ברטנורא על מדות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

בשלשה מקומות הכהנים שומרים - לא מפני פחד לסטים וגנבים, אלא שכבוד וגדולה הוא לבית שלא יהא בלא שומרים, ושמירה זו מצותה כל הלילה . והני שלשה מקומות שהכהנים שומרים, כנגד מה שכתוב בתורה (במדבר ג) והחונים לפני המשכן קדמה וגו' שומרים משמרת למשמרת, רמז לשלשה משמרות בשלשה מקומות. וכשם שבמשכן היו אהרן ושני בניו שומרים בשלשה מקומות, אף בבית עולמים כן:

בית אבטינס ובית הניצוץ - שתי עליות היו בנויות בצד שערי העזרה. ובית המוקד לא היתה עליה אלא כיפה, ארקוול"ט בלע"ז, עשויה בארץ, כך מפורש בריש מסכת תמיד:

והלוים בעשרים ואחד מקום - שבכ"ד מקומות היו צריכים לשמור המקדש. כדכתיב בדברי הימים [א כ"ו], למזרח הלוים ששה, לצפונה ליום ארבעה, לנגבה ליום ארבעה, ולאסופים שנים שנים, לפרבר למערב ארבעה למסלה, שנים לפרבר, הרי כאן כ"ד משמרות, שלשה מהן היו לכהנים כדאמרן ברישא, ועשרים ואחד ללוים. ואע"ג דקרא לא אמר אלא לוים, כהנים נמי קרויין לוים, דכתיב (יחזקאל מד) והכהנים הלוים בני צדוק:

חמשה - שומרים, על חמשה שערי הר הבית:

וארבעה - שומרים אחרים על ארבע פנותיו:

מתוכו - מבפנים לחומת הר הבית:

על חמשה שערי עזרה - האי תנא סבר חמשה שערים בלבד היו לעזרה. ואפילו לדברי האומר לקמן שבעה שערים היו, מודה שלא היה משמר אלא על חמשה :

על ארבע פנותיה מבחוץ - לפי שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ולא היה אפשר לשומר לשמור בעמידה כל הלילה, לפיכך היו השומרים בפנות העזרה וכן השומרים בשערי העזרה שומרים מבחוץ כדי שיהיו מותרין בישיבה, ואסמכוה אקרא, דכתיב שנים לפרבר, כלפי בר, כלומר חוץ לחומת העזרה:

(ב)

איש הר הבית - ממונה על כל השומרים:

(ג)

משמשין כניסה ויציאה - שבהן היו נכנסין ויוצאים להר הבית:

קיפונוס מן המערב - שער של הר הבית שבצד מערב קיפונוס שמו, ושל צפון טדי שמו:

עליו שושן הבירה צורה - כשעלו מן הגולה צוו להם מלכי פרס לצייר צורת שושן הבירה על שערי הבית, כדי שיהיה להם מורא מלכות, וציירוהו בשער המזרח:

כהן גדול השורף את הפרה - מתניתין ר' מאיר היא דסבר אין פרה אדומה נשרפת אלא בכהן גדול. ואינה הלכה:

וכל מסעדיה - כל הכהנים המסייעים וסועדים לכהן השורף אותה:

להר המשחה - להר הזיתים שהוא במזרחו של ירושלים, שם היו שורפין את הפרה:

(ד)

שער הדלק - על שם שהיו מכניסים דרך שם עצים של מערכה הדולקים על המזבח נקרא שער הדלק: שני לו שער הבכורות גרסינן, ששם היו מכניסים הבכורות ששחיטתן בדרום! (יד)

: שער המים - כדכתיב בספר יחזקאל (מז ב) והנה מים מפכים מן הכתף הימנית, והיינו דרום שקרוי ימין כדכתיב צפון וימין. וראה יחזקאל בנבואה שהיו מים יוצאים מבית קודש הקדשים דקים כקרני חגבים וכשמגיעים לשער זה נעשים כמלוא פי פך קטן, והיינו דקרי להם מים מפכים:

שער ניקנור - מפורש במסכת יומא:

פנחס המלביש - ממונה היה להלביש הכהנים בשעת עבודה ולהפשיטן אחר עבודה ולשמור בגדי כהונה:

לשכת עושי חביתין - בה היו עושין המנחה שכהן גדול מקריב בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, ועל שם שנאמר בה (ויקרא ו) על מחבת בשמן תיעשה, נקראת חביתין:

(ה)

וכמין אכסדרה היה - שני כותלים אחד מצד זה ואחד מצד זה לשער, היו בולטין ויוצאים מחוץ לחומת העזרה לצד הר הבית, ועלייה בנויה למעלה על אותן שני כותלים:

ופתח היה לו לחיל - באחד מן הכתלים היה פתח היוצא לחיל דהיינו מקום לפנים מחומת הר הבית מחוץ לעזרה והוא קרוי חיל:

שער הקרבן - שם מכניסים קדשי קדשים ששחיטתן בצפון:

בית המוקד - על שם שמדורות דולקים בה תמיד להתחמם שם הכהנים מפני שהולכים יחפים, קרוי בית המוקד. ובית גדול היה, ולארבע פינותיו היו ארבע לשכות קטנות כדמפרש ואזיל:

(ו)

כקיטונות - כחדרים קטנים הפתוחים לבית גדול של מלכים דהיינו טרקלין :

שתים בקודש ושתים בחול - שבית המוקד קצתו בנוי בתוך העזרה המקודשת ומקצתו בחול:

וראשי פספסין - ראשי קורות יוצאים מן הכותל עד המקום שהוא קודש, כדי לדעת איזה קודש ואיזה חול ולאכול קדשים בקודש:

לשכת טלאי קרבן - שהיו שם טלאים מבוקרים לתמידים, כדתנן אין פוחתים מששה טלאים בלשכת טלאים:

לשכת עושי לחם הפנים - בית גרמו היו עושים לחם הפנים שם:

ששקצום מלכי יון - שהקטירו עליו לעבודה זרה. ובמסכת שקלים ובמסכת תמיד קורא לה לשכת החותמות:

בה יורדין לבית הטבילה - באותה לשכה היה יורד הכהן שראה קרי והולך במחילה (שאחר) [צ"ל שתחת] בית המקדש לבית הטבילה, ושם מדורה שמתחמם בה הכהן לאחר שטבל ועלה ונסתפג, ולשכת המוקד היא קרויה, והיא פתוחה לבית המוקד הגדול:

(ז)

אחד פתוח לחיל - הפתח שבצפון בית המוקד היה פתוח לחיל, ושבדרומו היה פתוח לעזרה:

פשפש קטן - שער קטן בתוך השער הגדול:

שבו נכנסים לבלוש את העזרה - שהיו נכנסים בכל בוקר דרך אותו פשפש לחפש על כל כלי שרת שבעזרה שיהיו כולן במקומן. והכי תנן במסכת תמיד [פרק א'] נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס מבית המוקד לעזרה וכו' אלו הולכים באכסדרה דרך המזרח ואלו הולכים באכסדרה דרך המערב, היו בודקין והולכין עד שמגיעים למקום עושה חביתין, הגיעו, אלו ואלו אומרים שלום הכל שלום, כלומר כל כלי שרת הן במקומן בשלום:

לבלוש - תרגום ויחפש, ובלש:

(ח)

בית המוקד כיפה - בנין של בית המוקד לא היה עליה, אלא כיפה ארקוול"ט בלע"ז עשויה בארץ:

מוקף רובדים של אבן - אצטבאות סביב של אבני גזית היו משוקעות בכותל ויוצאות מן הכותל לתוך בית המוקד לצד הקרקע, ועל גביהן אבנים אחרות קצרות מהן שיוצאות נמי מן הכותל, והיו כעין מעלות זו על זו:

וזקני בית אב - המשמר היה מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימות השבוע, כל אחד עובד יומו, וזקני בית אב של אותו יום היו ישנים שם על אותן רובדים:

ופרחי כהונה - בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח, והם היו השומרים:

איש כסתו בארץ - שלא היו רשאים לשכב שם על גבי מטות אלא בארץ, כדרך ששומרי חצרות המלכים עושים:

כסתו - לשון כרים וכסתות:

(ט)

הגיע זמן הנעילה - לנעול שערי העזרה:

הכהן מבפנים ובן לוי יושב לו מבחוץ - שהלוים טפלים לכהנים, כמה שנאמר (במדבר יח) וילוו עליך וישרתוך. הלכך בבית אבטינס ובבית הנצוץ שהיו עליות, היו הכהנים שומרים למעלה ולוים למטה. ובית המוקד שלא היתה אלא כיפה על הארץ, היה כהן מבפנים ובן לוי מבחוץ:

במסיבה - במחילה המהלכת תחת הבירה, שמחילה היתה תחת המקדש. וכל המקדש קרוי בירה, כדכתיב (דברי הימים א כט) אל הבירה אשר הכינותי. ומפני שהיה בעל קרי, לא היה מהלך דרך העזרה אלא דרך המחילות, דקיימא לן מחילות לא נתקדשו:

והנרות דולקים - במחילה מכאן ומכאן: במסיבה ההולכת תחת החיל יוצא, ואינו חוזר לבית המוקד לפי שהוא טבול יום. ואין הלכה כר' אליעזר בן יעקב, אלא כדתנן בריש תמיד, בא וישב לו אצל אחיו הכהנים בבית המוקד עד שהשערים נפתחים יוצא והולך לו, שאע"ג שטבול יום אסור ליכנס לעזרת נשים דהיינו מחנה לויה, לזה הקלו, לפי שנטמא בפנים: