יש לי גן

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יֵשׁ לִי גָן וּבְאֵר יֵשׁ-לִי,
וְעֲלֵי בְאֵרִי תָּלוּי דְּלִי;
מִדֵּי שַׁבָּת בָּא מַחֲמַדִּי,
מַיִם זַכִּים יֵשְׁתְּ מִכַּדִּי.
 
כָּל-הָעוֹלָם יָשֵׁן – הָס!
נָם תַּפּוּחַ וַאֲגָס;
אִמִּי נָמָה, נִרְדָּם אָבִי,
עֵרִים רַק אֲנִי וּלְבָבִי.
 
וְהַדְּלִי כִּלְבָבִי עֵר,
נוֹטֵף פָּז אֶל-פִּי הַבְּאֵר,
נוֹטֵף פָּז וְנוֹטֵף בְּדֹלַח:
דּוֹדִי הוֹלֵךְ, דּוֹדִי הוֹלֵךְ.
 
הַס, בַּגָּן נִזְדַּעְזַע נוֹף –
דּוֹדִי בָא אִם-פִּרְכֵּס עוֹף?
דּוֹדִי, דּוֹדִי! – חוּשׁ מַחֲמַדִּי,
אֵין בֶּחָצֵר אִישׁ מִלְּבַדִּי.
 
עַל הַשֹּׁקֶת נֵשֶׁב אָט,
רֹאשׁ אֶל-כָּתֵף, יָד אֶל-יָד;
אָחוּד חִידוֹת לָךְ: מַדּוּעַ
רָץ הַכַּד אֶל-הַמַּבּוּעַ?
 
וּמַדּוּעַ, הַגֶּד-לִי,
יֵבְךְּ בִּדְמָמָה, יֵבְךְּ הַדְּלִי –
טִיף, טִיף, נִים – וְכֹה בְּלִי הֶרֶף
מִן-הָעֶרֶב עַד הָעֶרֶב.
 
וּמֵאַיִן בָּא הַכְּאֵב
כְּתוֹלַעַת אֶל הַלֵּב? –
הוֹי, הַאֱמֶת שָׁמְעָה אִמִּי,
כִּי לְבָבְךָ סָר מֵעִמִּי?
 
עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי:
שׂוֹנְאַי שֶׁקֶר עָנוּ בִי!
וּבְעוֹד שָׁנָה, כָּעֵת חַיָּה,
אֶל הַחֻפָּה נֵלֵךְ, פְּתַיָּה!
 
יוֹם שֶׁל-קַיִץ יַבְהִיק אָז,
עַל רֹאשֵׁנוּ יִיצֶק פָּז,
וִיבָרְכוּנוּ מִן הַגְּדֵרוֹת
כַּפּוֹת עֵצִים טְעוּנֵי פֵרוֹת.
 
אָח וָרֵעַ, דּוֹד וּשְׁאֵר,
קָהָל גָּדוֹל, אִישׁ וָנֵר,
וּכְלֵי זֶמֶר כָּל-הַמִּינִים
יוֹלִיכוּנוּ עִם שׁוּשְׁבִינִים.
 
וְהַחֻפָּה תַּעֲמֹד כָּאן:
בֵּין הַבְּאֵר וּבֵין הַגָּן;
אַתְּ תוֹשִׁיטִי לִי שָׁם דֹּרֶן:
אֶצְבַּע קְטַנָּה עִם צִפֹּרֶן.
 
וַאֲנִי לָךְ: "הֲרֵי אַתְּ
מְקֻדֶּשֶׁת לִי לָעַד" –
שׂוֹנְאַי יִהְיוּ שָׁם וְרָאוּ,
וּמִקִּנְאָה יִתְפַּקָּעוּ.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.