שבעים המילים הבודדות

ג

ודבר הממונה לחנניה מישאל ועזריה (דניאל א י) וְחִיַּבְתֶּם אֶת רֹאשִׁי לַמֶּלֶךְ, ואמנם פירושו לקוח מדברי האבות על מי שהתחייב מחמת עוון הֲרֵי זֶה חַיָּבֿ (שבועות ה ב), רצונם לומר מחויב עליו הדין. וכך מאמר הכתוב (דה"ב כג ח) כִּי לֹא פָטֵר יְהוֹיָדֶע הַכֹּהֵן אֶת הַמַּחְלְקוֹת, לֹא נעמוד על פירושו אלא מדבריהם על מי שלא חייבו העוון הזה הֲרֵי זֶה פָּטוּר (מכות ב ב), כלומר לא מחויב עליו הדין הזה.

ד

ודברי מיכה (מיכה א יא) מִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ, פירושו - יקח מכם שיעורו, כלומר אומדו, רצונו לומר כמו ששיער בנפשו כך יבזוז מכם, לפי שהשיעור נקרא בלשון האבות עוֹמְדִין וְאוֹמְדִין, כמו שאמרו (אבות א טז) וְאַל־תַּרְבֶּה לְעַשֵׂר עֵוֹמָדוֹת כך גירסת בני ארץ ישראל, אֶוּמָדוֹת - כך גירסת בני בבל.

ה

ודברי איוב (איוב ו ו) אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת, פירושו - וכי יש טעם בריר הביצים, לפי שהאבות קוראים לצהוב של הביצים חַלְמוֹן, כמו שאמרו בתלמוד (ע"ז מ.) כאשר תיארו את הביצים המותרות והאסורות חַלְמוֹן מִבַּחוּץ וְחֶלְבּוֹן מִבִּפְנִים טְמֵאָה, חַלְמוֹן מִבִּפְנִים וְחֶלְבּוֹן מִבַּחוּץ טְהוֹרָה. והחלמון הוא הצהוב, וכך הוא נקרא בארץ ישראל.

ו

ודברי ישעיהו בענין רפואת יחזקיהו (ישעיה לח כא) וְיִמְרְחוּ עַל הַשְׁחִין וְיֶחִי, פירושו וימשחו אותו, כמו שאמרו במשנה (פאה א ו) לְעוֹלָם הוּא נוֹתֵן לְשֵׁם־פִּיאָה וּפָטוּר מִן־הַמַּעֲשְׂרוֹת עַד שֶׁיְמָרַח, וכוונתם בזה שישפשף את הפרי וינקהו, כשם שעושה בו מי שמביאו למכירה בשוק.

ז

ומאמר ה' בתורה (ויקרא כה מז) אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵר, פירושו - או לעיקר מין הגר כלומר הגוי הגמור אשר לא נתיהד כלל, ובלשון המשנה נקרא ה"אצל" עיקר, כמו שאמרו במאכלים (ברכות וז) זֶה הַכְּלָל כָּל־דָּבָר שֶׁהוּא עִיקָר וְעַמּוֹ טְפִילָה, מְבֹרֵךְ עַל הָעִיקָר וּפֿוֹטֶר אֶת־הַטְפִילָה. וכך יקראו לדבר הנסמך שהוא כנתלה בדבר אחר טְפֿילָה, ובזה יתפרש מה שאמר דויד (תהלים קיט סט) טָפְלוּ עָלֵי שֶׁקֶר זֵדִים, ומה שאמר איוב (איוב יד יז) וַתִּטְפּל עַל עֲוֹנִי, במובן ההשאלה והצירוף.

ח

ודברי חבקוק במלך בבל והדומים לו (חבקוק ב יא) כִּי אֶבֶן מִקִיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָה, פירוש וְכָפִיס - לבנה שרופה. כמו שמצאנו במשנה כאשר תיארו מה שבונים השותפים (ב"ב א א) מָקוֹם־שֶׁנָּהֲגוּ לִבְנוֹת גָּוִיל גָּזִית כְּפֿוּסִים לְבֹנִים בּוֹנִים הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה, ופירוש כְּפוּסִים לבנים שרופות.

ועניינו שאומר הנביא על מי שדימה בנפשו שיינצל מעונש ה' (שם בט) הוֹי בּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ, הוי מי שהוא מתאוה תאות רוע לאנשי ביתו ויעשה קינו במרומי ההר להינצל מיד עצתו, (שם בי) יָעַצְתָךְ בּשֶׁת לְבֵיתֶךָ - יעצת במרמה על אנשי ביתך כי תגיע הרעה בתכלית לעמים הרבים, וזה מחטיאך, אתה יָעַצְתָּ בּשֶׁת לְבֵיתֶךָ, כי הנה יזעקו אבניך מהכתלים אשר בנית למצודה, ויענום הלבנים השרופות מבין הקורות שמבדילות ביניהם.

ט

ודברי שלמה (שיה"ש א יב) עַד־שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, פירושו בעוד שהיה המלך בהסבתו. והראיה על כך שהמילה הסיבה פירושה (בערבית) "תכא" מדבריהם בעניין הפסח (פסחים יא) וַאֲפִילוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַר־שֶׁיֵּסֵב.

י

ודברי ישעיהו (ישעיה כח כה) וְשָׁ(נָ)ם חִטָּה שׁוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן וְכֶסֶמֶת גְבֵלָתוֹ, פירושו - ציון, כי מוסרי המשנה קוראים לציון סימן, וכמו שאמרו בדיני מציאה (ב"מ ב ז) אָמַר אֶת הָאֲבֵדָה וְלֹא אָמַר אֶת סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֶּן לוֹ.

יא

ודברי הכתוב בפירוט מעשי יאשיהו (מ"ב כג יא) אֶל לִשְׁכַּת נְתַן מֶלֶךְ הַפָּרִים אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים, פירושו - סביבות העיר, וכוונתו בזה המקיף את המקום, כמו שאמרו בתלמוד (כתובות נד.) בָּבֶל וְכָל פַּרְוָארָה, נְהַרְדְעָא וְכָל פַּרְוָארָה.

יב

ודברי הכתוב (איכה א ג) כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים, פירושו - בין הגבולות והתחומים, והוא על פי המצוי בדבריהם בדיני גבולות הבתים והשדות (ב"ב סב:) מָצַר לוֹ מֵצַר רִאשׁוֹן, וּמֵצַר עֵינִי וּמֵצַר שְׁלִישִׁי וּמֵצַר רְבִיעִי לֹא מֵצַר לוֹ.

יג

ודברי גבריאל לדניאל (דניאל ט כד) שָׁבְעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל עַמְךְ, פירושו - נגזר על עמך, לפי ששם החֵלֶק החתוך בלשונם חֲתִיכָּה, כמו שאמרו (ב"ק יט:) חֲתִיכָּה שֶׁלְבָּשָׂר, וכן (נדה ג א) הַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה.

יד

ודברי ירמיהו (ירמיה ב כב) נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי נְאֻם ייי יְהוָה, פירושו - כבר השאיר רושם וכתם, כוונתו בזה שעוונותיהם כבר נעשו ככתם שעל הבגד שאינו מתנקה. וזה מתברר מדברי האבות (נדה ח א) הָרוֹאֶה כֶּתֶם עַל בְּשָׂרָהּ, ועוד אמרו (שבת ט ה) כְּדִי לְהַעֲבִיר עַל־הַכֶּתֶם.

טו

ודברי דויד על האומה והמשילה בכרסום ואמר (תהלים פ יד) יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר, פירושה - יכריתה, על פי מה שאמרו במשנה על שבלים שהכריתום הנמלים (פאה ב ז) שָׁדֶה שֶׁקְצָרוּהָ גּוֹיִם קְצָרוּהָ לֵיסְטִים קִרְסְמוּהָ נְמֵלִים. ועל דרך אי ההקפדה של העברים שמחליפים את הקו"ף בכ"ף, ועל דרך מה שנאמר במקרא (ש"א יז ה) וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת, ואחר כך אמר (שם לח) וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת.

טז

ומאמר ה' - יתהדר ויתרומם - בתורה על אופן אחד של הצרעת (ויקרא יג נה) פְּחֶתֶת הִיא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ, הוראתה המילולית של המילה היא חסרון, וענינה - מאבדת, כמו (שם נא) צָרַעַת מַמְאֶרֶת, כי שם החסרון במשנה פָּחוּת כָּךְ וְכָךְ, כפי שאומרים בכמה מקומות (שבת יט ה ועוד) לֹא פָּחוּת וְלֹא יָתר.

יז

ואומרו בצורת הבית (מל"א וח) וּבְלוּלִים יַעֲלוּ עַל הַתִּיכֹנָה, פירושו - ארובות, כי הארובה נקראת במשנה לול, כמו שאמרו (מדות ב ה) וְלוּלִים הָיוּ פְּתוּחִים בַּעֲלִיָּה לְבֵית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים.

יח

ודברי יחזקאל (יחזקאל יג י) וְהוּא בּנֶה חַיִץ, פירושו חוצץ, על פי מה שנקרא החוצץ במשנה מְחִצָה, וכפי שאמרו (עירובין ב ד) עוֹשִׂין לוֹ מְחִצָה גְבֿוֹחָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. ויהיה חַיִץ לשון זכר וּמְחִצָה לשון נקבה.

יט

ודברי בלדד (איוב יח ג) מַדּוּעַ נֶחְשַׁבְנוּ כַבְּהֵמָה נִטְמִינוּ בְּעֵינֵיכֶם, פירושו - היינו בעינכם כאטומים, ועל פי מה שאמרו בתלמוד (שבת עג.) הָיְתָהּ לוֹ גוּמָה וּטְמָמָה, מי שהיתה לו חפירה בביתו וסתם אותה.

כ

ולגבי המומים הכתובים בבהמות (ויקרא כב כב) עָוֶרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָוּ חָרוּץ אוֹ יַכֵּלֶת, פירושו "תאלול", כמו שאמרו במשנה (ערובין י יג) חוֹתְכִין יַבּוֹלֶת בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל־לֹא בַמְּדִינָה. אלא שהיא נקראת יבלת במקום יבולת, וכעין הנאמר במקרא טֶפַח (מל"א ז כו) וטפח (שמות כה כה).

כא

ודברי דויד (תהלים מח ג) יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, אין הכוונה כאן לעיר הנקראת נוף אשר במצרים, אלא פירוש נוף - ענפים, וכפי שאמרו בתלמוד (קדושין מ:) אִילָן עוֹמֵד בִּמְקוֹם טַהֲרָה וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִמְקוֹם טֶמְאָה. ואמר שארץ הקודש היא הנטיעה היפה מכל הענפים שבעולם.

כב

ומאמר הכתוב על הגבעונים (יהושע ט ה) וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֶלָאוֹת, פירושו - תפורות עם טלאי, כי שם הטלאי במשנה הוא מטלית, כמו שאמרו בנגעים (יא ו) הַטוֹלֶה מִן הַמֶּוּסְגָּר בַּטָּהוֹר חָזָר נֶגַע לַבֶּגֶד שׂוֹרֵף אֶת הַמַּטְלֶת.

כג

ודברי נעמי לבנותיה (רות א יג) הֲלָהֵן תֵּעָגָנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ, פירושו - תשארו פנויות, לפי שהפנויה נקראת בלשונם עֲגוּנָה, וכמו שאומרים תמיד (גיטין יט:) כְּדִי שָׁלֹא יִהְיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עֲגוּנוֹת.

כד

ודברי בלעם (במדבר כד ג) וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֵם הֶעָיִן, ענין המילה - אשר עינו פקוחה, וכך הוא שימושה של המילה שְׁתִימָה בלשון חכמים כאשר דנו בשיעור הזמן שישהה הגוי בבית היהודי ויאסור עליו את היין אשר בחביותיו ואף על פי שהם חתומות בטיט, כמו שאמרו חכמים (ע"ז ה ג) עַד־שֶׁיִשְׁתּוֹם וְיִסְתּוֹם וְיִנָּף, בשיעור זמן שיפתח ויסתום בטיט ויבש הטיט.

כה

ודברי עובדיה (עבדיה א ו) אֵיךְ נֶחְפְשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפָּנָיו, פירושו - רעו במסתריו, כלומר הרועה בהם, אכלם מי שרעה בהן, וזה ממילות המשנה כמו שאמר (ב"ק א א) אַרְבָּעָה אָבוֹת נְזִיקִים הַשׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַמַּבְעָה וְהַהַבֹעֵעֶר, ופירוש הַמַּבְעֶה הרועה בהמתו בשדה חבירו, וכאשר הוא נוטש אותה אכלה דבר משל חבירו.

כו

ודברי דויד (ש"א כ ג) כִּי כְפֶשַׁע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת, פירושו - צעד, וכך קורין לצעידה בלשונם פסיעה, כפי שהם אומרים (יומא נג:) צָרִיך שֶׁיִפֿסוע שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת.

כז

ודברי הכתוב (עזרא ג ז) כְּרְשִׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עֲלֵיהֶם - ברשות, נגזרת מדבריהם (תוספתא ערובין ה יח) נוֹתן רְשׁוּת וּמְבֹטֵל רְשׁוּת, וכן זה נקרא גם הֶתֶּר.

כח

ודברי ישעיהו (ישעיה ל לג) מְדֵרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה, פירושו - מוקדה, כי שם המוקד בלשון המשנה מְדוּרָה, כמו שאמרו (שבת א יא) וּמְחִיזִין אֶת־הָאוּר בִּמְדוּרַת בֵּית־הַמּוֹקֵד.

כט

ודברי דויד (תהלים קכט ו) שאמר בתיאור החציר שֶׁקַדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ, פירוש שָׁלַף - החום, אמר כי החציר הזה אין לו כח סבילה עד שיבוא עליו החום, אלא הוא מתייבש לפני בוא החום, מפני שאין בו לחות, וכך אנו אומרים בתלמוד (יבמות קטז:) אוֹתוֹ זְמַן שִׁלְפֿי קָצִיר הָיָה, כלומר חום הקציר, כמו שאמרו ...

ל

ודברי שלמה (שיה"ש זב) כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אֶמָּן, פירושו - כמו חרוזים, לפי שהחרוזים נקראים חֶלָיוֹת כמו שאומרים תמיד (ברכות כח:) שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה חֲלָיוֹת שֶׁבַּשְׁזְרָה, והשם הזה יהיה פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה כמו (איוב טז כב) כִּי שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ במקום שָׁנִים, וכן עַל בִּקְעָם הָרוֹת הַגִּלְעָד (עמוס א יג) במקום הָרִים. וכך הוא נקרא במשנה באמרם (שבת יא ב) חֶלָיַת הַבּוֹר וְהַפֶּלַע - ההגבהה העוטרת את פי הבור.

לא

ואמר עוד (שיה"ש ה ג) רָחַצְתִּי אֶת רַגְלֵי אֵיכָכָה אֲטַנְפֵם ופירוש אֲטַנְפֵם אלַכְלכם, כי כך נקרא הטינוף בלשון האבות, באמרם (ירושלמי שבת ג ג) מָקוֹם מְטוּנָף.

לב

ודברי הממונה לדניאל (דניאל א י) מִן הַיְלָדִים אֲשֶׁר כְּגִילְכֶם פירושו הדומים לכם, כי המקביל והדומה נקרא בתלמוד בֶּן בִּילוֹ, כמו שאומרים (יבמות קכ.) שׁוּמָה מְצוּיָה בְּבֶן גִילוֹ.

לג

ודברי איוב (איוב ו יז) בְּעֵת יְזְרְבוּ נִצְמָתוּ פירושו התקשרות, ומה שמבטא התקשרות היא מילת התקבצות, וזהו מלשונם קוראים את הארכובה (חולין ד ו) צוֹמֶת הַגִּידִים - קבוץ הגידים. וביאור הענין שאיוב המשיל את חבריו כאשר זנחוהו בעת אסונו - אחר שהיו מתקבצים אצלו בעת שלותו - כמים שהיו קפואים בזמן הקור ונמסו כאשר נתחמם האויר ונגרו.

לד

ודברי חגי (חגי ב יט) הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה פירושו בחפירה אשר בנויה ומטוייחת בגבס ומניחים בה את הזרעים, כמו שאמרו בעורמת המוכר את הזרעים (ב"מ ד יב) וְשָׁוִין שָׁלֹא יָבוֹר מֵעַל פִּי הַמְּגוּרָה והיא החפירה.

לה

ומאמר התורה (בראשית כו יב) על יצחק וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה שְׁעָרִים פירושו מאה בהשערה והערכה, כי הם קוראים להשערה שיעור, וכפי שאמרו הקדמונים (שבת יג ד) הָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין שִׁיעוּרוֹ מְלֹא הסיט.