כה אמר זרתוסטרא/חלק ראשון/פתח דברי זרתוסטרא
א[עריכה]
ויהי בהיות סרתוסטרא בן שלושים שנה. ויעזוב את מולדתו ואת נחל מולדתו וילך אל ההרים. שם חיה על-רוחו ועל-בדידותו ולא שבע אותן עשר שנים. ומקץ הימים האלה נהפך אל ליבו, ויהי בוקר יום וישכם עם השחר ויצא אל השמש וידבר אליה לאמר:
"אתה הכוכב הגדול! גם אושרך כלא היה, לולא היו אלה אשר להם אתה מאיר! הנה עלית עשר שנים פה על פני מערתי: לולא אני ונשרי והנחש אשר עמי, כי עתה קצת באורך ובדרך הזאת. אולם חיכינו לך יום יום בבוקר ונפרוק מעליך את עתרת שפעתך וגם ברכנוך תחתיה. ראה! הנה שבעתי את חכמתי, כדבורה אשר ליקטה הדבש רב מהכיל, ועתה ידיים אבקש אשר תהיינה שלוחות. נתון חפצתי ופזר, עד אם ישובו החכמים בין האדם לשמוח על אוולתם ועניים ישובו לשמוח על עושרם. ולכן הבו ארדה למעמקים: כמעשה אשר אתה עושה בערב בבואך אל מאחרי הים ואת אורך אתה מביא גם ליושבי תחתית - אתה הכוכב גדל העושר! כמוך אשקע גם אני - כאשר יאמרו בני האדם בשפתם, אשר אליהם אני יורד. הבה איפוא ברכני נא, כליל העין השוקטת, אשר תביט אשר גם בגדלו וקנא לא תקנא בו! ברך את הכוס, אשר מעט עוד ועברה שפתה, אז יזלו מימיה כעין הזהב ונשאו אל כל עבר זיו נעימותיך! ראה הכוס הזאת תשוב והייתה ריקה וסרתוסטרא ישוב והיה אדם!" -
- ככה החל סרתוסטרא לשקוע.
ב[עריכה]
וסרתוסטרא ירד מן ההרים לבדו ולא מצא אותו איש. אכן בבואו עד היערות וירא פתאום והנה איש זקן עומד עליו אשר עזב סוכתו הקדושה לבעבור ביקש שורשים ביער.
ויאמר הזקן אל סרתוסטרא וידבר לאמר: "לא זר לי היית, ההלך: כי על כן עברת פה על פני זה שנים אחדות. אז היה שמך סרתוסטרא, ואולם עתה נהפכת. בימים ההם נשאת את אפרך אל ההרים: התאמר לשאת עתה את אשך על העמקים? אם לא יראת כי ייסרוך כמשפט מבעיר את הבערה? אכן הכרתי את סרתוסטרא, הנה עינו טהורה ואל פיו לא דבק סחי. האין זה כי הוא הולך כהולך במחול? נהפך סרתוסטרא, לילד היה סרתוסטרא, שב ונעור סרתוסטרא: מה לך אל הישנים? כחי בתוך הים היית בבדידתך, והים נשא אותך. אוי לי כי אמרת לצאת אל היבשה! אוי לי כי אמרת לשוב ולשאת בשרך בעצמך!".
ויען סרתוסטרא ויאמר: "אכן אהבתי את בני האדם".
אז ענה הקדוש: "למה באתי איפוא אל היער ואל המדבר? האם לא מאהבתי הרבה אשר אהבתי את האדם? עתה הנה אהבתי את האלוהים: ואת בני האדם לא יספתי לאהבה. ראיתי והנה האדם כלי אשר איננו שלם. אכן אהבתי לאדם רק המת תמית אותי".
וסרתוסטרא ענה: "למה אמרתי כי אהבתי! רק שני אני מביא לבני האדם".
ויען הקדוש ויאמר: "אל תתן להם דבר. טוב כי תחסר מהם מעט וגם את המעט הנשאר להם תשא עמהם - כי ככה תיטיב איתם מאד: ולו רק ייטב גם לך! ואם יש את נפשך לתת להם, אל תתן בלתי אם נדבה, וגם בזאת תחכה עד יושיטו יד לבקשה!".
