חפץ חיים/הסכמות

חפץ חיים · הסכמות · >>

הנה נראה אלי. האיש דגול מרבבה. רב נכבד אדם גדול. ותלמודו בידו. חבור יקר. אוצר בלום. אוצר של יראת שמים. יסודותיו בהררי קודש. בנוי לתלפיות על דברת בני אדם. בלשון תליתאי. בשוט לשון. בשפת רמיה הולכי רכיל אשר אין להם כרעים למעול מעל לנתר בהן עד אפסי ארץ. באין יראת שדי. הלשון רודה. והשפת בוטה. וחציו יורה. עיף ויגע בהונאת רע. עד אספמיה יגיע. כדבר ה' ביד קדושיו המה חז"ל. והמחברת הזאת. איש טהור. חבל גורלו יאיר. בשלש אלה בתורת ה' ובמצותיו ויראת חטאו הקודמת. חוברו לו יחדיו. חזיתי איש מהיר. מילא מלא חפנים ברב בקיאותו כללות ופרטות. סעיפים ופארות ושריגים. ואת כל הדינים האלו נובעים ממעין גנים נוזלים מן לבנון מש"ס ופוסקים. והחונים לדגליהם. גם מגדולי הראשונים. רבינו יונה ורמב"ן. ויתר חבריהם. ועוד הוסיף נוסף משלו. מרוח בינתו בחקירות וענינים שונים. בדינים מחודשים. בהליכות עולם. אל תקרא הליכות וכו'. בסברות מהודרים זכים וברורים. על איזה דרך ישכון אור לתמימי דרך. אם אסורים ואם מותרים. כאשר החרדים לדבר ה' יחזו בעפעפיהם מישרים. יוצאים מלב ישר. מהעוסק בתורה לשמה. ואת הכל עשה יפה בעטו. בסדר נכון ונשא. ספרו תמלל רברבין לעם ה' בהשכל ודעת. בהפרידו בני אדם מלטבוע בטיט היון אשר עצומים הרוגיו מימים ימימה בפשע ועון החמור הלזה העוברים בין בתרי עגל המסכה הלזה יום יום סלה. מנוער ועד שיבה. באין חליפות למו. עדי לפתח חטאת רובץ. ואיש שוגה ופתי לב הותל. מטהו יפרח וזממו יפיק מבוקר לערב. מבלי משים נצח לאמור הלא דרכי סורר ועת ומשפט לכל חפץ ואין רוח המקום נוחה הימנו. ורוח ה' לבשה את הרב המחבר. לצאת לישע עמו וירד בעמקי מצולה. להציל נפשות אחינו מפח יקוש. אשר מזורה הרשת על נשמת כל חי. לא תהדר פני גדול. ונער לא תחון. ואף ערומים בדעת. בהכשר ויתרון. גם המה יעבורון כמאמרם כל הגדול מחבירו וכו'. ומי יאמר זכיתי. והרב המחבר יפה דורש ונאה מקיים, עיניו כיונים להרים מכשול מדרכינו לא סלולה. לזכנו לטוב לנו כל הימים. לפקוח עינים עורות. כי אין טוב לגופנו אלא שתיקה. ויגע ועמל. בתבונות כפיו ינחנו למחוז חפצי שמים אשר ה' אהב. להכשיר גיו אנוש ונפש המשכלת ממבטא שפתיו אשר עליו שוררת. עדי עד חוג שמים מי אדון לנו דוברת. וכאשר בשירי בן ישי מבוארת. לזאת מפני יקרת המחבר והמברת. אשר חוסמת היא את העוברים. במחנה העברים. במעשה ידי אמן ובלשון חכמים מרפה לנפש. ובטחוני חזק אשר פועל ידיו ירצה למישרים אורחותם. וישרים בלבותם. בימים יוצרו הבע"ל. כמהבטחת חז"ל אשר יביעו אומר כל מי שיש בו יראת שמים וכו'. אי לזאת בואו ונחזיק טובה להאיש המצוין הרב המובהק הלזה. ע"כ בשבטי ישורון אודיע נאמנה וזרועו תאמצו. אשר ראוי ומוכשר הדבר להפיצם בישראל. ולחלקם ביעקב. והמחשבים אורחותם מבלי ילכו ארחות עקלקלות עוד. מפרי פי איש הרב המחבר יאכלו ענוים וישבעו. שמעוני אחי ועמי והשרידים אשר ה' עליהם יחיו. לעמוד בעזרו. כפי מסת ידם. אשר חננם ה'. למען יבצע מעשהו מלאכת שמים. לטוב. לבל יעלה על לב איש על הרב המובהק בתורה ויראת שמים הזה. אולי ברצונו לאסוף מהמתנדבים מכסף המתוכן להשתחות לאגורת כסף. אני אערבנו. כי ידעתיו נאמנה מאז וכן עתה. כי לא עשה ולא יעשה פרי תנובה. לפעולת אדם עצמו. ולא יחשבו על האנשים כי באמונה הם עושים רק לש"ש. ועד נאמן לזה. גמר אומר לעיכובא אשר לא יקרא שמו המהולל על ספרו הנכבד. ונפשו לא תשבע במרבית הילולים כאשר נודע בשערים בעלה. כי אם איש פלוני אלמוני מבני הפלאי. וכאשר חבורו יצא לאור. יהיה חלקו בקודש כי ירדתי לתוכן דעתו. אם ספרו היקר יעורר אישים משינת האולת. למען לא ישובו לכסלה עוד יהיה זה שכרו כמאמרם המזכה וכו'. ע"כ אנשי חסד יראי האלהים. עורו לעזרתו למען יפוצו מחשבתו הטהורה בארצות החיים. וכסף משנה בידכם קחו לשלם מחירו כפי אשר יושת מאת הרב המחבר שי' וגם בל"נ אקבל את ספרו בסבר פנים יפות אי"ה. כאשר יפיץ ענן אורו. והנמנים לדבר מצוה יתברכו בטובה עד זקנה ושיבה. ומשכורתם תהיה שלמה מעם ה'. השנה תהיה אורה מ"א לספירת העומר הבע"ח יום הנ"ל.

מאמר מרדכי בא"א מו"ה אשר זללה"ה קלאצקי אב"ד דק"ק לירא

חזיתי איש מהיר במלאכתו מלאכת שמים. להורות לעם ה' אלה. היראים והחרדים לדבר ה'. את גודל העון אשר חץ שחוט לשונם. וכל ריע רכיל יהלוך. לא ידעו ולא יבינו במה יכשלו. לשמור פיו ולשונו. כי בלי דעת שפתיו מרמה ידבר. והרב הג' החו"ב המחבר שי'. בגודל ענותו. יגע ועמל לקבץ כל כללי הלכותיהן ופרטיהן. ממאמרי חז"ל המפוזרים בתלמוד וגדולי הפוסקים ורבותינו הראשונים. ויחפור באר מים חיים. ונוזלים מן לבנון. את מקורם הערה ממעין גנים. ושם עליהם נוספות. וחקירות ענינים לדעת איזה דבור היתר או איסור. הכל יפה עשה בעטו. וכאשר יחזה הקורא נעים מגדולת החטא. יתלהב לבבו לשמור מוצא פיהו. ומצא לגופו טוב לבלום פיו. ולהשכיל לדבר בל תלכד נפשו. ומצא חיים ושלום.

ותבט עיני בעלים הנדפסים. כי הרחיב ביאורו אשר חלק מחכמתו. והוא נאה דורש ונאה מקיים. חפצו לזכות הרבים להוציא יקר מזולל. מחשבתו רצויה לעשות כוונים למלאכת שמים. אולי ישימו לבב לשמור דרכי ה' להזהר מכל אלה. אשר גדול עונו מנשוא. והוא שקול כשלש עבירות חמורות שבתורה. גם הוא אחד מד' דברים אשר זכינו שיגאול אותנו ממצרים אשר לא היו בהן מספרי לה"ר כדברי חז"ל. וכאשר העוינו דרכינו החריבה עירנו ובית תפארתנו. כמאמרם בירושלמי. בית שני מכירין אנו אותם שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצות. וכל ווסת טובה היתה בהן. אלא שהיו וכו' ושונאין אלו לאלו שנאת חנם. גם הוא מהעבירות שאין יוה"כ מכפר עליהם כי הוא מדברים שבאל"ח לכן כאשר יחזה איש בעיניו כל כללות ופרטים ופרטי פרטיהן מסודר בסדר נאות. יחפוץ בחיים וינצור לשונו מרע. לכן אמרתי לפעלא טבא יישר חילו. יהי ה' בעזרו לבצע מעשיהו אשר החל. וידי תכון עמו. ובניב שפתי אביעה תהלתו בעדת ישורון ויתמכו ידי אשר יפיצו דבריו על פני תבל. וחלילה להשיג גבולו להדפיסו הן במדינתנו והן חוץ למדינה ויפחד לבבו מקול תרועת הר עיבל. גם אני אקבל ספר אחד במחיר אשר יושת עליו לעקד הספרים אשר לי. דברי המדבר ליוקר וכבוד שוחרי התורה ויראי ה' הוגיה ועמליה.

יום א' י"ד אייר תרל"ג לפ"ק

נאום ברוך מרדכי ליפשיץ חופ"ק נאוורדהאק

מידי שבתי פ"ק זעמער הקרה ה' לפני אחד מידיד ה' וידיד נפשי הרב הגדול חו"ב ירא וחרד לדבר ה' ובידו מחברת אשר חיבר בדיני איסורי לשה"ר ורכילות ומברר ומלבן כשלמה כל פרט ופרט ממקור מים חיים מש"ס בבלי וירושלמי ופוסקים ראשונים ואחרונים וגם מוסיף משלו בסברות נכונות וישרות אשר חננו ה'. וכאשר ידעתי נאמנה את הרב הנ"ל ואת שיחו אשר לא ח"ו למען הרבות שכרו ולהגדיל שמו חיבר את הספר הזה רק כוונתו רצויה לש"ש אולי תגולגל על ידו זכות הרבים אשר רבים מקוראי בספר הנ"ל יגדר א"ע בגדר חזק ואמיץ להנצל מעון המר הזה אשר חז"ל הגדילו את העון הזה כנגד שלש עבירות החמורות כידוע לזאת ראוי ונכון הוא לכל מי שיראת ה' נוגע בלבו לעזור ולתמוך ולחזק את ידי הרב הנ"ל למען יוכל לבצע מעשיהו מעשה הקדש אשר החל בעז"ה והיה זה שכרו. וגם אנכי אקבל מידו ספר אחד כשיצא מבית הדפוס. וכאשר ידוע מאמר חז"ל אשר עיקר סיבת חורבן בית קדשנו היתה בגלל העון הגדול הזה ועדיין ביתר שאת הוא מרקד בינן אולי יחוס ה' אולי ירחם על אב"י להסיר ממנו העון המר הזה אשר הוא סיבת כל הקטטות ומריבות והיה זה שלום, ונזכה ע"י זה לביאת הגואל ולבנין בית הבחירה ב"ב אמן:

וזה הוא גלוי וידוע לכל אשר אנחנו מוזהרים עפ"י חוקי הד"ת וע"פ חוקי הממשלה יר"ה לבלתי השיג גבול שלא להדפיס ספר הזה בלתי רשיון המחבר ולהשומע יונעם ותבא עליו ברכת טוב מאתי המעיד ובא עה"ח

יום א' כ"ח מ"א תרל"ב

נאום משה אריה במוהרא"ז הלוי החופ"ק יאנאווא

בעז"ה. גרסינן בפ"ק דערכין (דף ט"ו) אר"ח בר"ח מה תקנתן של מספרי לשון הרע. אם ת"ח הוא יעסוק בתורה שנאמר מרפא לשון עץ חיים כו' ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו שנאמר ושבר בה כו' ר"א בר"ח אמר סיפר אין לו תקנה כו' אלא מה תקנתו שלא יבוא לידי לה"ר. אם ת"ח הוא יעסוק בתורה (ונראה דצ"ל גם כאן שנא' מרפא לשון כו' וכדמייתי לה ר"ח בר"ח לעיל מהך קרא וכדמייתי נמי הכא גבי ואם ע"ה הוא מסיפא דהך קרא דושבר בה כו' דמייתי ליה לעיל ע"ש) ולכאורה יש לדקדק מהא דגרסינן בסוטה כ"א אהא דבעי ר"י למימר התם בתורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה אגוני ומצלא (מצילו ומשמרתו מן העבירה שלא יבוא לחטוא וכדנפק"ל התם מקראי דתורה אור. ומבהתהלכך תנחה אותך ע"ש) ופריך התם רבא עלה דאלא מעתה דואג ואחיתופל מי לא עסקי בתורה (כדאיתא בחגיגה ט"ו שהיו שונין ג' מאות הלכות במגדל הפורח כו') אמאי לא הגינה עלייהו (ופרש"י ז"ל כלומר להצילם מן העבירות ע"ש ויותר היה נ"ל דטס"ה הוא שם וצ"ל אמאי לא אציל עלייהו וא"ש בפשיטות) אלא א"ר תורה בעידנא דקא עסיק בה אגוני ומצלי בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא ע"ש. והשתא איכא למידק לכאורה בהך סוגיא דערכין הנ"ל בהא דמסיק ר"א בר"ח דמה תקנתו שלא יבוא לידי לה"ר אם ת"ח הוא יעסוק בתורה (וע"כ דנפק"ל נמי הכא מקרא דמרפא לשון כו' הנ"ל וכמש"ל) דהך יעסוק בתורה דאמר גבי לה"ר היכי דמי אי בעידנא דקא עסיק בה דוקא א"כ מאי האי דקאמר שהוא תקנה רק שלא יבוא לידי לה"ר לבד (וכדנפק"ל ללה"ר לחוד מקרא דמרפא לשון כו' הנ"ל וכמש"ל) והלא בעידנא דקא עסיק בה אז התורה מצילתו מכל חטא באמת (וכנפק"ל בסוטה שם מקראי אחריני בזה וכמש"ל) ובלא"ה נראה דלא יצוייר כלל דאיצטריך לאשמועינן דבעת ההוא עצמו שעוסק בתורה אז שהוא רפואה עי"ז להיות ניצול מן לה"ר בעת ההוא עצמו לבד דהפה המתגבר בתורה איך הפה יכול לדבר דברי רכילות ולה"ר אז וע"כ נראה דהא דאמר דכשיעסוק בתורה הוא תקנה ללה"ר לבד דודאי גם בעידנא דלא עסיק בה קאמר דמהני עכ"פ לימוד התורה להיות ניצול גם אח"כ מעון לשון הרע החמור מאוד כנפק"ל מקרא דמרפא לשון כו' וכמש"ל. והשתא תקשה לכאורה ג"כ בזה מהא דאקשי ליה רבא לר"י שם דהלא דואג וכו' מי לא עסקי בתורה ואמאי לא אציל עלייהו דלא ליתי לידי עון החמור דלשון הרע עכ"פ גם בעידנא דלא עסקי בה והרי אין לך פרוץ בעון לשון הרע יותר מדואג דע"י נהרגו כל אנשי נוב וכדכתיב בקרא ואמאי לא הועיל לא לימודו להיות ניצול עכ"פ מעון זה דלשון הרע שהרי בסוגיא דערכין הנ"ל מוכח דלימוד התורה מועיל להיות ניצול מעון לה"ר עכ"פ גם בעידנא דלא עסיק בה וכמ"ש. ונשאר קושית רבא הנ"ל בזה לכאורה וכמ"ש. ועל כן נראה דהא דאמר בערכין הנ"ל דמה תקנתו שלא יבוא לידי לה"ר יעסוק בתורה, דהאי תורה דקאמר, ע"כ אינו אלא בהך תורה עצמה דדיני איסורי לשון הרע ורכילות בכל המקומות שבתורה שמצינו שהזהירה והחמירה התורה הרבה מאוד בעון הגדול הזה. שאם יעסוק אדם ללמוד היטיב כל פרטי הלכות מכל האיסורין החמורין הללו שמצינו בכל הש"ס וידקדק בהם לידע ולהבין ולשמוע איך לשמור א"ע בכל עת מבלי להכשל ח"ו כרגע אף באבק של העון החמור הזה מאוד ר"ל, אז יהיה לו תקנה באמת שלא יבוא לידי לה"ר לעולם גם בעידנא דלא עסיק בה בודאי וכמ"ש. וא"כ לא תקשי לן השתא כקושית רבא הנ"ל מדואג דאמאי לא אציל כו' מבלי להכשל בעון זה גם בעידנא דלא עסיק בה וכמ"ש. די"ל בפשיטות דאולי באמת לא היה דואג עוסק כלל בתורה זו עצמה דאיסור לה"ר עד שתועיל להצילהו מעון זה עכ"פ גם בעידנא דלא עסיק בה וכמ"ש ולכך נכשל באמת בעון החמור הזה בעידנא דלא עסק גם באשר כל התורה דאשר כל התורה אינו מועיל להצילהו רק בעידנא דעסק בה לבד וכמ"ש וא"ש (רק שקצת דחוק לומר דואג לא הי' עוסק כלל בתורת איסור לה"ר האמור בכל התורה. וע"כ צ"ל דגם לימוד תורה זו עצמה דאיסורי לה"ר ורכילות אינו מועיל רק למי שמקבל על עצמו בעת למודו ועסקו בכל ההלכות הללו לשמור את עצמו בכל לבבו ובכל נפשו מבלי לעבור ח"ו אף כרגע על כל פרט מאיסורי ההלכות הללו ולומד אותם רק על מנת לקיים ככל הכתוב בתורת ה' ובכל כללות ופרטות ההלכות הללו באמת אבל בדואג מצינו בסנהדרין ק"ו שאמרו אקרא דותשא בריתי עלי פיך שכל תורתו של דואג לא היה רק מן השפה ולחוץ כלומר שלא קיבל בלבו בעת לימודו ללמוד על מנת לקיים. וכמ"ש עליו בחגיגה (ט"ו) טינא היתה בלבו. וכמו שאמר רבא עצמו בסנהדרין שם עליה דדואג רבותא למיבעי כו'. אלא הקב"ה ליבא בעי כו'. (ובאמת מצינו בילקוט תהלים נ"ב שדוד עצמו היה מתמה בזה על דואג כדדריש התם אקרא דמה תתהלל ברעה כו' חסד כו'. אדם העוסק בחסד כו' זו תורה דכתיב בה ותורת חסד על לשונה, יעסוק בדברים הללו ותעשה תורתך פלסתר ע"ש. ומשמע דר"ל התם דתורה זו עצמה דאיסור לה"ר עשה אותה פלסתר והיינו דדייק על לשונה כלומר דבאותו לשון עצמו דקא עסיק ביה בתורה יעשהו פלסתר לקלקל בו ולדבר בו לה"ר והיינו דכתיב נמי חסד כו' כל היום דתורה זו עצמה דאיסור לה"ר הרי היא מצלת באמת כל היום מלה"ר גם בעידנא דלא עסיק בה וכמ"ש. והיינו דהוא קא מתמה דוד עליה וכמ"ש. ובסנהדרין שם דריש אקרא דמה תתהלל כו'. דהקב"ה בעצמו א"ל לדואג לא גבור בתורה אתה מה תתהלל ברעה (בלה"ר שסיפר על דוד) לא חסד כו' (ומה שפירש"י שם מקרא דתורת חסד כו' כ"ה בילקוט הנ"ל וכמ"ש) כל היום והיינו כמ"ש דתורה זו עצמה דאיסור לה"ר מצלת לעולם (ומשמע שם דדואג עסק ודאי גם בתורה זו. וכדא' התם אקרא דולרשע א"א מה לך לספר חוקי א"ל הקב"ה לדואג כשאתה מגיע לפ' מספרי לה"ר מה אתה דורש כו' (והא דכתיב בתרי' בתהלים נ' שם גם עבירות אחרות אם ראית גנב כו' ועם מנאפים כו' והדר כתיב פיך שלחת ברעה ולשונך כו'. נ"ל דקחשיב התם שלשת העבירות המצויין ביותר בבני האדם תמיד (וכדאר"י א"ר בב"ב (קס"ה) רוב (בני אדם נכשלים בעו"ה) בגזל ומיעוטן בעריות וכולם באבק לשון הרע (והובא ברמב"ם סוף הל' א"ב וסיים ע"ז לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו כו' ולהרגיל עצמו בקדושה כו' ובדעה נכונה כדי להנצל מהם עכ"ל. ואכולהו קאי התם גם על לה"ר וכמ"ש. ועכ"פ הרפואה ללשון הרע אינו אלא רק על ידי לימוד התורה דאיסורי לה"ר ורכילות וכל אביזרייהו המבוארים בכל התורה בכללותיהם ובכל פרטיהם ודקדוקיהם ע"פ הש"ס ומדרשי רז"ל שעל לימוד הזה בלבד אמרו מה תקנתו שלא יבוא כו' יעסוק בתורה כו' וכמ"ש. והנה באמת לא מצאנו עד הלום לא' מגדולי הראשונים ואחרונים ז"ל אשר באו לבאר כל פרטי ההלכות מכל האיסורים החמורים הללו באורך בכל פרטותיהם ובכל דקדוקיהם היוצא מתוך כל מקורי הש"ס בבלי וירושלמי ומדרשי רז"ל המפוזרים בכ"מ בדבריהם הקדושים ז"ל ולחבר אותם יחד להלכה ארוכה וערוכה בפני עצמה ככל ההלכות הערוכות בתורה עד אשר האיר ה' לפנינו בעת הזאת. וזכינו לראות אור המאיר ע"י כבוד האי טהור גברא הרב הגדול החריף והבקי האמיתי המאיר עינים בתורתו וביראתו הקדושה צניעי ומעלי מן הכהנים הצנועים המושכין את ידיהם מבלי להזכיר את שמם על ספריהם (ועי' בהקדמה לס' פ"מ בזה) וגילה והביא לנו מקור ובאר מים חיים לכל ההלכות הללו באורך אשר אסף איש טהור הלזה את כל כללי ופרטי כל ההלכות הללו מתוך פלפול הש"ס והפוסקים הראשונים ואחרונים ז"ל.והעלה הכהן המזבחה. בספרו הנחמד הנ"ל. ברוחב דעתו הגדולה כל דבר ודבר באורך. ערוכה אתו בכל ושמורה. ולהקל ולהחמיר בכל האיסורים החמורים הללו כד"ת וכתורה. להלכה ברורה. ככהן המורה. ביראה טהורה. וזאת תורת המוציא רע ביום טהרתו והובא אל הכהן המורה לכל עם ה' בכל ההלכות החמורות הללו כיד ה' הטובה עליו. ולקח הכהן למיטהר כו' ומי האיש החפץ חיים כו' נצור לשונך כו' וע"פ כל תורת החוקים והמשפטים אשר בכל המצות הללו. בכל כללותיהן ופרטותיהן המבוארים בספר היקר הלזה. כי שפתי כהן ישמרו דעת כו'. והן עלינו להחזיק טובה וברכה מרובה. להרב הכהן המוציא לאורה את דברי הספר הנחמד הזה. ולהחזיק נא בידו ולקבל ממנו באהבה את דבריו הטהורים הללו הנצרפים והמזוקקים ע"פ עומק שיטות הש"ס בבלי והירושלמי הראשונים והאחרונים ז"ל להלכה ולמעשה. ושאלו את הכהן תורה בזה. כי כתורה יעשה כאשר היה ה' אתו להוציא לאורה דבר יקר מאוד כזה ויקרה היא מפנינים כו'. וגם אנחנו באנו הלום. להיות מסייעים לכהנא בזה ובעה"ח ג"כ לקבל מאת הרב הכהן המחבר שיחיה את הספר היקר והנחמד הזה כצאתו לאורה במהרה וחתמנו יום ה' ט"ו תמוז לסדר הנה ברך כו' וברך ולא אשיבנה לפ"ק פק"ק ווילנא:

נאום יוסף במוהר"ר רפאל זללה"ה מפק"ק הנ"ל:

ונאום בצלאל בר"י משה נ"י הכהן מפק"ק הנ"ל: