שירי יצחק בן אברהם, ד"ר קאמינר/המשורר על דבר חייו ושירתו/וידוי

וִידּוּי.^[1]

...וְעַתָּה יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מוֹתִי אֶשְמַע קוֹל כַּסָּעַר,
קוֹל גָּדוֹל קוֹרֵא בִלְבָבִי: "בֶּן-אָדָם, לֹא זֶה הַדָּרֶךְ!
הֵן אֻמָּתְךָ יְחִידָתְךָ יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָעַר,
תִּרְמְסֶנָּה רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר, שַׁסּוּהָ כָּל-עֹבְרֵי דָרֶךְ,
נְחָשִׁים-שְׂרָפִים יְנַשְּכוּ אֶת-אֻמָּתְךָ עַל-כָּל-שָׁעַר,
בַּיַּעַר, בְּמִדְבַּר הַגָּלוּת... וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ..."

"וְעַתָּה, עִבְרִי! מַה-לְךָ וּלְזָרִים, לְצָרִים-אַכְזָרִים?
לֵךְ לְעַמֶּךָ! סֹלָּה לוֹ, סֹלָּה הַמְּסִלָּה! פַּנֵּה לוֹ דָרֶךְ!
אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּנֵי עַמּוֹ הַמְּפֻזָּרִים
וּבֶן-אָדָם יִתְאַמֶּץ-בָּם, אַשְׁרֵי דֹרְשֵׁיהֶם, תְּמִימֵי־דָרֶךְ..."

וַאֲנִי הִתְיַצַּבְתִּי עַל דֶרֶךְ לֹא טוֹב, פָּרַצְתִּי גֶדֶר
אֻמָּתִי, גֶּדֶר אֱמוּנָתָהּ, וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ;
לַהֶבֶל כֹּחִי כִלִּתִי, לְעַמִּי הָאֹבֵד לֹא קִיַמְתִּי הַנֶּדֶר,
הֶאֱבַדְתִּי כָּל יָמַי לְטוֹבַת קָמַי, פִּזַרְתִּי עִתּוֹתַי בְּראֹשׁ כָּל דֶּרֶךְ...

וְעַתָּה מַר-לִי לָדַעַת, כִּי לַהֶבֶל כָּלוּ, בְהַבְלֵי הַגּוֹיִם, שְׁנוֹתַי
וִימֵי חַיַי עָבְרוּ בְלֹא יוֹעִיל לְעַמִּי, אָבַדְתִּי, אָבַדְתִּי דָרֶךְ!
מַר כַּמָּוֶת לָדַעַת, בְּשָׁכְבִי, יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מוֹתִי,
בְּשָׁכְבִי עַל עֶרֶשׂ דְוָי, לָדַעַת - כִּי לֹא יִתָּכֵן זֶה הַדָּרֶךְ.

מַר לִי מָר! אֶת מִבְחַר שְׁנוֹתַי וְכֹחוֹתַי נָתַתִּי לַצָּר;
עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתְָּה, וּלְעַמִּי הָיִיתִי כַזָּר!
בַּעֲוֹנִי רוּחַ אֻמָּתִי הַטּוֹבָה מֵעַל לֵב בָּנַי וּבְנוֹתַי סָר...
וְאַחֲרֵי מוֹתִי, מִי יוֹדֵעַ אִם יִשָׁאֶר לִי שֵׁם וּשְׁאָר?...

מַר לִי מַר, מַר מִמָּוֶת, לֹא עֲלֵיכֶם כָּל-עֹבְרֵי-דָרֶךְ!
אֲנִי סַרְתִּי מְעַט מִן הַדֶּרֶךְ, וּבָנַי כְּבָר אָבְדוּ דָרֶךְ;
סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ, כִּי לֹא הוֹדַעְתִּי לָהֶם אֶת הַדָּרֶךְ,
כִּי אַנִי פָסַחְתִּי עַל שְׁתֵּי הַשְׂעִפִּים, דָּלַגְתִּי מִדֶּרֶךְ אֶל דָּרֶךְ...
בָּנַי הַנַעֲלִים הַיְקָרִים בִּקְּשׁוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶת-דֶּרֶךְ
הַחַיִים, לֹא מָצְאוּ מִחְיָה, וַיִתְעוּ בְתֹהוּ לֹא דָרֶךְ...
הַבִּיטוּ, אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאוֹבִי? לֹא עֲלֵיכֶם כֹּל עוֹבְרֵי דָרֶךְ!

אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָה, הַמּוֹרֶה חַטְָאִים בָּדְָּרֶךְ,
הוֹדִיעֵנִי דֶרֶךְ זוּ אֵלֵךְ, הוֹרֵנִי נָא אֵלִי, הַדָּרֶךְ;
אֶת פְּלֵיטַת-יָמַי הַנִשְׁאָרָה לִי הֵן הִקְדַּשְׁתִּי
לְעַמִּי הַנּוֹדֵד, שֶׁרַגְלָיו בָּצְקוּ כְבָר מֵרוֹב הַדָּרֶךְ...

אֶת מֹחוֹתַי הַמְּעַטִּים, אֶת-כֹּחוֹתַי הַחַלָּשִׁים, הַמָּטִים –
כֻּלָּם הֵבֵאתִי קֹדֶשׁ לַה' לְהָרִים מִכשוֹל מִדָּרֶךְ;
חֲזַק וְנִתְחַזָּק! וִיהִי ה' עִמָּנוּ הַמְּמֻשָּׁכִים וְהַמּוֹרָטִים,
וּבְמִדְבַּר חַיֵי אֻמָּתֵנוּ הַתּוֹעָה אוּלַי נִמְצָא דָרֶךְ!...

יִתְאַחֲדוּ נָא! וִיאַחֲדוּ כָל-כֹּחוֹתֵיהֶם לְכֹחַ
אֶחָד, וִיהִי בָם כּׂחַ, כִּי יֵלְכוּ גַם כִּי יִתְעוּ בְדֶרֶךְ
הַגָּלוּת, אוּלַי יִמְצְאוּ לְכַף רַגְלָם הַנּוֹדֶדֶת מָנוֹחַ...
אוֹי-אוֹי, חַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ! שַׁחַל עֲלֵי דָרֶךְ!...

מָה אֹמַר, מָה אֲדַבֵּר, מָה אֶצְטַדֶּק עַל עֲוֹנוֹתָי?
חָטָאתִי לְךָ, עַמִּי! חָטָאתִי לְךָ, צוּר מַחֲצַבְתִּי!
הֵן כָּל מִלְחֲמוֹת מַחְשְׁבוֹתַי, כָּל מִלְחֲמוֹת רִגְשׁוֹתַי,
שֶׁתִּסְתָּעַרְנָה, תִבְעַרְנָה בְמַעֲמַקֵּי מֹחִי וּלְבָבִי,
הַאֻמְנָם בְּכָל אֵלּוּ אֵין דֵי עֹנֶשׁ לְכַפֵּר עַל אַשְׁמוֹתָי?

אוֹי-אוֹי! הֵן כְּבָר לָקַחְתִּי מִיַד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתָי!
שַׁדַּי, הַקּוֹרֵא לְגַלֵּי הָיָם דָּי! הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרׇבִי!
הוּא בְרוּחוֹ יַשְקִיט גָּלֵּי לְבָבִי, יוֹבִיש גּם דִּמְעוֹתָי...
וְלִמְצוּקַת נַפְשִׁי, לְצָרַת לְבָבִי, רֶוַח וַהֲנָחָה נָא יָבִיא...

הֵן אֶת כָּל הֶגְיוֹנִי מִיוֹם עֳזְבִי אֶת שֶׁבֶת תַּחְכּמוֹנִי,
אֶת-כָּל-רִגְשֵׁי עִצְּבוֹנִי אֶל בְּנֵי-עַמִּי אֲסִירֵי עֹנִי,
אֶת-כָּל-עֶלְבּוֹנִי, שֶׁנָּשָׂאתִי מִמּוֹאָבִי וְעַמּוֹנִי,
מִלָּבָן דּוֹדִי הָאֲרַמִּי, וּמֵעֵשָׂו אָחִי הָאַדְמוֹנִי,
אֶת-עֶלבּוֹנִי מִנִּינֵי הָמָן, מִנֶּכְדֵי בִלְעָם הַקַּדְמוֹנִי,
אֶת-כָּל-עִצְּבוֹנִי-יְגוֹנִי, אֶת קוֹל לְבָבִי הֲמוֹנִי-שְׁאוֹנִי,
אֲשֶׁר אַךְ עֲשִׂרִיָה מֵהֶם חָתַמְתִּי רָשַׁמְתִּי בִכְתָבִי,
אֶת רִיב רַעֲיוֹנִי הָאֵיתָן, אֶת רֻגְזִי עַל מִשְׁכָּבִי;
אֶת קוֹל הַשַׁחַל, נַהֲמַת הָאֲרִי בִלְבָבִי, שַאֲגַת הַלָבִיא,
אֶת זֶה לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת שָׁם בְּקִרְבִּי,
וְהַמְּהַפֶּכֶת אֶת מַעֲמָדִי, הַמַּרְגִּיזָה כָל מַצָּבִי;
הַמְּהַפֶּכֶת לְרַעַל אֶת דִּבְשִׁי, לְאֶרֶס – אֶת חֲלָבִי,
אֶת כָּל זֶה הַתָּפְתֶּה, אֶת זֶה הַגֵּהִינוֹם שֶׁל לְבָבִי,
אֶת אֵלּוּ חֵבְלֵי הַשְׁאֹול... אַךְ אַתָּה, אֵלִי, אָבִי!
אַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ, רֹאֶה, שׁוֹמֵעַ... אֱלֹהֵי הַחֶסֶד...
אַב הָרַחֲמִים! רַחֲמֵנִי! חָנֵּנִי! מְקוֹר חֶסֶד שֶׁבַּחֶסֶד...

---

1. נדפס אחר מות המחבר (ע"פ בקשתו לפני מוֹתו) בכתה"ע "השלח" כרך ט' חוב' א' (שבט תרס"ב), ולפי שהשיר הזה כולל סוף דעתו של המחבר, 'יום אחד לפני מותו' על חייו ומעשיו, לכן מצאנו נכון לתתו בראש הספר.