וסרתוסטרא אמר: "אינני נותן נדבות. אמנם לדבר הזה אינני עני למדי".
וישחק הקדוש על סרתוסטרא ויאמר: "כי עתה הישמר פן ימאנו לחקת את אוצרך! אין הם בוטחים במתבודדים ואין הם מאמינים כי באנו לבעבור תת. כשמעם את צעדינו, והיו להם הקולות בודדים עד למאד ברחובות. והיה כמשפט שכבם על משכבם בלילות וכשמעם קול צעדי איש לפני עלות השחר, אז ישאלו את ליבם: לאן הולך הגנב? אל תלך אל בני האדם, כי אם שב תחתיך בתוך היער! טוב ללכת אל החיה מלכת אל בני האדם! למה לא חפצת להיות כמוני - דוב בקרב דובים, ציפור בקרב ציפורים!".
אז שאל סרתוסטרא: "מה אתה עושה בתוך היער?".
והקדוש ענה ואמר: "עושה אני זמירות ומזמר אותן, ובעשותי את הזמירות, אז אשחק ואבכה ואהמה: ובזאת אעבוד את האלוהים. בזמרי ובבכותי ובשחקי ובהמותי אנוכי עובד את האלוהים אשר הוא אלוהיי ואולם אתה הלא תגד אי-זה שי אתה נותן לנו?".
וכשמוע סרתוסטרא את הדברים, וימהר ויברך את הקדוש ויאמר: "מה לי כי אתן לכם?".
אז נפרדו שניהם, הזקן והאיש, איש מעל אחיו, והם משחקים כאשר ישחקו שני נערים. אולם בהיות סרתוסטרא לבדו, אז ידבר אל ליבו לאמר: "מי פילל לדבר אשר כזה! הנה הקדוש הזה יושב התוך יערו, ולא שמע עד היום דבר מן הדברים כי מת האלוהים!".
ג[עריכה]
ובבוא סרתוסטרא אל העיר הקרובה היושבת על יד היערות, וירא והנה עם רב נאסף לתוך רחוב העיר, כי נשמעה השמועה בקרב בעם, אשר יבוא איש מרקד על החבל להיראות. וידבר סרתוסתרה אל העם לאמר:
הנה אנוכי מורה אתכם את תורת האדם העליון. היה האדם דבר, אשר עלינו לעוז עליו עד היכחדו. מה עשיתם לבעבור לעוז עליו? כל-יש ברא את אשר יצא ממנו ומעלה, ואתם חפצתם להיות המורד האחד במעלה הגדול הזה. ועוד לכם מעט ושבתם וירדתם עד החיה מאשר תעוזו על האדם! מה הקוף בעיני האדם? הלא רק צחוק או כלימה מכאבת. וככה יהיה האדם בעיני האדם העליון: צחוק או כלימה מכאבת. את הדרך העולה מן התולעת ועד האדם עברתם, ואולם עוד נותר בכם רב מן התולעת. קופים הייתם לפנים, וגם עתה עוד הקוף האדם שבעתיים מכל קוף. ומי אשר יהיה בכם החכם מכולכם, והיה גם הוא רק קרע אדם ודבק-צמח ורוח יחדיו. ואולם האמרתי לכם כי תקומו ותהיו לרוחות או לצמח? ראו הנה אנוכי מורה אתכם את תורת האדם העליון! אדם העליון תכלית האדמה. ובכן איפוא יאמר נא חפצכם: יהי אדם העליון תכלית האדמה! השבעתיכם, אחי, היו נאמנים לאדמה ואל תאמינו לאומרים לכם: יש תקווה מחוץ לאדמה, רק מטיפי רוש המה בדעת ואם לא בדעת. רק בוזי חיים הם ונוטי למות ושכורי רוש גם הם, אשר נלאתה מהם האדמה: כי עתה יחלפו נא כל אלה ויגוועו ויתמו!