ולו (רחל)

"אַנַחְנוּ – יְלָדִים"

וְלוּ יְלָדִים, יְלָדִים קְטַנִּים –
בָּרוּךְ מַשְׁכִּיחֵנוּ עָקַת הַשָּׁנִים.
עוֹד רַב לְפָנֵינוּ הַדֶּרֶך – לִהְיוֹת
גְדוֹלִים וְנוּגִים וְזוֹכְרֵי זִכְרוֹנוֹת.
 
וְלוּ יְלָדִים וְרֻדֵּי נְשָׁמָה,
קוֹטְפֵי שְׂשׂוֹנוֹת כַּפְּרָחִים בַּקָּמָה.
יָדָם לֹא תִיעָף, אוֹצָרָם עוֹד לֹא תַם
וְשֶׁמֶשׁ צוֹחֶקֶת בִּרְסִיס דִּמְעָתָם.

מאת רחל המשוררת

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).