) סעי' א. עץ שתולין בו דגים וכו' בשר שאינו מאוס כל כך. עו"ש או' א':

ב) שם. עץ שתולין בו דגים וכו' עץ זה הוי כלי כיון שיחדו לתלות דגים אלא משום דמאיס הו"ל מוקצה מחמת מיאוס ואנן ק"ל כר"ש. לב"ש, משמע אבל אם לא יחדו לכלי רק תלה בו דגים לפי שעה אסור לטלטלו. ועיין לעיל סי' ש"ח סעי ט"ז ודברינו לשם או' קי"ז וקי"ח:

ג) שם. מותר לטלטלו. אפי' מחמה לצל והיינו טעמא משום דלית עליו שום מוקצה והו"ל ככלי שמלאכתו להיתר דרישה או' ב' מיהו המש"ז או' א' כתב דלא שרי לטטלו אלא לצורך גופו ומקומו ככלי שמלאכתו לאיסור והביא דברי הדרישה הנ"ז וכתב וצ"G יעו"ש. ונראה דאם תולין בו דגים מלוחים לכ"G שרי לטלטלו אפי' מחמה לצל משום דזו לאומצא כמ"A לעיל סי' ש"ח סעי' ל"ב וא"F הו"ל ככלי שמלאכתו להיתר שמותר לטלט אפי' מחמה לצל וכמ"ש לעיל סי' ש"ח סעי' ד' יעו"ש:

ד) שם. כר"ש דשרי. אבל במקצה מחמת איסור כגון נר שהדליקו בה באותה שבת לא ק"ל כוותיה ואסור אפי' לאחר שכבה ועיין לעיל סי' רע"Y ובדברינו לשם בס"ד:

ה) שם. כר"ש דשרי. אבל במוקצה מחמת חסרון כיס אפי' ר"ש מודה. שבת זק"ן ע"T. וגם מודה ר"A בצרורות ואבנים ומעות וכל דבר שאינו כלי ולא אוכל שאסור לטלטו כיון דלא חזי למידי. ב"י. וכ"כ בהגהת הלבוש ומה שאנחנו ק"ל בכמה דברים כר"ש דלית לי' איסור מוקצה אלא בגרוגרות וצימוקים בלבד ובכמה דברים ק"ל דאסורים משום מוקצה היינו משום דבכמה דברים אפי' ר"ש מודה דאסורים הן עכ"ל:

ו) סעי' ב. אין שום אוכל תלוש וכו' אבל במידי דמחובר אפי' לר"ש הוי מוקצה בין של ישראל בין של עכו"ם. ב"י. ועיין לקמן או' י"ד:

ז) שם. העומדים לסחורה וכו' שאעפ"י שעומדים לסחורה דעתו עליהם לאכול מהם כשירצה. תו"ש או' ב' לב"ש:

ח) שם. ואפי' חטים שזרעם וכו' ולא דמי לנר שכבה בסי' רע"ט דהתם כיון שאתצקאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא. מ"T סק"א. ועיין ב"חש שכתב בשם ש"ל דאוסר בחיטים שזרעם כמו נר שכבה אבל הוא ז"ל הסכים כשדברי הש"ע יעו"A אמנם צ"ע דבסי' שי"א סעי' ח' וסי' של"ו סעי' ו' אוסר שם הש"ע אם נתכון לזריעה ועיין בדברינו לשם בס"ד:

ט) שם. ועדיין לא השרישו. שאם השרישו הו"ל עוקר דבר מגידולו ואסור עו"A סי' שי"א או' ו':

י) שם. וביצים שתחת וכו' פי' שנולדו מאתמול. עו"ש או' ג' והיינו תוך ג' לישיבתה ועיין פסחים נ"ה ב' הגהות יעב"ץ על הגמ' פת"G או ד':

יא) שם. שמניחין אותם במוקצה וכ' ר"ל שהקצה להם מקום עד שיתיבשו לבוש:

יב) שם. אסורים בשבת ודוקא גרוגרות וצימוקים אבל אפרסקין וחבושין וכל שאר מיני פירות לית בהו מוקצה לר"ש, ב"י בשם הגמ':

יג) שם הגה. וי"א דאין הכנה וכו' ואפשר דגם הסברה ראשונה מודה לזה. א"ר או' ב' ועיין לקמן סי' תצ"ח סעי' ג':

יד) שם בהגה. וי"T דאין הכנה וכו' פי' בדבר תלוש אבל במחובר שלקטו עכו"ם בשבת אסור לכ"ע. ט"ז סק"ב. ועיין לעיל או' ו' ולקמן סי' שכ"ה סעי' ה':

טו) שם בהגה וי"א דאין הכנה וכו' דאין העכו"ם מקצה מדעתו כלום. (ר"ן) וכיון שהוא מוכן לאיש א' מוכן לכל. כלבו. מ"T ס"ק. תו"ש או' ד' ר"ז או' ג':

טז) שם בהגה. וי"T דאין הכנה וכו' ונראה דלא התירו בשל גוי רק מורצה אבל נולד אפילו בשל גוי יש לאסור. עו"ש או' ד' א"R או' ג' תו"ש שם. ועיין לקמן סי' תקי"ז:

טוב) שם בהגה. ואפילו גרוגרות וצימוקים וכו' משמע דאפי' העלה אותם העכו"ם מבע"H ליבשם ודחה אותם בידים לא חל עלייהו שם מוקצה אבל הר"ז או' ג' כתב דמייר יבראויים ואינם ראויים דבישראל צריכין הזמנה כמ"ש סעי' ה' ובשל עכו"ם אין צריך הזמנה יעו"ש משמע הא אם לא היו ראויים אף בשל עכו"ם אית בהו מוקצה כמו בשל ישראל:

חי) שם בהגה. ואפי' גרוגרות וכו' וננר עכו"ם שהדליק ביה"ש וכבה י"ל דשרי לישראל טלטלו אח"F בנתאכסן בבית עכו"ם דתרתי בעינן מוקצה מדעת ודחייה בידים הא דחייה לחוד לא. ואם ישראל נתאכן בבית עכו"ם והניח מפה על השלחן לכבוד שבת ועכו"ם הניח נר עליו ביה"ש וכבה י"ל דהמפה בסיס דניחא ליה בכך. ולומר לעכו"ם ביה"A טול נר שלך מכאר אסור דלצורך ישראל הטלטול אסור. ואם המפה של עכו"ם י"ל אין הכן בשל עכו"ם. מש"ז או' ב':

י) סעי' ג' דבר שנתקלקל וכו' כגון גרוגרות וצימוקין שהיו חזו ביה"ש ונתקלקלו ביום שנפלו עליהם גשמים וחזרו ונתקנו ע"י שזפתן השמש ב"י בשם רש"י. א"R או' ד':

ך) שם. חזר להתירו. הטעם דאין מוקצה לחצי שבת דהא ביה"ש היה ראוי. טור. ט"ז סק"ג. ומ"ש שם הט"Z בענין האיזמל של מילה כבר כתבנו בזה לעיל בסי' ₪ או' ז' קחנו משם:

כא) שם. אבל דבר המוקצה ביה"ש וכו' דוקא דברים שגמרן בידי שמים כגון גרוגרות דאין נגמרין אלא ע"י חמה אבל דבר הנגמר בידי אדם כגון תמרים שנותן עליהם מים בע"ש דאין ראוי עד ליל שבת כשלקחו טעם היין מותר. א"ר או' ה' ועיין לקמן או' כ"ז:

כב) שם. אסור כל היום דהכנה צריך מבע"י כדכתיב והיה ביום השישי והכינו וכ'ו רש"י ביצה כ"ו ע"ב:

