ירושלמי ביכורים ב א
<< | ירושלמי · מסכת ביכורים · פרק ב · הלכה א | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הלכה א משנה
[עריכה]התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורים לזרים והן ניכסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונים רחיצת ידים והערב שמש הרי אלו בתרומה ובבכורים מה שאין במעשר
הלכה א גמרא
[עריכה]התרומה והבכורים וכו' כתיב (במדבר יז) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי שתי תרומות התרומה והבכורים תרומה דכתיב (ויקרא כב) ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו הבכורים דכתיב (דברים יג) והבאתם שמה עולותיכם אלו הבכורים דכתיב (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך או נאמר בקדשים הכתוב מדבר כבר כתיב כרת בקדשים ויהא מיתה וכרת בקדשים וכי יש מת וחוזר ומת כהדא דתני המת לחמשים שנה מת בהיכרת לחמשים ושתים זו היא מיתת שמואל הנביא לששים מיתה האמורה בתורה לשבעים מיתה של חיבה לשמונים מיתה של זקנה מכאן ואילך חיי צער מה חמית מימר מת לחמשים מת בהיכרת כתיב (במדבר ד) אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וגו' וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו עשו להם דבר של תקנה שלא יזונו עיניהם מבית קדש הקדשים וכתיב (שם) יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו וכתיב (במדבר ח) חמשים שנה ישוב מצבא העבודה רבי אבין בריה דרבי תנחום בר טריפון שמע לה מן הכא (תהילים צ) ימי שנותינו בהם שבעים שנה צא מהן עשרים בהיכרת לחמשים ושתים מיתת שמואל הנביא ר' אבא בריה דר' פפי ר' יהושע דסיכנין בשם רבי לוי (משלי יד) בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור חנה על ידי שריבתה בתפילתה קיצרה בימיו של שמואל שאמרה (שמואל א א) וישב שם עד עולם והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבע העבודה והיי דלון חמשין ותרתי א"ר יוסי ב"ר בון ושתים שגמלתו לששים מיתה האמורה בתורה רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא כתיב (דברים א) אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה וגו' הגע עצמך שיצא ממצרים בן עשרים שנה ועוד עשה במדבר ארבעים שנה ומת נמצאת אומר המת לששים שנה מיתה האמורה בתורה וכתיב (איוב ה) תבא בכלח אלי קבר לשבעים [שנה] מיתה של חיבה [דכתיב] (תהילים צ) ימי שנותינו בהם שבעים שנה לשמונים מיתה של זקנה שנאמר ואם בגבורות שמונים שנה וכן ברזילי אמר לדוד (שמואלב יט) בן שמונים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע אפר חמשים ועשה דבר שהוא בהיכרת אבל רב חדי אפר שיתין ועשה דבר שהוא בעון מיתה אבל חדי תני רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר זקן שאכל את החלב וכי מי מודיענו שהוא בהיכרת אבל רב חדי אפר שיתין ועשה דבר שהוא בעון מיתה אבל חדי אפר שיתין ועשה דבר שהוא בעון מיתה אבל חדי תני רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר זקן שאכל את החלב וכי מי מודיענו שהוא בהיכרת כהדא דתניא או שחילל את השבת מת בהיכרת אלא כיני המת ליום אחד מיתה של זעם לשנים מיתה של בהלה לשלשה מת במגפה תני רבי חלפתא בן שאול מת באחד בשנים בשלשה [מת] בהיכרת לארבעה לחמשה מיתה הדופה לששה מיתת דרך הארץ לשבעה מיתה של חיבה מכאן ואילך מת בייסורים מה חמית מימר מת לשלשה ימים מת במגפה חילפיי בר בריה דרבי אבהו אמר שמעית קליה דרבי דרש (שמואל א כה) ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת תלה לו הקב"ה שבעת ימי אבלו של שמואל שלא יתערב אבלו עם הצדיק ועשה עוד שלשה ימים ומת במגפה רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן לעשרת ימים אין כתיב כאן אלא כעשרת הימים תלה לו הקב"ה עשרה ימים כעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים שמא יעשה תשובה ולא עשה כהנא שאל לרבי זעירא זר שאכל תרומה אמר ליה בעון מיתה מן דצלי אמר ליה אני ה' הפסיק הענין [כהן שאכל תרומה בטומאה במיתה] רבי חייא בשם רבי יוחנן זר שאכל תרומה בעון מיתה מתניתין מסייע לרבי יוחנן אוכלי תרומה בזדון טהור שאכל טהור וטמא שאכל טמא וטהור שאכל טמא וטמא שאכל טהור בעון מיתה אוכלי תרומה בכהנים טהור שאכל טהור כמצותו טהור שאכל טמא בעשה טמא שאכל טהור וטמא שאכל טמא בלא תעשה מה חמית מימר טהור שאכל טמא בעשה א"ר בא בר ממל (ויקרא כב) ואחר יאכל מן הקדשי' מן הטהורים ולא מן הטמאים כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא אמר רבי אבינא ממשמע שנא' (שם) כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו אין אנו יודעין וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו ליתן עשה ולא תעשה על הטמאים בגין דכתיב הא אילו לא הוה כתיב עשה הוא הוי כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא רבי יסא שמע לה מן הכא (דברים יב) הטמא והטהור יחדו יאכלנו כאן הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת בתרומה אין הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת בקדשים אמר רבי יוחנן בר מרי אין בגין קדשים כבר כתיב (ויקרא ז) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מתניתא פליגא על רב התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה פתר לה בכהנים והא תנינן חומש וכי יש חומש בכהנים פתר לה לצדדין היא מתניתא רישא בכהנים וסיפא בישראל מתני' מסייעא לרבי יוחנן ואסורים לזרים פתר לה פחות מכשיעור והן ניכסי כהן רבי בא ר' [בר] חייא בשם רבי יוחנן (במדבר יח) לך נתתיו למשחה למשחה לגדולה למשחה לסיכה למשחה להדלקה הייתי אומר בין טמאים בין טהורים רבי אבהו בשם רבי יוחנן (דברים כו) לא בערתי ממנו בטמא מבעיר את התרומה בטומאה רבי זעירא בשם רבי לעזר מניין למעשר שני עצמו שניטמא שאין מדליקין בו תלמוד לומר לא בערתי ממנו בטמא ראוי לפדותו ואת אמר הכין לא אתיא דלא או בלקוח בכסף מעשר שנטמא אמר רבי יהודה אוף בביכורין שנטמאו דברי הכל הרי אלו בתרומה ובביכורים משא"כ במעשר תמן תנינן נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה ולקודש מטבילין תמן את אמר אין המעשר טעון רחיצה והכא את אמר המעשה טעון רחיצה הן דתימר המעשר טעון רחיצה רבנין הן דתימר המעשר אין טעון רחיצה רבי מאיר תמן תנינן כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקדש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר דברי רבי מאיר וחכמים אוסרין במעשר ולא שמיע דאמר ר' שמואל בשם רבי זעירא מהו וחכמים אוסרין במעשר נפסל גופו מלוכל במעשר מיי כדון הן דתימר המעשר טעון רחיצה ברוצה לוכל הן דתימר אין המעשר טעון רחיצה ברוצה ליגע לא הוא רוצה לוכל הוא רוצה ליגע אלא משום נטילת סרך והתנינן תרומה וכי יש בתרומה משום נטילת סרך אלא בחולין שנעשו על גב הקודש וחולין שנעשו על גב הקודש לא כחולין הן תיפתר אי כרבי שמעון בן אלעזר אי כרבי לעזר בי רבי צדוק אי כרבי שמעון בן אלעזר דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לרתומה אי כרבי לעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן וחולין שנעשו על גב הקודש הרי אלו כחולין רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר הרי אלו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד