ביאור:מדוע תפילתם של בעלי גאוה אינה נשמעת
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ע"פ רש"י (סוטה ה., ד"ה "כבשר"), תפילתם של גסי הרוח אינה נשמעת. מה הקשר בין גאוה לבין אי-קבלת התפילה?
ישנם כמה פסוקים שבהם מופיעה המילה "כל", ויש לה שתי משמעויות אפשריות -"הכל" או "כלשהו":
- ויקרא כד יז: "ואיש כי יכה כל נפש אדם - מות יומת": האם הכוונה היא, שאפילו מי שמכה חלק כלשהו מנפש אדם, חייב מיתה? או, שרק מי שמכה את נפש האדם כולה - חייב מיתה? בגמרא (סנהדרין עח.) נחלקו בכך:
- תנו רבנן: הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות ומת - פטורין (כי אף אחד מהם לא היכה את כל נפש האדם - אלא רק עשירית).
- רבי יהודה בן בתירא אומר: בזה אחר זה - האחרון חייב, מפני שקירב את מיתתו (כי הוא היכה חלק כלשהו מנפש האדם).
-
- משלי טז ה: "תועבת ה' כל גבה לב" ( פירוט ): גם כאן נחלקו בגמרא:
- רב אמר: תלמיד חכם צריך שיהיה בו אחד משמונה בשמינית גאוה;
- רב נחמן בר יצחק אמר: לא מניה ולא מקצתיה! (אסורה אפילו גאוה מעטה!) מי זוטר מאי דכתיב ביה - "תועבת ה' כל גבה לב"?!
-
ופירש מהרח"א בספר "ישרש יעקב", שהמחלוקת היא - האם פירוש המילה "כל" בפסוק זה היא "רק כשכל הלב מוגבה, אז זו תועבה" (דעת רב), או שפירושה הוא "אפילו גאוה כלשהי היא תועבה" (דעת ר' נחמן בר יצחק). {גם בערובין נה. דרשו את הפסוק "לא בשמים היא" (דברים ל יב) בשתי דרכים: רבא אמר - לא תימצא במי שמגביה דעתו עליה בשמים, ור' יוחנן סבר - לא תימצא בגסי הרוח. וייתכן, שרבא סבר כמו רב, שלתלמיד חכם מותר שתהיה קצת גאוה, רק שאסור לו להגביה את ליבו עד השמיים. ור' יוחנן סבר כר' נחמן בר יצחק, שאסורה אפילו גאוה כלשהי, כי גם גאוה כלשהי מהווה "פלישה" לתחומו של הקב"ה (ה"שמיים"), שנאמר עליו "גאות לבש"}.
-
- דברים יא יא: "לעבדו בכל לבבכם": ע"פ חז"ל, עבודה שבלב - זו תפילה. מכאן, יש שתי אפשרויות להבין את הפסוק:
- התפילה מתקבלת רק אם אדם מתפלל בכל ליבו ממש, בלי שום מחשבות זרות.
- התפילה מתקבלת גם אדם מתפלל בחלק כלשהו מליבו.
-
מכאן ניתן להציע הסבר, מדוע תפילתם של גסי הרוח אינה נשמעת. ע"פ החיד"א, הסיבה היא, שמי שיש בו גסות הרוח - בהכרח מפרש את הפסוק "תועבת ה' כל גבה לב" כרב - "רק כשכל הלב מוגבה, זו תועבה". ולכן, הוא חייב לפרש גם את הפסוק "לעבדו בכל לבבכם" באותו אופן - שצריך להתפלל בכל הלב ממש, בלי שום פניות. ומכיוון שזה בלתי אפשרי, תפילתו אינה נשמעת.
אבל הענו, שאין בו ריח גאוה, יכול לפרש את הפסוק "תועבת ה' כל גבה לב" כר' נחמן בר יצחק, "אפילו אם יש בלב גבהות כלשהי - זו תועבה", ואז הוא יכול לפרש גם את הפסוק "לעבדו בכל לבבכם" - שהתפילה מתקבלת גם אם האדם מתפלל בחלק כלשהו מליבו, ואז תפילתו נשמעת...
{ע"פ "ראש דוד", פרשת ניצבים}
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של ע"פ החיד"א שפורסם לראשונה בפניני החיד"א, הגדה של פסח וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-01-25.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/gawa