כג) סעי' ד. אעפ"י שלא ידעו הבעלים וכו' ולא אמרינן כיון שהיה סבור ביה"ש שלא יבשו עדיין הרי הוקצה לו באתה שעה ואתקצו לכולי יומא דליתא. וכתב הר"ן ע"ז ואע"D דבירושלמי ריש ביצה אוסר בזה נקטינן כתלמודא דידן. ב"י. תו"ש או' ז':

כד) שם. ואח"F נודע להם וכו' ודוקא בכה"ג אבל איסור שנפל להיתר לח ולא היה ששים ונתתוסף אח"F קודם שבת ע"י חש"ו ובלח לא שייך נ"נ בהפ"מ או נתוסף כנגד כל היתר ולא ידעו בעלים י"ל הואיל ולא שייך עומד ומצפה אסור ובלבוש כתב מוקצה בטעות לא הוה מוקצה משמע אף כה"D שרי וצ"G. מש"ז או' ד':

כה סעי' ה. דחזו ולא חזו וכו' היינו שנתייבשו קצת מבע"י ולא כל צרכן. רש"י ביצה כ"ו ע"ב:

כו) שם. אי אזמניה וכו' וכתב המ"T בסי' כ תצ"ה דצריך שירשום מע"ש ויאמר מכאן אני נוטל למחר משום דאיכא למיחש דילמא שביק את הרעים ונוטל את היפים ומטלטלת מדייד שלא חזי ליה יעו"ש. תו"ש או' ח':

כז) שם. אבל אם אינם ראויים וכו' כתב הכלבו בסי' נ"ח כל דבר שגמרו בידי אדם אינו מוקצה ואית דבעו למימר שאילו התמרים שנוצנים עליהם מים בגיגית בע"ש או בעיו"ט ונדחו עי"ז מיד או חזו להו בתר הכי בליל שבת או בליל יו"ט שלקחו טעם היין מותר לשתותן ביום שגמרו בידי אדם אם שהו כל הצורך ע"כ. וכתב עליו ב"י דדבריו תמוהים דהא אמרינן בגמ' ( שבת מ"ה ע"א) דשאר פירות בר מגרוגרות וצמוקים לית בהו מוקצה וא"כ למה הוצריך ליתן טעם מפני שגמרו בידי אדם ועוד ודאי דהני לא הוי גמרו בידיד אדם עכ"ל נמצא דהב"י לא תמה רק על העם אבל לענין דינא מודה. והביאו הט"Z סק"ד והתו"ש או' ט' ועיין לבו"ש שאר האחרונים מה שיישבו קושיית הב"י על הכלבו. ועוד עיין לקמן סי' ש"ך סעי' ג':

כח) שם. הזמנה לאו מילת היא. דה"ל כמזמין עצים ואבנים לאכילה שאין בריה אוכלתן. רש"י ביצה כ"ו ע"ב:

כט) סעי' ו. מבטל כלי מהיכנו פי' שהוסר הכלי מטלטלו ודומה שסותר הסותר זה הכלי ממה שהיה ראוי בתחילה. טור. וכן פירש"י והרמב"ם פכ"ה דין כ"ג. ובמקום אחר פירש"י דהוי כאלו בונה אותו במקום הזה. תו"ש או' יו"ד. וכ"כ הלב"ש:

ל) שם. אבל מותר לכפות וכו' דבזה אין מבטל אותו מהיכנו דהא אם ירצה יכול לחזור וליטול אותו משם. ולא חיישינן דשמא ע"י נטילתו משם ינדנד המוקצת מאחר שמוקצו מכוסה מן העין ועוד שמטללטל אותו לצורך דבר שאינו ניטול קמ"ל דלא. תו"ש או' י"א:

לא) שם. ובלבד שלא יגע בו. אע"ג דמוקצה מותר בנגיעא וכ""ש סי' ש"ח סעי' מ"ב היינו כשהנגיה היא לצורך דבר המותר אבל הכא היא לצורך דבר המוקצה. ב"י בשם ת"ה סי' ס"ז. ט"ז סק"ה. מ"א סק"ג. והה"מ כתב דהא דאסור ליגע בביצה שנולדה בשבת ויו"ט היינו משום שהיא מתגלגל וע"ו[י] נגיעה מעט היא מתגלגלת והוי טלטול ממש וכמ"ש רמ"א רס"י תקי"ג. והבן אי התו"ש או' י"ב וכתב דמדברי הש"ע כאן משמע דס"ל הכהת"ה דא סתם דבריו דבכל מוקצה אסור ליגע (ר"ל אפי' אינו מתגלגל) וכ"כ המ"א סי' תקי"ג סק"ב ודלא כהט"ז שם סק"א יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' ה' ועיין לעיל סי' ₪ או' ל' ולקמן רסי' תקי"ג:

לב) סעי' ז. מטה שיש עליה מעות וכו' במניח איירי דבשבת תנן פי' נוטל מנער את הכר והן נופלות ובמניח בשבת איירי דבהניח מבע"י והיו עליה ביה"ש אפי' אין עליה מעות אסור לטלטלה כדקאמר בסיפא דמילתא וא"ת דאיך יכול להיות שמניח לדעת בשבת י"ל כגון שהניח נכרי או תינוק לדעת ישראל. ב"י בשם התוי מ"T סק"ד. ולענין ניעור עיין מ"T ס' ₪ ס"ק ן' שכתב להתיר כיון שלא היו עליה ביה"ש יעו"ש. וכ"כ הר"Z בזה הסי' או' י"T ועיין סי' ש"ט סעי' ד':

לג) שם הגה. ואפי' לצורך גופו וכו' דדין הבסיס כאותו המוקצה שעליו וכיון דהמעות הוי מוקצה מחמחת גופו דאסור אפי' לצורך גופו ומקומו גם המטה כך. לב"ש. וכ"כ המש"ז או' ו' ח"T כלל ס"ז או' ב':

לד) שם. שמונח עליו איסור. פי' בהניח בכונה בע"ש דאלו בשוכח אמרינן לעיל סי' ₪ סעי' ד' דמנער את הכר שעליו המעות. ט"ז סק"ו:

לה) שם. וגם לא היה עליה ביה"A וכו' פי' אפי' היה עליה מעות בשבת וניטל משם כיון שלא היה ביה"A מותר לטלטלה. עו"ש או' ח' ועיין לעיל סי' ₪ או' קפ"ב:

לו) שם הגה. ויש אוסרין בייחד לכך וכו' וטעמא משום דאדם קפיד עליה ומייחד לה מקום. ב"י. ומ"מ אם ייחדה בלבד ולא נתן עליה עליה אפי' מבע"י לכ"ע שרי דהזמנה לאו מלתה היא. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט ר"ז או' י"ב:

לז) שם בהגה. מיהו לצורך גופו וכו' דמעשה זו מבטל המחשבה דיחוד והמעשה שעשה בו מעיקרא שהניח בו מעות. הגר"א. ופשוט שזה על דעת ר"ת דלשאר פו' אפי' יחדו למעות נמי כל שאין עליה מעות וגם לא היה עליה ביה"ש שרי לטלטלה. ב"י:

לח) שם בהגה. מיהו לצורך גופופ וכו' כ"כ ב"י בשם הג"א. אבל הדרישה או' ד' כתב שדעת ר"ת לדמותו למוקצה מחמת חסרון כיס דאסור אפי' לצורך גופו ומקומו יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ה. וכן הסכים בביאור הגר"א. ר"Z שם. ולענין דינא כתב הא"ר או' ה' כללה דמלתא הן מטה או כיס אף דמיחד למעות כל שאין מקפיד עליו להניח בו דבר אחר מותר לצורך גופו ומקומו יעו"ש. וה"ה בכלוב של עופות שעושין מעצים שמטלטל אפי' לא היה בו עוף ביה"ש והוא ריקם אסור לטלטו כ"א לצורך גופו או מקומו. בן א"ח פ' ויגש או' י"א:

לט) שם בהגה. דהכיס בטל אצלו. ואפי' בר"ה שרי ללובשו מ"א סק"ו. תו"ש או' ט"ו. וכן מותר להניח דבר בתוכו וליטול ממנו דלצורך מקומו מותר. מ"א שם. תו"ש שם. ר"ז או' י"ג:

מ) שם בהגה. דלא אמרינן דכל הבגד נעשה בסיס וכו' וא"כ היה צריך לנער את המעות כמ"A סי' ש"ט סעי' ד' והכא א"צ לנער כיון שאין המעות על עיקר הבגד דמיירי שהכיס תלוי למטה רק פיו לבד תפור בבגד אבל אם הכיס כלו תפור לארכו בבגד אז אף אם שכח מעות בתוכו אסור לטטל כל הבגד אלא צריך לנער המעות ואם הניח בכוונה נעשה כל הבגד בסיס ואסור לטלטלו. מיהו אם פיו לבד תפור בבגד אז אף אם הניח בתוכו בכוונה נמי מותר לטלטל את הבגד כיון שאין המעות על עיקר הבגד. והא דנקט רמ"T שכח משום דלכתחלה אין להניח מעות בתוכו מדעת דחיישינן שמא ישכח ויצא בו לרה"ר וגם אם הניח מדעת אסור עכ"פ להניח ידו לתוך הכיס דהכיס עצמו ודאי נעשה בסיס לדבר האסור. ואם כיס מלא מעות קשור בבגד אסור לטלט את הבגד דכיון דהכיס אינה תפורה בבגד אינו בטיל לגבי הבגד. וה"V כשיש מעות בתיה שבבשלחן נמי דינא הכי. תו"ש או' ט"ז בשם המ"א סק"ז בתוספת ביאור וכ"כ הר"ז או' ט"ו. וכתב עו"A התו"ש ונראה דאם הכיס קשור קשר לש קיימא בבגד אפשר שדינו כתפור. ועיין לקמן או' מ"ב (ומ"ש באה"ט או' ט' בשם אה"ע וסי' רס"ו כי לא נמצא כזה ואפשר שנפל ט"ס):

מא) תיבה שתוך השולחן עשויה להכניס ולהוציא ויש מעות בתיבה אם על השולחן דבר המותר היותר חשוב מותר לטלט בכלל ואם לאו אסור. ולטלטל התיבה להכניס ולהוציא אפשר דלא מהני מה שיש על השוחן דבר המותר אלא א"כ יש בתוכה דבר המותר וצ"G. א"א או' ז' ועיין באו' שאח"ז.

מב) שם בהגה. דלא אמרינן דכל הבגד נעשה בסיס וכו' וכ"ז בכיס התפור בבגד וכן תיבה שבבשלחן המיוחד למעות וכיוצא בו העשוי בענין שא"א להוציאו לגמרי מן השלחן וא"כ נתבטל לעיקר הבגד והשלחן אבל כיס מעות הקשור בבגד וכן התיבה אם יכולין להוציאה לגמרי מן השולחן וא"כ כל אחד ואחד כלי בפ"ע לא נתבטל לבגד ולשולחן ואסור לטלטל הבגד והשלחן שהרי הם נעשים בסיס למעות אלא א"כ יש בתוכם ג"כ דבר היתר החשוב כמ"A סעי' ח' ונ"ל דאם יש בתוכו רק איזה פרוטות בטלים לגבי הבגד דאין אדם מבטל בגדו ושלחנו בשביל איזה פרוטות ח"T כלל ס"ז או' יו"ד:

מג) ונראה דאם התיבה תלויה בשלחן ועשוי להניח בתוכו לחם וסכינים ואירע שהניח בו מעות אפי' אין בו לחם וסכינים אע"ג דהתיבה ודאי אסור לטללטל אבל מותר לטטלה שלחן שהרי גם התיבה הוא כלי שמלאכתו להיתר וא"F נעשה השולחן בסיס לאיסור ולהיתר ומכ"A כיון שאין המעות על עיקר הכלי וצ"ע. ואם התיבה קבוע ברגלי השלחן ואינו תלוי בשלחן נראה דמותר לטלטל השלחן עם הרגלים אעפ"י שאין דף הלשחן קבוע ברגלים ומכ"ש כשמחובר עד שא"א לטלטו בלא רגליו אבל הרגלים לבד אסור לטלט ח"א שם או' י"ב:

מד) שם. בהגה. מותר לטלט הבגד וכו' ואם אפשר בניעור ינער המעות ממנו. א"ר או' יוד. וכיול לילך למקום המשתמר וינער שם דכל זמן שהמוקצה בידו אינו מחויב להשליך מידו תיכף אלא מותר לילך למקום שירצה להניחו שם. ח"T שם או' ט' וכ"כ או"ח או' ו':

מה) שם. בהגה. מותר לטלטל הבגד וכו'. ואם שכח מעות בכנף חלוקו יתיר ויניחם ליפול לארץ. תשב"ץ סי' נ"ד. א"ר או' י"א:

מו) שם. בהגה. אבל אין ללובשו בשת. מיהו יכול לנער משם את המעות וכמ"ש לעיל סי' ש"ט סעי' ד' בשכח אבן ע"פ חבית. עו"ש או' יו"ד. א"R או' ט':

מז) שם בהגה. דחיישנין שמא יצא בו. או יטלטל המעות בעינם. לבוש:

מח) שם. בהגה. דחיישינן שמא יצא בו. וא"כ לדידן דלית לן רה"R אפשר להקל לצורך דאף אם ישכח ויצא אינו אלא איסר דרבנן. ומיהוא עיין לקמן סי' שמ"ה סעי' ז' דיש פלוגתא בזה אם יש רה"ר בזה"ז יעו"ש:

מט) שם. בהגה ועיין לעיל ס' רס"ו וכו' ועוד עיין לעיל סי' ש"א סעי' ל"ג בענין מעות התפורים בבגדו ובדברינו לשם בס"ד

ן) סעי' ח. כגון מחתה וכו' היינו כלי נחושת שמביאים בו את האור לפני השרים. ב"י בשם רש"י:

נא) שם. אפר שמותר לטלטו כוו' שכיון שהיתה האפר מבע"י היה דעתו עליה מאתמול. ב"י בשם רש"י ולבוש. ונראה דאם ביה"A הדליקו בה אש דאז פשיטא דהמדורה היא חשובה לגבי אפר אסור לטלטלה אפי' לצורך מקומה אף לאחר שכבה דכיון דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא זכ"ל. או' ט' מה"ש:

בן) שם. אפר שמותר לטלטו וכו' אבל אפר שהוסק בשבת אסור לכ"ע דהו דבר חדש לשא היה בעולם. ונ"ל דאם נתערב אפר שהוסק בשבת באפר של אתמול בטל ברוב ואע"ג דקמח בקמח מקרי לח בלח ובעינן ס' כמ"A סימן תנ"ג סעי' ג' מ"מ הכא כיון דעיקר איסורו מדבריהם סגי ברובוא ודוקא לשא היה ניכר קודם שנתעקב כמ"ש ס' ש"ך סעי' ב' מ"א סק"ח. פי' דאם ניכר הוי דבר שיש לו מתירין ולא בטל. א"ר או' י"C ולב"ש. וכ"כ המ"T לקמן ס' תצ"ח ס"E כ"ח דאם נתעבר אפר של היום בשל אתמול דבטל ברוב יעו"ש. וכ"F האחרונים. מיהו הער"ה או' ז' כתב בשם כמה פו' דאינו בטל ברב אלא צריך ס' יעו"ש אמנם בסי' תצ"ח או' ז' חזר בו הער"ה וכתב דהדין של מ"T אמת דא"צ ס' אפי' באיסור שיש לו עיקר מה"ת אלא באיסור אכילה יעו"ש וכתב ח" כלל ס"V או' ג' (ד"V פן ח) ונ"ל דמים הנוטפים מאילנות בימי ניסן אסור לשתותן בשבת משום נולד ואפי' יש כבר כלי עם מים מע"ש שנוטף לתכוו אפ"ה אסור ולא אמרינן דבטיל כיון שהוא דבר שיש לו מתירין עכ"ל ומיהו מטר היורד בשבת מותר לשתותו ולא הוי מוקצה או נולד. מהריק"ש וכ"כ שהכנה"ג סי' שצ"ח בהגב"י בשם שה"ג יעו"ש:

גן) שם. וכגון שדבר המותר חשוב וכו' וכששניהם שוים אסור. תו"A א' ח"י. לב"ש. ח"א כלל ס"ז או ח':

דן) שם. וכגון שדבר המותר חשוב ווכ' ואע"ג שלשכל העולם הוא חשוב אם אינו חשוב לדידיה לא מיקרי חשוב. כ"ה בגמרא וה"V איפכא. מ"T סק"ט. א"ר או' י"ב תו"ש שם ועיין לעיל סס"י ₪:

הן) שם. וטעם היתר וכו' ר"ל דלמה בסי' ש"ט סעי' ג' אמרינן בפירות שאינם נפסדים ינער הכל )לב"ש) ולזה כתב משום דלא אפשר למינקט וכו':

ון) שם. משום דלא אפשר למינקט וכו' משום דבשרי עצים היינו שברים קטנים או פחמים קטנים שא"א ליטול האפר מבלעדה. ב"י. והביאו מ"T סק"י וכתב דלפי מ"A בסי' ש"ט סעי' ג' בשם התו' שאין מטריחן את האדם ליטול וללקט פירות מן הסל בידו תו א"צ לדברי ב"י יעו"ש. אמנם הא"R או' י"ג כתב אפשר דהתו' מיירי ללקוט מכלי אבל כל שמנער צריך לעשות בדאפשר כדמשמע בש"ס ר"פ נוטל עכ"ל. ור"ל אף לדברי התו' שם בכאן צריכין לדברי ב"י ודלא כהמ"א:

זן) שם. אפי' אי שדי ליה וכו' ודוקא אם צריך לאפרה או אם צריך למקם והמחתה. ט"ז סק"ז. והטעם משום דהמחתה גופא מלאכתה לאיסור ואפי' באין עליה שברי עצים אין שרי כ"א לצורך גופה ומקומה. מש"ז או' ז':

חן) שם אלא ינער וכו' ואי איכא הפסד בניעור א"צ לנער ומכ"ש סי' ש"ט סעי' ג' ב"ח. מ"T ס"ק י"א. א"ר או' י"ד תו"A או' ך':

נט) שם. בהג. אבל אם היה האיסור עליו לבד וכו' ונראה דהיינו מע"ש היה האיסור לבד ונעשה ביה"A בסיס לדבר איסור ואז לא מהני מה שיניח בשבת דבר היתר ג"כ עליו אבל אם בשבת הונח עליו דבר איסור הואיל וביה"ש לא אתקצאי הו"ל מוקצה לחצי שבת וק"ל דאין מוקצה לחצי שבת אלא שכל זמן שהאיסור מונח עליו אסור בטלטול וע"כ מותר להניח עליו דברים של היתר חשובים מן האיסור ומטלטלם. ט"ז סק"ח. א"R או' ט"ו:

ס) סעי' ט. תיבה שיש בה וכו' היינו כשלא יחדה למעות או שלא הניח עליה מעות כמ"A סעי' ז' תו"A או' כ"ב ור"ל כל אחד לפי סברתו לדברי הש"ע דוקא בהניח לר"ת שהביא בהגה אפי' ביחד לבד יעו"ש:

סא) שם. מותר לטלטה וכו' היינו בצריך לקמומה או כגון דלא אפשר בניעור אבל אם אפשר ליקח דבר ההיתר ותשאר במקומה או בניעור המוקצה ינער כמ"A בסעי' הקודם. ועוד עיין לעיל או' מ"א מ"ב ומ"ג בדין התיבה יעו"ש: