ברטנורא על מקואות י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

כל ידות הכלים כגון יד הקרדום וכיוצא בה שהכניסה בברזל: שלא כדרכה - בעיקום:

ולא מירקן - לא גמר הכנסתן. לשון ומירק אחר שחיטה על ידו, במסכת יומא [דף ל"ב]:

או שמירקן - שגמר הכנסתן ונשברו:

כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל - דכל כלי שבתחילת הכנסתו במים כופהו על פיו, אין המים נכנסין לתוכו לעולם אפילו מכניסו כולו, עד שיטנו:

בלא הזיבורית - שלא הטביל בית ידו, או דבר נוסף שיש בכלי באחת מקצותיו. ולהכי קרו ליה זבורית, שאינו עיקרו של כלי. ואין המים באין בהן עד שיטנו על צדו. וכל הני דמתניתין כולהו טעמא [כדי] שיבואו המים בכולן:

קלמרין - כלי שמניחין בו את הדיו. וכן קורים אותו בלשון רומי קלמר"ו. ויש מהן שפיהן שוקע לתוכן כדי שלא ישפך הדיו אפילו אם יהפך על פיו. ואם הטבילו כדרכו, אין המים נכנסים בחלל השקוע שסביב פיו מבפנים, לפיכך צריך לנקב מן הצד :

(ב)

הכר - הוא ששוכב עליו:

הכסת - הוא שמשים תחת מראשותיו:

שיבואו בהן המים - לתוכן. שדרך כר וכסת של עור להכניס ולהוציא מה שבתוכן:

כסת עגולה - וקטנה שעושים השרים תחת מראשותיהן:

הכדור - פלוט"א:

והאמום - דפוס שעושים עליו את המנעל. והוא עשוי מעור וממלאים אותו בשער או במוכין:

והקמיע - של כתב או של עקרין מחופה עור:

ותפלה - של יד או של ראש:

אינן צריכים שיבואו בהן המים - לפי שאין דרך להכניס ולהוציא מה שבתוכן :

(ג)

קשרי העני - בגדיו של עני שנקרעו וקשרן, הקשר ההוא אינו עשוי להתיר לעולם, הלכך אינו צריך להתירו בשעת טבילה כדי שיבואו עליו מים:

והנימין - נימין ופתילין שתולין על שפת הסדין לנוי ועושין בהן קשרים, ואינן עשויין להתיר לעולם:

וחבט של סנדל - אזנים שיש לרצועות של סנדל, אין צריך להתיר הקשר שלהן בשעת טבילה, שאין אותו קשר עשוי להתיר:

בזמן שהיא חוצה - שהקשר חוצץ, שאין המים נכנסים לתוכה. ואימתי יהיה זה, כשהקשר מהודק יפה ואז אינו עשוי להתיר. ולפי שהוא עשוי להתקיים, אין צריך להתירו בשעת טבילה:

ושל זרוע - קשר של תפלה של יד:

בזמן שאינה עולה ויורדת - דמיהדק הקשר הרבה, ואין הרצועה עולה ויורדת בו:

ואזני החמת - אזני הנוד יש בהם קשרים מהודין:

תורמל - כיס גדול של עור שנושאין הרועים. ובלשון מקרא קרוי ילקוט:

(ד)

פרקסין - לבוש התחתון שעל הבשר, והוא פתוח בכתפים, וכשלובשו קושרו על הכתף, ובשעת הפשט מתירו:

ושפה של סדין צריך למתח - הקמטים שיש בשפתו העליונה, כדי שיבואו המים בין אותם הקמטים:

למתח - לפשטן ולמשכן. כמו וימתחם כאוהל לשבת (ישעיהו מ):

ושנץ של סנדל - רצועות שקושרו בהן:

שיבעבעו - כשמטביל אדם בגד במים, עולין כמין אבעבועות במים. וכשהן מכובסים ומשקה טופח עליהן, משהתחילו המים לבעבע, טהרו, לפי שהושקו המים הבלועים בו למי המקוה. אבל כשהן נגובים אין המים באין בכולו עד שינוחו מבעבוען. שכשאדם מטביל סדין ואין יכול לשטחו שאין המקוה רחבה כל כך, תוחבו במים כשהוא מקופל ומתוך כך מבעבעים המים, וכשנחין מבעבוען בידוע שבאו המים בכולו:

