מחבר:הרב חיים דוד סאנט
הרב חיים דוד סאנט תלמיד חכם, דיין כמעט ארבעים שנים של העיר בוטושאן ברומניה תלמידו של הגאון רבי חיים טויבש זצ"ל. ששימש כאב"ד בוטושאן בעל מחבר ספר חיים של שלום.
הוריו
[עריכה]הדיין הרב חיים דוד סאנט נולד לאביו הרב אברהם צבי סאנט או בכינוי אברהם הערש, ולאימו מרת רבקה סאנט. הוריו התגוררו בכפר ברומניה מיהלן. אביו ישב ולמד תורה בבית הכנסת, אימו רבקה ניהלה חנות מכולת כאשר הייתה צריכה לבצע קניות עבור המכולת, היא הייתה שולחת את הסבא אברהם צבי, לעיר הגדולה, אולי בוטושאני לבצע קניות, והוא היה חוזר ללמוד בבית הכנסת. אביו היה חסיד סדיגורא ומסופר שמידי שנה בשנה לאחר חג הסוכות, הוא היה אורז את מטלטליו ומתחיל מסע רגלי ארוך לעיירא סדיגורא על מנת להשתתף ביום השנה לפטירתו של רבי ישראל מרוז'ין שיום ההילולא שלו חל בג' חשוון.
חבית הדבש של אימו שלא נגמרה
[עריכה]מסופר במשפחה על הסבתא רבקה סאנט שבמכולת שלה שם היא מכרה דבש, שמן, סוכר, והיה לה חבית דבש שלא היה נגמר מעולם. היה לה ברכה מיוחדת של שפע מיוחד מהקב"ה. פעם נכנסה אישה מקומית ושאלה אותה איך לא נגמר לה הדבש? החבית הזו שוכבת יותר מידי זמן ולא קנית חדשה? וברגע שהיא שאלה אותה, העין הרע נכנס תוך ימים ספורים החבית נגמרה....והשפע הסתיים. לדברי גב' רבקה ברנד נכדתה, בעת יציאת הנשמה של סבתא רבקה סאנט, היא ביקשה מבנה ר' חיים דוד סאנט שישיר איתה שלום עליכם מלאכי השלום.... וכך היא נפרדה מהעולם הזה בדרך לגן עדן.
חידושי תורה
[עריכה]- רבי חיים דוד כתב חידושי תורה. בספר "אהל יצחק" שהודפס לפני המלחמה ישנם חידושי תורה של רבי חיים דוד סאנט זצ"ל, בעמוד ט עד עמוד י. מצ"ב קישור: ספר אהל יצחק.
- כמו כן יש חידושי תורה בספר הבאר בעמודים עמודים 83, 168, 169 ו- 319. מצ"ב קישור: ספר הבאר.
אחיו ואחיותיו
[עריכה]אחיו ישראל סאנט
[עריכה]אחיו ישראל סאנט היה נשוי לפנינה סאנט. היו להם מספר ילדים:
- זלמן סאנט
- טובה סופר
- שרה הלברשטיין אשת בנימין הלברשטיין
- חנה (אנוצה) הר
אחותו רחל סאנט
[עריכה]לרחל הייתה ילדה שנפטרה. נישאה מספר פעמים. נפטרה ללא ילדים. התגוררה בסוף ימיה בירושלים.
אחותו אסתר סאנט
[עריכה]שם בעלה (ושמה לאחר נישואיה) היה כהן.
אילן היוחסין של רבי חיים דוד
[עריכה]- הרב חיים דוד סאנט. אביו: אברהם צבי סאנט, נפטר ב-כ"ו אלול תרע"ו במיהלן.
- אימו: רבקה סאנט, נפטרה ב-י"א אלול תרפ"א. רבקה סאנט הייתה ביתם של יעקב הכהן הערער, נפטר כ"ב אדר א' תרמ"ה, ופייגא רייזל הערער בת ר' שרגא פייביש, נפטרה ב-ג' ניסן.
- אברהם צבי סאנט היה בנו של מאיר חיים סאנטמן ועטיה ראצייא בת ר' חיים יצחק. מאיר חיים סאנטמן נפטר כ"ג ניסן.
- מאיר חיים סאנטמן היה בנו של יצחק סאנטמן.
נישואיו לרבנית נחמה סאנט לבית שור
[עריכה]הרב חיים דוד סאנט, נשא לאשה את נחמה שור, בת הרב יעקב שור, שנפטר ט"ו חשון תר"פ. אימה של נחמה נפטרה בכ' טבת תרפ"ו.
