ביאור:כאש להבה אכלה סביב

"כאש להבה אכלה סביב"

"בינו שנות דור ודור - שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך..."

"שיכח ה' בציון מועד ושבת... נטה קו, לא השיב ידו מבלע"

כמה נתונים:

א. מלחמת העולם הראשונה התחילה בשנת תרעד. מאות אלפי יהודים ויש אומרים מליוני יהודים נרצחו.
ב. תקופת היטלר ימ"ש החלה בשנת תרץ
ג. השואה (נירנברג, ליל הבדולח) התחילה בשנת תרצה ושנת תרצו
ד. מרד גטו וורשה היה בליל הסדר בשנת תשב
ה. גופות היטלר ימ"ש ו"אשתו" שלא נשרפו על ידי עוזרו, נשרפו על ידי פצצת אש של בנות הברית בי"ח איר (לג בעומר) תשה.

ו. "דב שכול הוא לי - ארי במסתרים", "דרך קשתו כאויב... היה ה' כאויב, בילע ישראל..." רק בימים האחרונים למלחמה השואה עברה גם להונגריה. המלחמה עצרה את הרוסים, שעשו שואה לא פחותה מהגרמנים. בתחילת המלחמה חלק מיהודי פולין ורומניה (שעברו לידי הגרמנים במסגרת הסכם) הדתיים חשבו שהגרמנים מצילים אותם מהרוסים! הנה מגיעים אנשים בעלי תרבות.. כלומר - יהודי אירופה נגזרו לכליה. הרבי מחוסט שליטא סיפר פעם שהרב אונסדורף זצל היה במחנה וניגש אליו מישהו ואמר: איך אתה יכול להמשיך להאמין. והוא ענה לו: זה נראה לך מדרך הטבע? איך אפשר לא להאמין?

ז. "כי גר יהיה זרעך" - "מלמד שלא ירד להשתקע שם אלא לגור שם, שנאמר לגור בארץ באנו". אבל מה קרה במצרים?

בעת מלחמת העולם הראשונה מליוני יהודים היו לפליטים, ועברו למקומות חדשים, אך בין המלחמות היהודים התחילו להרגיש בבית באירופה, בביתם החדש (עובדה שאחרי המחנות עוד ניסו לשוב) כאילו היו במקומות החדשים מקדמת דנא. ההסטוריה של יושבי המקומות שכמעט תמיד היתה מיושבים פחות מ30 שנה וכבר היהודים חשו כאילו מעולם היו שם, ועד עולם יהיו שם (תוך אמירה בכוונה גדולה של "אני מאמין" - אבל ללא מעשה כלשהו מאחורי התורה הזו).

ח. "מלמד שהיו מצויינין שם" (כלומר שהיו מצביעים במסקווה על יהודי, שלבוש כמו רוסי, הולך כמו רוסי, אוכל כמו רוסי וחושב כמו רוסי, ואומרים לו: הנה יהודי).

ברוסיה עקרו את היהדות - עד כדי כך שכיום "יהודי רוסיה" בארץ רובם צריכים גיור, ומאלו שלא, מעטים מאוד מגיעים לבית כנסת ויודעים מהם תורה ומצוות, שלא לדבר על "יהודי רוסיה" בברלין, או בטורונטו.

ט. ברוסיה והארצות שכבשה, היתה רדיפה גדולה אחרי יהודים. אינני יודע אם מישהו חישב אי פעם את כמות היהודים שנרצחה בגולגים ברוסיה. אני יודע על כמה משפחות שהם קרוביי, אשר נרצחו שם. אח של סבתי, יהודי צדיק, וכנראה בעברו רב של ישוב, אשר ניצל מהמחנות, נראה על ידי עד אחד, באחד הגולגים, וכנראה נהרג שם.

י. את הקומוניזם הובילו יהודים - חלקם אנשים רצחנים ביותר ובעלי דת לא אנושית ולא חומלת. השפעתם היתה עצומה על האיכרים הנבערים ברוסיה, אוקראינה, ליטא ולטביה. ההאשמה שהיהודים הם גורמים משמעותיים ל"מהפיכה" וחלק משמעותי מהמלחמה ושפיכות הדמים של לא יהודים - לא היתה רחוקה מהמציאות. (אפשר לקרוא על קורותיה של מינה שוחט לדוגמא והחבר שלה 'גרשוני').

יא. הרבי מסאטמר כותב בספרו שהוא לא מתפלא על הצלחת הציונות - שכן יהודים עזים שבאומות. בספרו של אביגדור המאירי ("השגעון הגדול") שהיה קצין בעת מלחמת העולם הראשונה, הוא מתאר את גבורת הלוחמים היהודים משני הצדדים במלחמת העולם הראשונה. הוא מספר על ההכרה בגבורתם מצד כל הלוחמים, דבר שלא הנמיך כהוא זה את שנאתם של הלא יהודים.

יב. נתון שדווקא אינו קשור לשואת היהודים, אך חשוב להבנתו: עם כל הכאב בכך, יש הגיון בזוועות שנעשים על ידי ארצות כובשות או בין כוחות הנלחמים אלו באלו. הטלת אימה על אוכלוסיה היא דרך לשלוט בו. בסוף מלחמת העולם השניה, ועם עזיבת היפנים את שני האיים הפילפינים הגדולים - הם טבחו ביותר ממליון אנשים מהשכבה השלטת (מתוך 90 מליון פיליפינים). המטרה היתה להטיל אימה כך שלא יעיזו למרוד נגדם. בסין בשנותיו האחרונות של מאו הילדים השליטו אימה בבתי הספר וטבחו ורצחו את המורים והמנהלים - במטרה להשליט את אימת השלטון על הבית, דרך הילדים. גם לנקמה יש מטרה "הגיונית" - כמו שיש צורך ברגשות כמו כעס. (ללא כעס על עוולות, היה אפשר לדרוך על אדם כאסקופה הנדרסת.) הנקמה אמורה למנוע את הרצח בפעם הבאה. לכאורה, אם המחבל יודע שמשפחתו תמות, הוא יחשוב פעמיים לפני שהוא רוצח ילדים באוטובוס.

יג. לצערנו, כאן בארץ נדרשה (ועדיין נדרשת) אכזריות מסויימת, על מנת להתקיים כנגד אויבינו.

יד. מי שקורא את דבריהם של ראשוני הציונות החילונית יקרא דברים שהושפעו מאוד מהלאומנות האירופית. ומצד שני מי שיקרא את דבריהם של הישראלים הקומוניסטים הקיצוניים יראה גם כן כיצד הושפעו הדברים מהדרך האנטי אנושית, "יקוב הדין את ההר" של שיטתם.

טו. ארץ ישראל "עיני ה' אלקיך בה". לא תרצח הוא משבע מצוות בני נוח. קין נענש על רצח הבל. התורה הקדושה היא תורת חיים, "אשר יעשה אותה האדם וחי בהם", ואולי אפשר לשים לב לביטוי "האדם" דווקא.

לאור כל זאת, אולי אולי אפשר להגיד: בקלות רבה, מדינת ישראל היתה יכולה להיות "הגרמנים" העושים את השואה לעמים אחרים, ואולי אפילו בין אחינו בני ישראל! (ראו תפילת כהן המשיח ביציאה לקרב, וכן ראו ספר מלכים במלחמות בין מלכי ישראל ומלכי יהודה). כיום שונאי ישראל אוהבים להגיד שאכן כך אנחנו. אבל ברוך ה' אין לנו את זה בתוכנו. האכזריות נמצאת במיעוט שבמיעוט - ובכל זאת מבעבעת כל הזמן. אף פעם אני לא יודע ממי לדאוג יותר, מאכזריות יהודית ללא אלקים, או אכזריות יהודית בשם ה'. ועיינו שוב בפרקי אבות מהשבת שעברה.

תוכלו לשאול: איך אתה יכול להגיד דבר כזה. ובכן, כמה יהודים נהרגו במצרים. וכמה מצוות נצטווינו למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. אני שואל בפשט. מהי המצווה שה' ציוונו: "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". בפשט! אל תשנא את הגרמני, כי פעם גדלת שם. אבל מה המצרים עשו לנו!!! הקריאה בגטו לודז' של רומקובסקי "תנו את הילדים!" זה היה בשפה היהודית גרמנית. איך זה נשמע במצרים? בשפה היהודית מצרית של העבדים, השקועים במצרים, ואוהבים את הגפילטע פיש ההונגרי או הפולני ("זכרנו את הדגה"). "אם בן הוא והמיתן אותו..." האם זה הודפס?

איפה היה אלקים במצרים? לא ! אנחנו לא מבינים, הקב"ה הוא לא בן אדם, לא "חבר" שלנו. הקב"ה זה העולם (ויותר מזה). הקב"ה דיבר עם אבותינו, ועם משה רבנו עליו השלום פה אל פה. רוח הקודש שורה על מנהיגינו, חכמינו זכרם לברכה. בליל הסדר אנו אומרים: והיא שעמדה לאבותינו ולנו. מי זו? מיהי שעמדה לאבותינו וקיימת עבורנו? זוהי ההבטחה: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". זו היא שעמדה לאבותינו ולנו. אולי מתאים להגיד: תודה רבה, אנחנו מוותרים על השואה, ועל עבדות מצרים. אבל הקריאה בהסטוריה ובעבר והבנתו לגבי מה זה אומר לנו - זוהי התורה. המגיד מלוצק מסביר על יוסף הצדיק: "כי גונוב גונבתי מבית אבי" נאמר לשר המשקים, כי יוסף הבין ש"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד". לא שאין מה לעשות, וכנראה הקב"ה מנהל את העולם באופן שאני לא מבין. להיפך! _יש_ מה לעשות! _יש_ __ונדרש!!!__ לעשות. להתבונן במה שקרה ולהבין מה אני צריך לעשות, עכשיו שנפלתי והגעתי לערוות הארץ, ארץ חשופי השת. ארץ מצרים. לא "מה עשיתי שהגעתי לכאן?" אלא: "מה אני חייב לעשות, עכשיו שה' הביא אותי לכאן."!

צריך להבין, שהעניין הוא לא רק באופן פרטי על יהודי מדינת ישראל - שלא הפכו להיות המדינה הרוצחת העולמית, "תרבות אנשים רעים" (כפי שצמאי הדם החושפים את מצפוניהם, וציפרניהם כל פעם מחדש, כמעט משכנעים את העם בישראל שאכן כך אנו) אלא העניין הוא מלחמת הדוקטרינה הנאצית שהיא למעשה התפישה המדעית בקיצוניותה: "החזק מנצח" - אם כן צריך להרוג את החלש והחולה, ובייחוד את מי שמחליש את החברה עם דעות של "חסד" - "חסד לאומים חטאת" אמרו רוזנברג ומקריא נאומיו גבלס שם רשעים - ירקב. מהי הסיבה שהעולם נלחם נגד התפיסה הזו? בגלל ש"במקרה" המגלומן שניהל את המערכה היה מטורף לחלוטין, והעם שלו היה אחריו בעיוורון ואהבה אחרי כח, אחיזת עיניים ושקר. בתחילת המלחמה, הרוסים היו מוכנים להשלים איתו. בסוף המלחמה הקצינים שלו רצו להמשיך את שלטונם, רק בלי המנהיג הנ"ל. ועוד האמינו שרוזבלט ימ"ש (שולח ההודעה האישית לאוניה סט הלנה) יסכים לכך. כמה רחוק הם היו מן האמת? האם לא כפסע היה בין כיבוש צרפת, לכיבוש אנגליה? האם מובן מאליו שרומל נוצח בצפון אפריקה? האם זה מובן מאליו שפחדו להעיר את היטלר בעת D-Day יום ההתקפה, ושללא הוראה מפורשת שלו, לא יכלו לפתוח בהגנה? מה היה קורה אם לא היה מסלק בהוראה מטורפת את טייסת המטוסים מן הגבול? מה היה קורה אם לא היה יוצא בהתקפה על רוסיה בדיוק כמו נפול יפוליון?

במלים אחרות, השואה נדרשה לעולם כולו, כדי שאנו בני האדם, (כן אנו כולנו בני אדם) נדע מהו כוחו של מדע ושכל, בלי לב וחמלה. זהו נס שהשואה נעצרה! ושהדעות הפסוודו מדעיות של גזענות נעצרו למשך כמעט שישים שנה. שמישהו לא הסכים עם ה"נוהג שבעולם" שאלפרד רוזנברג ימ"ש הפיץ.

איפה היה האדם בשואה! זאת השאלה!

ואיפה אנחנו היום, אחרי השואה! זאת השאלה.

_____________________________________________________

מעבר לכך, יש גדולים וגאוני עולם שהוסיפו ב(הסתר) פנים נוספות:

א. "כיוון שניתנה רשות להשחיט" - השואה התחילה ונוהלה בידי הגרמנים, הארץ בה ניסו היהודים להתבולל. במשך שנתיים היא נמשכה בפולין. בפולין היו שתי תפיסות: הראשונה היתה חילונית מתבוללת (יותר ממחצית יהודי ורשה היו מתבוללים) והשניה דתית חרדית (חסידית). "ובגויים ההם ... לא יהיה לכם מנוח" - לפי הזוהר חלק א: אליהו הנביא מסביר לרשב"י שאלו פסוקי ברכה. יש המבינים את השואה ואת הנאמר בזוהר כך: בחלקה הגדול של אירופה, היהודים במקום היו תלושים לחלוטין מן העולם הזה, ובוודאי מארץ ישראל. רבים החרדים לה' גם היום הרואים בזה את הדרך שה' התווה לנו - לשבת בבית המדרש ו"ללמוד תורה". היה זה סוג של התבוללות גם כן. אמנם היהודים התחתנו עם עצמם - תוך התבוללות פיסית עצומה: כאמור לפחות 50% בוורשה בתרצ"ו (שנת 36). אך הנסיון לשכוח מהעולם הזה, ולהיות עסוקים ראשם ורובם בעניין של "על מנת לקבל פרס" (גם בעולם הבא, אך בעיקר בעולם הזה) היה בו מאימוץ המנהגים הנוצריים והתפיסה הנוצרית המקומית, של חטא ועונשו באופן גשמי. לפי זה יש המבינים את השואה כמכת התעוררות ליהודים, שחייבים להוביל "כי מציון תצא תורה" לעולם כולו, לא רק בססמאות ובקיום מצוות חיצוניות, אלא בקיום החיים כמצווה. היהודים בפולין חשו "בבית". קיוו למשיח, אבל רק בגלל הצרות, לא בגלל געגועים לארץ משלנו, שתהיה מוסרית, אור ליהודים "וכל החיים יודוך סלה". (ודברי דוד המלך ע"ה: הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים - כי גבר עלינו חסדו). הם התלבשו כמו הדתיים הנוצרים הפולנים, הרומנים וההונגרים, ולמדו את מנהגי הדיבור והתרבות של המקומות בהם ישבו. לכאורה הם נבדלו מהם, אך כאשר נקבצו יחד באר"י (ארץ ישראל) וכן במחנות - נתגלה הפירוד הגדול. בכל שלטה המחלוקת - לא רק בין הדתיים לחילונים, ובין הדתיים לבין עצמם. בעת מרד גטו וורשה בליל הסדר תש"ב (שימו לב לשם השנה) בקושי רב הצדדים השונים הסכימו לשתף פעולה וכל אחד קיבל חלק מסויים עליו הוא יגן... בקושי בקושי נשמעו לפקודות של מפקד אי"ל (מרדכי אנילביץ הי"ד ואנטק צוקרמן) השמו"צ ו"יהודה הצעיר" וה"בונד" ו"ביתר" וכו' רק ברגע האחרון "התאחדו". משום כך מופלאים סיפורי ההצלה של הרבי מבעלז בפעלו להצלת נערי חסידות גור. הטפשים הקוראים את המאמר שלו בבודפסט לא קולטים את עיקר הקריאה - להתאחד ולעזור לכל יהודי בלא קשר לרקע שלו. אך היה צריך את השואה כדי לקבל את התובנה הזו? (חס ושלום אינני מטיח כלפי אדמו"ר ר' אהרון זצוק"ל, אני בטוח שזו היתה תפישתו תמיד, אבל דברים מסוג זה התפרסמו רק בעת השואה!)

ב. בפסח שני האחרון שמעתי בשיחה בין האדמור מנארול שליט"א והאדמו"ר מבעלז שליט"א: ואנוכי הסתר אסתיר פני - הסתר בתוך הסתר. שמסתירים מהמנהיגים את הבנת המציאות. והרבי אמר: שמראים להם את ההפך! וזה מסביר את הסוגיא במסכת סוטה על אספסיינוס ור' יוחנן בן זכאי, ובייחוד את דברי ר' עקיבא על פסוקי הנחמה שבפשט מדברים על מלכי האומות: "משיב חכמים אחור וכל עצתם יסכל". רבי עקיבא, איש האמונה והתקווה, רואה בחורבן סוג של גאולה. כנראה בכל זאת היה תלמידו של ר' אליעזר ותנורו של עכנאי - יש לסתור את התנור, לפרק אותו לחוליותיו, ולבנותו מחדש, ורק אז הוא - טהור.