(ה)

מטבילן עד מקום המדה - והשאר אין צריך טבילה, דכל העומד ליחתך כחתוך דמי. ולא הוי חציצה למקום החתך עצמו, דבית הסתרים דכלים אין טעון ביאת מים כמו באדם. ויתירים בית הסתרים דכלים על בית הסתרים דאדם, דאילו בית הסתרים דאדם נהי דאין טעונים ביאת מים בעינן ראוי לביאת מים, ובית הסתרים דכלים אפילו ראוי לביאת מים לא צריכי, דאין אדם מקפיד שם:

ר' יהודה אומר כו' - ואין הלכה כר' יהודה:

מטבילן עד מקום המדה - עד ארבעה לגדול ועד עשרה לקטן, והשאר טהור ואין צריך טבילה, ואפילו כלתה מדה לחצי טבעת שבשלשלת אין צריך להטביל אלא עד חצי טבעת:

ר' טרפון אומר עד שיטביל את כל הטבעת - שכלתה המדה לחציו. ואין הלכה כר' טרפון:

(ו)

אין מטבילין חמין בצונן - דאוכלים ומשקין אין להם טהרה במקוה, אלא המים שנטמאו בלבד, מטעם השקה וחיבור, ואין השקה מועלת אלא במין עם מינו , חמין בחמין ויפים ביפים ומרים במרים. אבל מין בשאינו מינו אין השקה מועלת בהן ולא נטהרו המים:

מלא משקין - כגון יין ושמן ומי פירות וכל משקין חוץ ממים:

כאילו לא טבל - משום דחייצי. ודוקא שלא נשתנו מראיהן, שלא נתבטלו במים :

מלא מי רגלים רואין אותן כאילו הן מים - דמי רגלים מין מים הן, וכשהשיקו עליהן מי מקוה נעשו חיבור להן ולא חייצי ונטהר הכלי. ויש ספרים שגורסין, רואין אותן כאילו הן יין, ואם היו משתנים מראיהן וחוזרים למראה מים, מתבטלים במים ונטהר הכלי. וכגירסא זו מוכח בתוספתא:

מלא מי חטאת - מים שנתקדשו באפר פרה, ומהם מזים על טמאי מתים:

עד שירבו המים על מי חטאת - שיהיה רוב הכלי פנוי כדי שירבו מי מקוה הנכנסים בו על מי. חטאת שהיו בתוכו. ואם לאו, עדיין הוא בטומאתו והרי הן כשאר משקין שחוצצין בין הכלי ובין מי המקוה:

כור - שלשים סאין:

ואין בו אלא רביעית - מי חטאת. או שאר משקין:

כאילו לא טבל - דסבירא ליה לרבי יוסי, רביעית משקין או רביעית מי חטאת שבתוך הכלי, פוסלין בטבילה, וחוצצין אפילו בתוך כלי גדול, עד שיסיר הרביעית של משקין או של מי חטאת ויחזור ויטבילו ריקן. ואין הלכה כר' יוסי:

(ז)

כל האוכלים מצטרפין - אכל אוכלים טמאים מכמה מינים ויש בכולן כחצי פרס שהן שני ביצים לרש"י וביצה ומחצה לדברי רמב"ם, מצטרפין לפסול גוייתו מלאכול בתרומה. וכן שתה מכמה מינים של שבעה משקין שהם מים יין שמן דבש חלב דם טל, שאלו בלבד נקראין משקין, כולן מצטרפין זה עם זה לפסול את הגויה ברביעית הלוג, דכתיב (ויקרא יא) מכל האוכל אשר יאכל וכל משקה אשר ישתה, לימד על האוכלין שכולן מצטרפין ועל משקין שכולן מצטרפין:

שעשו בו שאר משקין - לפסול את הגויה:

כמים - ואין שאר משקין פוסלין את המקוה בשלשה לוגין כמים. אי נמי, אין שאר משקין משלימין שיעור מקוה לארבעים סאה כמים, דכתיב מקוה מים, ולא מקוה של שאר משקין.