לדלג לתוכן

ביאור:האותות שעשה משה לבני ישראל

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף והן לא יאמינו לי!)
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



[שמות ד א-ט] כאן שאל משה עוד שאלה: " "והן לא יאמינו לי, ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו 'לא נראה אליך ה’!'" " . השאלה הזאת מתמיהה, כי ראינו קודם (בפסוק יא) שמשה לא חיכה עם השאלות שלו לסוף – הוא שאל אותן מייד כשהן התעוררו. ה' אמר לו כבר לפני ארבעה פסוקים (ג18)  " "ושמעו לקולך" " – אם משה לא הבין הוא היה צריך לשאול מייד!

היה אפשר לפרש שהבעיה של משה " " "ולא ישמעו ב קולי" " " לא קשורה לדברי ה' " " "ושמעו ל קולך" " ", כי יש הבדל בין 'שמע ב קול' לבין 'שמע ל קול' [ע' מלבי"ם]. אבל נראה לי שכאן זה לא מתאים כי גם בתשובה של ה' אל משה הוא ית' משתמש בביטוי 'שמע ל קול' (ד 8-9), כך שבמקרה הזה ההבדל בין שני הביטויים לא משמעותי.

ייתכן שהשאלה אכן קשורה לפסוק שמייד לפניה (ג22) – " "ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות; ושמתם על בניכם ועל בנותיכם, וניצלתם את מצרים" " : הפסוק הזה נשמע כרמאות, כי בנ"י אמרו שהם בסה"כ הולכים " "דרך שלושת ימים במדבר" " כדי לזבוח לה' – הם לא אמרו שהם מתכוונים לעזוב את מצרים לנצח, ולכן המצרים הבינו שהם מתכוונים להחזיר את הכלים!

{ ע"פ רש"ר הירש, משמעותו של הפועל "שאל" בתנ"ך היא "ביקש"; אחד הסוגים של בקשות שנזכרו בתורה הוא כשאדם מבקש מחברו להשתמש בחפץ מסויים לזמן קצוב (שמות כב יג), ולכן בימינו משתמשים בפועל "שאל" כדי לציין בקשה על-מנת להחזיר. אבל בלשון התנ"ך המשמעות היתה כללית יותר - כל בקשה נקראה "שאלה". ולכן, כשכתוב שבני-ישראל שאלו מהמצרים כלים - הכוונה היתה שהם ביקשו מהם כלים, אבל לא הבטיחו שהם יחזירו אותם. כך שאין כאן רמאות.

לעניות דעתי, גם אם המשמעות של הפועל "שאל" היא "ביקש" זו עדיין רמאות, כי למצרים היה ברור שבני-ישראל מתכוונים להחזיר את החפצים שהם מבקשים, למרות שהם לא אמרו את זה בפירוש; גם בימינו, כשאדם מבקש מחברו "תן לי בבקשה את העט שלך" ברור שהוא מתכוון "תן לי ואני אחזיר לך" ולא "תן לי במתנה"! }

המצווה הזאת נראתה למשה עצמו מוזרה ולא הגיונית: איך ייתכן שה' יצווה לרמות את המצרים?! לכן משה חשב, שכאשר בני ישראל ישמעו את המצוה הזאת  - הם בכלל לא יאמינו שה' ציווה אותה: ו" " "יאמרו 'לא נראה אליך ה’!'" " ".

על כך ענה לו ה': " "ויאמר אליו ה’: 'מה זה בידך?'; ויאמר: 'מטה!'. ויאמר: 'השליכהו ארצה!' וישליכהו ארצה,  ויהי לנחש; וינס משה מפניו. ויאמר ה’ אל משה: 'שלח ידך ואחוז בזנבו!'; וישלח ידו ויחזק בו, ויהי למטה בכפו. '" "למען יאמינו כי נראה אליך ה’ אלהי אבותם: אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב.'" "

הנחש בתנ"ך הוא סמל הערמה והרמאות (בראשית ג א); מטה, לעומת זאת, הוא דבר ישר - בדיוק ההפך מנחש. כשמשה לוקח את המטה הישר שלו ומשליך אותו ארצה - הוא הופך לנחש, עקום וערמומי; אבל כשהוא חוזר ואוחז בו - הוא נעשה שוב ישר. המשמעות של זה היא, שגם המעשה הישר ביותר - עלול להיראות כמו רמאות כאשר מסתכלים עליו 'מלמטה', מנקודת מבט ארצית. אבל כשהדברים נעשים ביד הנביא, שליח ה' - המעשה הוא ישר, כי ה' יודע את כל השיקולים והוא יודע מה באמת ישר. במקרה שלנו, כשמסתכלים על המצב 'מלמטה' רואים שבני-ישראל הם עבדים - כך היה תמיד וכך צריך להיות, וגם אם הם כבר יוצאים ממצריים - אין להם שום זכות לקחת משהו מהמצרים. אבל כשמסתכלים 'מלמעלה' רואים שבני-ישראל הם בני חורין, ומגיעה להם משכורת על כל העבודה שעבדו במצרים במשך מאות שנים; הכלים שנותנים להם המצרים הם רק חלק קטן מהמשכורת שמגיעה להם. אם בני-ישראל יבינו את זה - יהיה להם יותר קל להאמין שאכן ה' ציווה את המצווה הזאת.

בהמשך: "ויאמר ה’ לו עוד: 'הבא נא ידך בחיקך!' ויבא ידו בחיקו; ויוציאה, והנה ידו מצורעת כשלג. ויאמר: 'השב ידך אל חיקך!' וישב ידו אל חיקו; ויוציאה מחיקו, והנה שבה כבשרו."

האות הזה פחות ברור לי; אולי אפשר לפרש גם אותו באופן דומה. מבחוץ, ידו של משה  נראית בריאה ושלמה; אבל כשהוא מכניס אותה אל חיקו ומוציאה - היא נראית מצורעת, נגועה ומוכה. גם בני ישראל, כשמסתכלים עליהם במבט חיצוני הם נראים בסדר גמור - בדיוק כמו שעבדים צריכים להיראות - מוכים ומושפלים. אבל מנקודת המבט של ה', בני-ישראל הם בני-חורין, וכל הסבל והמכות שגרמו להם הנוגשים המצריים אינם מוצדקים, ומגיע להם לקבל פיצויים על כך. "' והיה אם לא יאמינו לך, ולא ישמעו לקול האות הראשון - והאמינו לקול האות האחרון'": אם בני ישראל לא ישתכנעו שמגיעה להם משכורת על העבודה שעשו - הם בוודאי ישתכנעו שמגיעים להם פיצויים על המכות שקיבלו. { ייתכן שבני ישראל יחשבו שהעבודה שעשו היא מוצדקת, כי ה' בעצמו גזר עליהם שיהיו עבדים - בראשית טו יג }

בהמשך: "והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה, ולא ישמעון לקולך - ולקחת ממימי היאור, ושפכת היבשה; והיו המים אשר תיקח מן היאור, והיו לדם ביבשת."

אם בני ישראל עדיין לא יאמינו - יש דבר שבטוח ישכנע אותם: משה ייקח ממי היאור וישפוך אותם, והם יהפכו לדם. מי היאור נראים צלולים ונקיים, אבל למעשה הם מלאים בדם - דם התינוקות העבריים שהושלכו ליאור! זה בוודאי דבר שאסור לעשות - אפילו לא לעבדים. על כך אין שום כפרה - ובוודאי שמגיעים לבני ישראל 'שילומים' על כך  { ייתכן שבני ישראל יחשבו שגם המכות שקיבלו הן מוצדקות, כי ה' בעצמו גזר עליהם "ועבדום ועינו אותם " - בראשית טו יג. אבל בשום מקום לא נגזר עליהם "והרגום" או "והשליכו את ילדיהם ליאור" - זו המצאה 'מקורית' של המצרים, בלי שום קשר לגזירה הא-להית! }

מקורות

[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/jm-04-0109