דבר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אֶת-רִצְפַּת הָאֵשׁ מֵעַל מִזְבַּחֲךָ זְרֵה הָלְאָה, הַנָּבִיא,
וּנְטַשְׁתָּהּ לַנְּבָלִים –
תְּהִי לָהֶם, לִצְלוֹת עָלֶיהָ צְלִיָּם וְלִשְׁפּוֹת סִירָם
וּלְהָחֵם כַּף-יָדָם,
וְאֶת-הַנִּיצוֹץ מִלְּבָבְךָ זְרֵה, וִיהִי לָמוֹ לְהַצִּית
גְּלוֹם הַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר בְּפִיהֶם
וּלְהָאִיר עַל שְׂחוֹק הַזָּדוֹן, הָאוֹרֵב כְּגַנָּב תַּחַת שְׂפָמָם,
וְעַל-הַצְּדִיָּה אֲשֶׁר בְּעֵינֵיהֶם.
הִנֵּה הֵם הוֹלְכִים, הַנְּבָלִים, הִנֵּה הֵם בָּאִים
וְהַתְּפִלָּה אֲשֶׁר לִמַּדְתָּם עַל-לְשׁוֹנָם,
כּוֹאֲבִים אֶת-מַכְאוֹבְךָ וּמְקַוִּים תִּקְוָתְךָ – וְנַפְשָׁם
אֶל-הֲרִיסוּת מִזְבַּחֲךָ יִשָּׂאוּ;
וְעָטוּ אַחֲרֵי-כֵן אֶל-הַהֶרֶס וְחִטְטוּ בְגַל מַפַּלְתּוֹ,
וְחִלְּצוּ אֶת-אֲבָנָיו הַמְנֻפָּצוֹת,
וְשִׁקְּעוּ אוֹתָן בְּרִצְפַת בֵּיתָם וּבְגֶדֶר גַּנָּם,
וּמַצֵּבוֹת עַל-קְבָרִים יְקִימוּן;
וְכִי-יִמְצְאוּ בִמְכִתָּתָן אֶת-לְבָבְךָ הַשָּׂרוּף –
לְכַלְבֵיהֶם יַשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ.
 
בְּעַט אֵפוֹא בְּמִזְבַּחֲךָ, בְּעַט בְּרֶגֶל קָלוֹן –
וְעַל-אִשּׁוֹ וַעֲשָׁנוֹ יִתְעַרְעָר.
וּמָחִיתָ בִמְחִי יָד אַחַת אֶת-קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ
אֲשֶׁר נִמְתְּחוּ לְנִימֵי כִנּוֹר בִּלְבָבְךָ
וַתֶּאֱרֹג לְךָ מֵהֶם שִׁיר תְּחִיָּה וַחֲזוֹן יְשׁוּעָה,
מַשָּׂא שָׁוְא וְתַרְמִית אָזְנָיִם –
וְזֵרִיתָם לָרוּחַ, וְתָעוּ קְרוּעִים וּצְחֹרִים בַּחֲלַל הָעוֹלָם
בְּיוֹם צַח בְּאַחֲרִית קָיִץ,
אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא חוּט כֶּסֶף אֶת-אָחִיו וְקוּר אֶת-רֵעֵהוּ,
וּבְיוֹם הַסַּגְרִיר הָרִאשׁוֹן יֹאבֵדוּ;
וּפַטִּישְׁךָ, פַּטִּישׁ הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר נִשְׁבַּר מֵרֹב דְּפֹק
עַל-לִבּוֹת אֶבֶן לִבְלִי-הוֹעִיל,
תִּשְׁבֹּר שֵׁבֶר עַל-פְּנֵי שֵׁבֶר וְכָתוֹת אוֹתוֹ לְמַעְדֵּר,
וְכָרִיתָ לָּנוּ קָבֶר.
וְאֲשֶׁר יָשִׂים זַעַם אֱלֹהִים בְּפִיךָ – אוֹתוֹ קֹב
וְאַל-תֶּחֱרַד שְׂפָתֶךָ;
וִיהִי דְבָרְךָ מַר כַּמָּוֶת, וִיהִי הוּא הוּא הַמָּוֶת –
נִשְׁמָעֶנּוּ וְנֵדָעָה.
רְאֵה, שִׁפְעַת הַלַּיְלָה כִּסָּתְנוּ, שָׁפוּנוּ מַחֲשַׁכִּים,
וּכְעִוְרִים נְגַשֵּׁשָׁה;
נָפַל דָּבָר בֵּינֵינוּ וְאֵין יוֹדֵעַ מַה-נָּפָל,
וְאֵין רוֹאֶה וְאֵין מַגִּיד,
אִם-זָרֹחַ זָרְחָה לָנוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְאִם שָׁקְעָה –
וְאִם שָׁקְעָה לְעוֹלָמִים.
וְגָדוֹל הַתֹּהוּ מִסָּבִיב וְנוֹרָא מִסָּבִיב הַתֹּהוּ
וְאָפֵס מִפְלָט;
וְכִי-נְשַׁוַּע בַּחֹשֶׁךְ וְכִי-נִתְפַּלֵּל –
אֹזֶן מִי תִּשְׁמָע?
וְאִם קִלְלַת אֱלֹהִים אַכְזְרִיָּה נְקַלֵּל –
עַל-רֹאשׁ מִי תָּחוּל?
וְכִי נַחֲרֹק שֵׁן וְאֶגְרֹף זַעַם נִקְפֹּץ –
עַל-קָדְקֹד מִי יִנְחָת?
אֶת-כֻּלָּם יִבְלַע הַתֹּהוּ, יִשָּׂא הָרוּחַ,
וְכַאֲשֶׁר יֹאבְדוּ יֹאבֵדוּ;
וְאֵין מִשְׁעָן עוֹד, וְאָזְלַת יָד, וְדֶרֶךְ אָיִן –
וְהַשָּׁמַיִם מַחֲרִישִׁים;
יוֹדְעִים הֵם מֶה חָטְאוּ לָנוּ, שְׁאוֹל חָטָאוּ –
וּבִדְמָמָה יִשְׂאוּ עֲוֹנָם.
פְּתַח אֵפוֹא אַתָּה אֶת-פִּיךָ, נְבִיא הָאַחֲרִית,
וְאִם יֶשׁ-עִמְּךָ דָבָר – אֱמֹר!
וִיהִי מַר כַּמָּוֶת, וִיהִי הוּא הוּא הַמָּוֶת –
אֱמֹר!
לָמָּה נִירָא מָוֶת – וּמַלְאָכוֹ רוֹכֵב עַל-כְּתֵפֵנוּ,
וּבִשְׂפָתֵינוּ מִתְגּוֹ;
וּבִתְרוּעַת תְּחִיָּה עַל-שְׂפָתַיִם, וּבְמִצְהֲלוֹת מְשַׂחֲקִים
אֱלֵי-קֶבֶר נְדַדֶּה.
 
מרוזי, אלול, תרס"ד.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.