- מותה של סבתא נחמה: האושר לא ארך זמן רב! סבתא נחמה כבר הייתה חולה מאד כשאירחה את אמא ואותי בביתה וכשאימא חזרה אתי לביתנו היא גילתה שיהיה עליה לחלק את זמנה בין התינוקת והבית לבין האם החולה והאבא המבוגר. אמא שורהלה קיבלה החלטה אמיצה: היא לקחה את סבתא נחמה אלינו הביתה. אבא הטוב שלנו וויתר על מיטתו בחדר השינה לטובת חותנתו המתייסרת ושורהלה טפלה בה במסירות ובאהבה גדולה, עד לפטירתה בליל ששי, כ"ג באייר, שבעה חודשים בלבד לאחר שאני נולדתי בביתה.
- בני המשפחה ידעו שסופה מתקרב, והם נאספו בבית בבי וזיידא, כדי להיות אתה ברגעיה האחרונים. אמא סיפרה לי פעם שבתום הארוחה הצנועה שאכלה באותו ליל ששי, אמר לה אביה: "שורהלה בנטש גיך, זאלסט נאך קענען זאגן "...יברך ....את אמי מורתי..." (ברכי מהר, כדי שעוד תספיקי להגיד "... את אמי מורתי".)
מחוץ לכותלי הבית העולם כבר החל להתהפך: האנטישמים הנאצים בגרמניה הרסו והציתו בלילה אחד בתי כנסת ובתי מסחר של יהודים ברחבי גרמניה, הרגו והתעללו בהמוני יהודים. רוחות מלחמה החלו לנשוב באירופה כולה ויהודים בכל מקום חרדו לגורלם. סבתא נחמה קראה על כל אלה בעיתונים שהובאו אל מיטת חוליה ואמרה בביטחון: "כאן, במקום שהילדים שלי נמצאים בו , לא יאונה להם כל רע!" ואכן, כך היה.
- סבתא נחמה, שנפטרה בינתיים, שטחה בוודאי תחינותיה לפני כיסא הכבוד והעתירה על פדות נפשנו, וה' ברחמיו הרבים פרש ידו עלינו והוציאנו בשלום ממוראות המלחמה. בחסדי ה' איש ממשפחתנו לא נפגע מההפצצות, הרעב, השהייה במרתפים הטחובים וההתעללות במחנות העבודה הכפויה .
הבית ברחוב פרדיננד
[עריכה]ר' חיים דוד נאלץ המשפחה לעזוב את הדירה השכורה שהתגוררו בה עד אותו זמן. גב שרה שיינפלד הייתה מספרת תמיד בכאב ובתחושת עלבון צורב כיצד בעל הבית (היהודי) לא נתן להם די זמן להתארגן ולחפש דירה חלופית וברוב אכזריותו דחף את סבתא נחמה עד כי נפל כיסוי הראש שלה...
- הייתה זו תקופת מלחמת העולם הראשונה, הפרנסה הייתה בצמצום (סבא חיים דוד, אביה, טרם התמנה אז לדיין בקהילה), ובעלי בתים רבים סרבו להשכיר דירה למשפחה רבנית, מרובת ילדים (שלושה, בסך הכל!)
- לבסוף, לאחר חיפושים רבים הוחלט לרכוש בית צנוע באזור מרוחק יותר ממרכז העיר. זה לא היה אזור יוקרתי, אך התגוררו בו יהודים טובים ויראים והרבה "כלי קודש", ביניהם גם משפחתו הברוכה של השוחט אהרון פויירשטיין (כן, כן, סבא-רבא של גיטה, אשת חננאל שלנו!)
- היו בבית חדרים אחדים, מטבח עם תנור בנוי מלבנים ועוד מטבח קיצי בחצר. החצר הקטנה הייתה מרוצפת בחלקה, אך סבתא נחמה השכילה לשתול בה פרחים ממינים שונים ובנתה ספסל ביניהם, כך שכאשר סבא חיים דוד היה חפץ לנוח מעט בשעות הערב הוא היה יוצא אל הספסל לשאוף את ניחוח הפרחים של הגינה הקטנה.
הדיין של העיר בוטושאן
[עריכה]שימש כדיין של העיר בוטושן.וניהל בית כנסת מתחת לביתו ברובע היהודי החדש, ברחוב אוספנייא. הוא חסיד של הרבי של שטפנשט היה לו בית רחוב (אוספנייא בבוטושן - לדברי ציפורה כספי) שמעתי גם גרסה ספינטליא 80. שווה לבדוק את הגרסה הנכונה. הוא היה שליח ציבור לפני העמוד, היה לו קול ערב, הוא תקע בשופר, והיה מאוד אהוב על הבריות, במשך 40 שנים ניהל את קהילת בוטושן עד מלחמת העולם השניה. הילדה שרה התייצבה מיד לעזרת אביה, אך האישה עם ה"שאלה" הייתה משוכנעת שהדיין קרא בשמה של הרבנית(!) ומאחר שזו לא יכלה לבוא, היא שלחה את הילדה במקומה. כשיצאה מעם המו"ץ, הלכה אותה אישה וספרה לכל מי שהיה מעוניין לשמוע, שהדיין קורא לאשתו בשמה, ואפילו בשם חיבה...
מופת המתקת המים
[עריכה]מופת המים: לא היו מים זורמים בבית הקטן. את המים סחבו בדליים מברז ציבורי שהיה ניצב במרחק כמה רחובות משם. היה גם "מוכר מים" שהיה מוביל את המים בעגלה עם סוס ומכר מים לתושבים. באחד הימים הוזמן גוי שיחטוב עצים לקראת החורף, וכשראה כיצד נסחבים עם המים ממרחק, הציע להם שיחפור בתוך המרתף ויחבר צינור עם משאבה וברז, כדי שיהיו להם מים זורמים בתוך הבית. הגוי חפר וחפר והגיע די מהר למים התת-קרקעיים. אך אבוי, כאשר פתחו את הברז בפעם הראשונה התברר כי המים מרים ואינם טובים לשתייה!
- מה עושים?
- סבא חיים דוד נטל קוביית סוכר ונתן לגוי שיזרוק אותה לתוך הבאר המאולתרת ו... המים הומתקו!
מאותו יום ואילך זרמו אמנם מים טובים בתוך הבית, אך זאת בתנאי ששני אנשים התעסקו בכך: האחד (בדרך כלל –האחת...) ירד למרתף והפעיל את המשאבה ואילו השני הניח דלי מתחת לברז הפתוח (בבית) וברגע שהדלי התמלא, הוא קרא לאדם שלמטה שיפסיק לשאוב...
אשתו הרבנית נחמה סאנט
[עריכה]
- אשתו הרבנית נחמה סאנט הייתה ביתם של הרב יעקב שור ואשתו פייגא ראנייא שור. *פייגא ראנייא נפטרה ב כ טבת תרפ"ו. היא הייתה ביתו של חיים יהודה (לייב) לזרוביץ שקבור בהר הזיתים.
אביה של הרבנית נחמה סאנט, היה יעקב שור עסק בתחום היין, יעקב שור היה בנו של של שמואל זנוויל שור שנפטר בכ"ב טבת תרנ"ז שעלה בסוף ימיו לישראל וקבור בבית העלמין בצפת. לדברי שמואל אביגדור לינשה הוא סייר עם אביו רבי יעקב לינשה זצ,ל והם לא הצליחו לאתר את קברו של שמואל זנביל שור.אימו של יעקב שור הייתה מאנצא זנוויל שור. בעקבות מחלה קשה נפטרה אשתו הרבנית עוד בבוטושאן ברומניה לפני המלחמה. בכ"ג אייר תרצ"ט.
שבירת הירך
[עריכה]למחרת, בשבת אחר הצהריים, הגיע החתן הצעיר לבית הדיין על מנת ללוותו אל בית הכנסת. הם הלכו זה לצד זה ואז לפתע מעד הסבא והחליק על השלג הקפוא (אלה היו ימי אדר, כזכור). הנפילה הייתה קשה, וסבא שבר את צוואר הירך של רגל ימין. כשהחזירו את הדיין הביתה על אלונקה, לאחר ששכב זמן רב על השלג המקפיא עד שהגיעה העזרה, הסבתא כמעט התעלפה. קשה לתאר את הצער והכאב שהשתרר בבית הקטן, זמן כה מועט לאחר האירוסין ... בעת שהתרחשה התאונה, סבא סאנט לא היה מבוגר כל כך, כבן חמישים ותשע בסך הכול. אבל באותם ימים לא ידעו לנתח שבר כזה, וכל מה שיכלו לעשות היה ליישר את הרגל ולקבע אותה על קרש עד שהעצם תתאחה, בחלקה. סבתא נחמה קיבלה על עצמה את הטיפול היומיומי בחבישות ובאמבטיות וטיפלה בו במסירות אין קץ.... אבל השבר לא התאחה לחלוטין, ומאז סבא צלע על ירכו עד סוף ימיו...
עלייתו לישראל
[עריכה]הרב חיים דוד סאנט עלה לישראל בשנת 1950. כאשר חתנו הרב משה לינשה היה בבלגיה והוא התלבט האם להגר לארה"ב או לישראל, רבי חיים דוד פסק לחתנו להגר לישראל. "בתחילת הדרך", מספרת נכדתו ציפורה כספי (בת בנו לייבלה סאנט), "אבא שלי שהיה מקורב לעסקי המזרחי, סידר לנו פרוטקציה, וקיבלנו אוהל בפרדס כץ והוא גר איתנו ביחד באוהל".
גם הגמרות נוסעות לארץ ישראל
[עריכה]- הרומנים לא החמיצו שום הזדמנות להקשות על העולים לארץ. כל מי שהיה לו מקום עבודה יכול היה להוציא מהמדינה 70 ק"ג לכל נפש במשפחתו. אבל מי שלא הייתה לו משרה מוכרת, כמו סבא סאנט, למשל, הורשה לקחת עמו רק 40 ק"ג בלבד. מה עושים אם כן עם הגמרות של סבא? הרי סבא אינו יכול לוותר על הגמרות הגדולות והכבדות שלו, שכריכתן עשויה מעור ושולי הדפים מעוטרים וגדושים בהערות והארות שנכתבו בשעת הלימוד. ההחלטה הגיעה מהר והתקבלה פה אחד. כל משפחה מצרפת גמרות אחדות אל המטען הפרטי שלה ועל חשבון הקילוגרמים המותרים לה. נוסף על כך השתדלו שכל המטען יישקל במכס כמקשה אחת, וכך הועברו הגמרות בתוך כל ארגזי המשפחה.
כספי גם נזכרת בתנאים הקשים של העלייה בתחילת הדרך: בחורף של שנת 1951 "היו שיטפונות בכל הארץ. קמנו יום אחד באחת מהשבתות החורפיות וכל האזור שלנו היה מוצף במי הגשמים, סבא רבי חיים דוד, עם הזקן הלבן שוכב במיטה, במיטת סוכנות ישנה, מסביבו הרגלית של המיטה היה שקוע בתוך מים והוא לא יכל לקום מהמיטה. אבא לייב הביא פועלים ועשו ניקוז תעלה מבחוץ וכך הוצאנו את סבא ר' חיים דוד מהמים.
לאחר מכן עברנו לחדר וחצי ברמת יצחק. וסבא עבר לבית אבות בנתניה. הוא נתן לי סידור עם הקדשה בכתב ידו לחתונה שהייתה ב-1954 עד היום אני שומרת על הסידור כבבת עיני".
ילדיו
[עריכה]
ביתו חיה אדל לינשה
[עריכה]
ביתו הרבנית חיה אדל לינשה ז"ל אשת הרב משה לינשה זצ"ל. נפטרה י"א בחשוון תשנ"ה.
ביתו שרה שיינפלד
[עריכה]- ביתו גב ' שרה שיינפלד ז"ל אשת ר' משה יעקב שיינפלד ז"ל.
בנו שמואל לייב זנוויל סאנט
[עריכה]נכדיו
[עריכה]- הרב יעקב לינשה ז"ל ואשתו גיטל.
- גב ציפורה לאופר ע"ה אשת הרב יעקב יהושע לאופר מבני ברק
- גב' נחמה שטנצל אשת הרב שלמה שטנצל ז"ל
- ר' יהודה לייב לינשה ואשתו גב' פרידה גיטל (לבית קירשבאום) מבני-ברק.
- גב' רבקה ברנד ובעלה ר' ישראל ברנד
- הדיין הרב אברהם שיינפלד מירושלים ואשתו נחמה.
- מר מנחם שיינפלד
- גב ציפורה כספי
- מר אליעזר סאנט
נפרד מהעולם בשירת שלום עליכם
[עריכה]לדברי נכדתו גב' רבקה ברנד: "ר' חיים דוד שהיה על ערש דווי, והיה לידו בנו לייבלה סאנט, הוא חלה בדלקת ריאות, ולא יכל לדבר, אבל ניסה לרמז לבנו משהו. בתחילה בנו לייבלה לא הבין את כוונתו. ואז נזכר בסיפור של יציאת הנשמה של הסבתא רבקה סאנט עם השיר שלום עליכם, ושגם בשיר זה נפרדה הסבתא רבקה סאנט מהעולם, ואז תוך כמה שעות נפטר רבי חיים דוד מהעולם.
פטירתו
[עריכה]- נפטר בכ"ג אדר ב' תשכ"ב, 29-3-1962, וקבור בבית העלמין קריית שאול בתל אביב, בקרבה של חצי דקה הליכה להרב משה לינשה ואשתו הרבנית חייה אדל לינשה. בגוש: 11 אזור: 2 שורה: 5 מקום: 6. לדברי ציפורה כספי הוא היה בן 84 שנים בפטירתו.