חומת אנך על שיר השירים ה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | חומת אנך על שיר השיריםפרק ה' • פסוק ב' |
א • ב • י • יד • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שיר השירים ה', ב':

אֲנִ֥י יְשֵׁנָ֖ה וְלִבִּ֣י עֵ֑ר ק֣וֹל ׀ דּוֹדִ֣י דוֹפֵ֗ק פִּתְחִי־לִ֞י אֲחֹתִ֤י רַעְיָתִי֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י שֶׁרֹּאשִׁי֙ נִמְלָא־טָ֔ל קְוֻצּוֹתַ֖י רְסִ֥יסֵי לָֽיְלָה׃


אני ישנה ולבי ער. בכללות פשט המשל אתיא מכללא ללמד דעת כי כאשר יעלה על לב האדם לעשות מצוה או ללמוד תכף יחזיק בהתעוררות ההוא ולא יתעצל בטענות היצר על דרך פשטתי את כתנתי וכו' אי יתבטל ההתעוררות ע"ד ודודי חמק עבר ומילתא מיניה אזדא. וזה פירש הרב החסיד מהר"ר יהודה הכהן זכרונו לברכה מרבני עיר הקודש ירושלם תובב"א (בזמן הפרי חדש זלה"ה) צינים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם דהיינו דזמנין דמשכחת יתעורר האדם לעשות צדקה או ללמוד ויתלהב לבו לעשות. ועבר צינ"ה יתקרר בטענות ויתבטל. וז"ש צינים פחים שיתקרר מהחמימות הטוב אשר חשב זהו דרך עקש כי עלתה לו רוח טהרה בחמימות לקיים מצוה או ללמוד. ויצר סמוך אתא חמרא ובטש לשרגא ונמנע מהטוב ההוא. ולכן שומר נפש"ו דייקא ירחק מהם ותכף כשיתעורר לטובה יחזיק בהתעוררות ההוא להביאו לידי פועל: