ביאור:מסכת גיטין פרק השולח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
לבינתים עצרתי בכתיבת הסיכום
גיטין דף ל"ב ע"א
כתוב בתורה: (דברים, כד) "כי יקח איש אשה והיה אם לא תמצא חן בעיניו וכתב לה ספר כריתות ושילחה מביתו".
הגמרא דורשת מהמילה ושילחה שהבעל יכול לגרש את אשתו ע"י שליח, וישנם שני סוגי שליחוית לגירושין:
- אפשרות א – שליח הולכה, הבעל נותן את הגט לשליח שיוליך לאישה וייתן אותו בידה ורק כאשר מסר בידה את הגט היא מגורשת.
- אפשרות ב – שליח קבלה, האישה שולחת שליח שיקבל במקומה את הגט מהבעל וברגע שהשליח מקבל את הגט האישה מגורשת שכן ידו כידה.
משנתינו מדברת בשליח הולכה שהבעל נתן בידו את הגט להוליכו לאישה וכעת קודם שנמסר לידה רוצה הבעל לבטל את הגט.
בתחילה הבעל היה מבטלו במקומו בפני בי"ד שלא בפני האשה או השליח. אך נוצר קלקול, מכיון שלא השליח ולא האשה יודעים שביטל את הגט, היה השליח מוסרו לה ובחושבה שהיא מגורשת היתה נשאית לאחר באיסור.
לכן תיקן ר"ג הזקן לבטל את הגט רק בפני האשה או השליח וזה יכול להעשות או ע"י הבעל או ע"י שליחו.
וא"כ יוצא ד' מקרים:
- א. הבעל מבטל בפני השליח
- ב. שליח הבעל מבטל בפני האשה.
- ג. הבעל מבטל בפני האשה.
- ד. שליח הבעל מבטל בפני האשה.
הגמ' מבארת שבכל מקרה ישנו חידוש דין שמועיל ביטול.
- מקרה א. מדויק מלשון המשנה "והגיע בשליח" שפגש את השליח במקרה ולא רדף אחריו. מזה שלא כתוב הגיעו, ולכן היה מקום לומר שלא מתכוון באמת לבטל את הגט, אלא לעכב את השליחות, כדי לצער אותה. קמ"ל שהגט בטל.
- מקרה ב. מכיון ששליחות לגרש זה נתינת כח לשליח לגרש במקום הבעל ס"ד ששליח לא יכול לבטל את הכח הזה, שניתן ע"י הבעל בעצמו. ורק הבעל בעצמו שנתן את הכח לשליח הוא יוכל לבטל קמ"ל ששליחו של אדם כמותו ונחשב שהבעל בעצמו מבטל.
- מקרה ג. כאשר מבטל את הגט אצל האשה יש יותר חשש שמתכוון לצער שאם באמת היה מבטל מדוע צריך לומר זאת לאשה, שיאמר לשליח שלא ימסור לה קמ"ל שהגט בטל.
- מקרה ד. יח כאשר הבעל טורח בעצמו אז אומרים שודאי לא טרח כדי לצער, אבל כששולח שליח שלא הוא טורח בזה נחשוש שמתכוון רק לצער קמ"ל.
רש"י ד"ה ולא אמרינן לצעורה - רש"י באר שהחשש שמתכוון רק לעכב את השליח חודש או חודשיים, ולא לבטל את הגט.
הקשה הרשב"א - הלא אחר החודש או חודשיים יאמר לשליח שרוצה לגרש ואז השליח ימסור לה, והלא זה הדין גם כאשר מבטל את הגט לפי ההלכה כרב נחמן "שחוזר ומגרש בו" א"כ אחר שביטל יאמר לשליח שרוצה בגירושין והשליח ימסור לה, ומה ההבדל בדין בין הס"ד שרוצה רק "לעכב את השליחות" למסקנא שרוצה "לבטל את הגט". (ולפי רב ששת לא קשה שכן אם ביטל את הגט לא יכול לחזור ולגרש בו).
תירוצי רבי עקיבא איגר
- א. כאשר ממנים שליח לגרש צריך לפני שני עדים שכן עושה את השליח עם כח לגרש במקום הבעל ואין דבר שבערווה פחות משנים, ולכן אם רק עכב את השליחות לא צריך שני עדים לומר לו אח"כ שימסור לה את הגט אבל אם זה היה ביטול הגט צריך מינוי מחודש בפני שני עדים.
- ב. לפי שיטת התוס' כאשר מבטל גט בפני האשה או השליח צריך לבטלו בפני שני עדים ולכן אם זה רק עיכוב השליחות לא צריך שני עדים אבל אם זה ביטול הגט צריך לבטלו בפני שנים.
- ג. אם השליח מינה שליח אחר תחתיו בתוך אותה תקופה של חודש או חודשים, אם זה רק עיכוב השליחות נחשב עדיין לשליח ויכול למנות שליח אחר אבל אם זה ביטול הגט פסק מלהיות שליח ולא יכול למנות שליח אחר.
תוס' ד"ה גט שנתתי לך
קושיית התוספות (נסתרת) - מדוע המשנה השמיטה דוגמא נוספת לביטול הגט לפי שיטת רבי שאפילו אחר תקנת רבן גמליאל אם ביטל בפני בית דין שלא בפני האישה או השליח הגט מבוטל.
תירוצי התוספות:
- א. המשנה הביאה את המקרים שרגיל לבטל בהם וזה כאשר לא עובר על תקנות חז"ל.
- ב. המשנה הביאה את המקרים שבהם לא צריך בפני בי"ד.
- ג. המשנה לא באה לכתוב את אפשרויות ביטול הגט אלא רק באה לחדש את המקרים שבהם הייתי אומר שלא מועיל לבטל קמ"ל שנחשב לביטול.
תוס' ד"ה ולא אמרינן
קושית תוס' - איך יש ס"ד לומר שלא מתכוון לבטל הלא הבעל אומר שמבטל וא"כ אינה מגורשת ואיך נתירה להינשא לאחר.
תירוץ רש"י - מכיון שלא רדף אחריו לבטלו אלא פגשו במקרה זה הוכחה גמורה שאכן לא רצה לבטל והיא מגורשת.
תירוצי התוס'
- יש לנו הוכחה ברורה שלא רוצה לבטל מזה שלא הביא עדים לביטול, וביאר המהרש"א לשיטת התוס' בע"ב כאשר מבטל בפני השליח או האשה לא צריך שני עדים ולכן מדובר במשנה שהועיל הביטול אפילו שלא היו שני עדים ובכ"ז כיון שהדרך להביא שני עדים והוא לא הביא זה הוכחה שלא מתכון לבטל.
- לפי השיטה שגם כשמבטל בפני האשה או השליח צריך שני עדים א"כ מדובר במשנה שהיו שני עדים תירצו תוס' שאין הכנה לס"ד שברור שלא ביטל את הגט אלא רק חשש שלא ביטל דהינו הדין ודאי שהגט מבטל והיא אסורה לכל אדם רק חוששין לחומרא שמא היא מגורשת וזה כאשר בעלה כהן תהיה אסורה לו שגרושה אסורה לכהן.
תוס' ד"ה איהו הוא דלא טרח
דיוק התוס' - מדיקים תוס' מזה שהגמ' אומרת שסברא יותר בקידם אצל אשתו שלא מתכוון לצער כיון שטורח להודיע לה ולא יטרח בשביל לצער סימן שקדם אצל אשתו מדובר שלא פגשה במקרה אלא טרח להגיע אליה.
קושית תוס' - מדוע המשנה לא אמרה דוגמא יותר מחודשת שנזדמן במקרה אצל אשתו ובכ"ז לא אומרים לצערא.
תירוץ הר"ן - ודאי שגם בנזדמן בטל הגט רק אורחא דמלתא כדי להגיע לאשה קודם השליח צריך לטרוח בשביל כך.
שאלת הגמ' - מה החידוש בזה שאם בטלו אחר שנמסר הגט לידה אינו מבוטל, הלא זה פשיטא שאחר שנעשו גירושין לא שייך לחזור בו.
תירוץ הגמרא - יש מקרה שבו המשנה צריכה לחדש, כאשר רץ ומחכה לבטלו קודם שיגיע לידה ס"ד שיועיל הביטול למפרע משעת ריצתו שזה קודם למסירה קמ"ל מכיון שהביטול בפועל היה אחר המסירה לא מועיל לבטל.
קושית התוס' (נסתרת) - לשיטת רבא שלא צריך דוקא דיבור של ביטול אלא מספיק גילוי רצונו לבטל מדוע במקרה שלנו הגט לא יתבטל הלא בריצתו מגלה לנו שרוצה לבטלו.
תירוץ התוס' - כל דינו של רבא כאשר מראה לנו שרוצה לבטל אבל אם לא הראה לנו אפילו שבאמת רצה לבטל אין מועיל לבטל ולכן כאשר רץ לבטלו קודם מסירת הגט אין כאן גילוי רצונו שאפשר להסביר שריצתו היתה לזרז את השליח למסור את הגט ואמנם אחר המסירה שביטל את הגט נודע לנו שריצתו היתה לבטל אך כיון שקודם המסירה לא ידענו את רצונו לא הועיל לבטל. ואפילו שהיה לו רצון קודם המסירה זה נחשב לדברים שבלב ואינם דברים.
(יוצא ג' דרגות בביטול הגט: 1. ביטול בדיבורו - לכו"ע מועיל, 2. ביטוי בגילוי רצונו - לאביי לא מועיל לרבא מועיל, 3. ביטול במחשבתו בלא שגילה לנו - לכו"ע לא מועיל.)
סיבת הדבר שדברים שבלב אינם דברים
שיטה ראשונה בתוס' - יש ללב כח להחיל תנאים ודינים אבל מכיון שיכל לומר את התנאי ולא אמר מראה שלא רוצה בתנאי אפילו שחשבו בליבו.
קושית התוס' - לכאורה כאשר אנוס מלדבר ואין הוכחה מזה שלא דיבר שלא רוצה את התנאי בכזה מקרה צריך להועיל דברים שבלב ואם כן בסוגיתנו שרץ אחר השליח ועשה כל מה שהיה יכול לעשות צריך להועיל רצונו כדי לבטל הגט ומדוע הגט לא בטל.
תירוץ התוס' - אכן מדין תורה הגט מבוטל על פי רצונו רק חכמים תיקנו שלא יחשב כמבוטל שלא יבואו ללמוד מכאן שדברים שבלב - דברים ובאמת זה קושיא איך מהתורה נחשבת לאשת איש שכן הגט מבוטל ומדרבנן התירוה לשוק ובתוס' מבאר זאת.
שיטה שניה בתוס' - אין ללב כח לפעול דינם ותנאים בכל מצב ולכן גם אם אין לו אפשרות לומר את התנאי כגון שהוא אנוס בכל זאת אין תוקף לרצונו.
הוכחת התוס' - הגמרא בקידושין מביאה הוכחה שדברים שבלב אינם דברים מזה שכופין את האדם לתת גט או להביא כפרה עד שיאמר רוצה אני ואפילו מחשבתו שלא רוצה - דברים שבלב אינם דברים. וקשה הלא רצונו כן צריך לקבוע, שם לא יכול לבטאות בציבור שהוא אנוס, אלא רואים שתמיד הלב לא קובע. כאשר הרצון שלנו ברור כגון כותב נכסיו לאחר ונודע שהיה לו בן בחוץ לארץ שזה ברור לכולם שלא על דעת כן נתן לאחר.
סוגיית לשונות הביטול בגט ובמתנה
| לשון המועיל | לשון לא מועיל | |
| גט | 1 בטל הוא
2 אי אפשי בה |
1 פסול הוא
2 אינו גט |
| מתנה | 1 בטלה היא
2 אינה מתנה |
1 מבוטלת היא
2 תיבטל 3 אי אפשי בה |
לענין מתנה
אמר רבה בר איבו בשם רב ששת, וי"א שאמר זאת רבה בר אבוה (ולא בשם רב ששת שכן רבה בר אבוה היה רבו של רב נחמן שהיה חברו של רב ששת) מקבל מתנה
(דרוש המשך)
שאלת הגמ' - מהו לשון
שיטת רש"י - "בטל" זו לשון שאפשר להשתמש אתה גם ללשון עבר וגם ללשון עתיד וכאשר נזכיר זאת בגט ודאי התכוון שיועיל ולכן התכוון ללשון עתיד ובמתנה ודאי התכוון שיועיל ולכן התכוון ללשון עתיד ובמתנה ודאי התכוון שיועיל ולכן התכוון ללשון עבר.
שיטת הריטב"א - המילה "בטל" כוללת בתוכה את כל הזמנים גם עבר וגם עתיד ולכן זה מועיל גם בגט וגם במתנה.
גיטין דף ל"ב ע"ב
אמר אביי נקטינן - מסורת ומנהג מרבותינו (רש"י עירובין ה' ע"א) שליח מתנה כשליח הגט, וכמו בגט כל שלא נמסר לאשה אפשר לבטלו, ה"ה בשליח מתנה, ומבארת הגמ' שהחידוש שלא אומרים "הולך כזכי" שכן אם אמר "זכה" במתנה זו לפלוני לא יכול לבטל שכבר נקנית לו המתנה מדין "זכין לאדם שלא בפניו", אבל כשאמר "הולך" לא התכוון לכך. ואפילו שבגט לא שייך זכה בגט זה, ואז בגט אין חידוש שהולך לא כזכה, בכ"ז ההשואה לגט כמו ששם בהולך יכול לבטל ה"ה במתנה.(תוס')
רבינא מסתפק מה הדין כשאמר "גט זה בטל" ולא אמר הוא האם בזה הכוונה רק לשעבר ולא מועיל בגט או שגם בזה שתי לשונות משמע ויועיל.
רב ששת ויש אומרים שזו בריתא מביאה לשונות המועילות לבטל "לא יועיל לא יתיר לא יעזיב לא ישלח לא יגרש יהא חרס יהא כחרס". אבל אם לא אמר לשונות אלו בלשון עתיד לא מועיל לבטל.
ספק הגמ' - ב"חרס הוא" פשוט לגמ' שלא מועיל שזה לשון עבר מסתפקת הגמ' מה הדין באמר "הרי הוא חרס" האם זה לשון עבר ולא מועיל או לשון עתיד ויועיל.
הכרעת הגמ' - לשון "הרי הוא חרס" מועיל לבטל כמו שמועיל לומר הרי הוא הקדש הרי הוא הפקר, שגם שם צריך לשון עתיד ומועיל להיות מופקר ומוקדש שכך כתוב במשנה בנדרים.
תוס' ד"ה מאי שנא - תוס' מקשים שאנו רואים שלא דומה לשון ביטול הגט ללשון הקדשה להקדש שכן בהקדש אם אומר ככר זה הקדש מועיל. ואילו גט זה חרס לא מועיל.
ההוכחה שגט זה חרס לא מועיל -
(דרוש השלמה)
גיטין דף ל"ג ע"א
נחלקו רב נחמן ורב ששת לפני תקנת ר"ג הזקן שבטלו את הגט לא בפני האשה או השליח אלא בפני בי"ד, כמה דיינים צריך שיהיו בב"ד הזה, לרב נחמן מספיק שני דיינם, ולרב ששת צריך שלושה דיינים.
- סברת רב נחמן - כל מה שצריך תמיד שלושה דיינים בדברים הצריכים הכרעה כדי שלא יהיה מצב של ויכוח ביניהם. אבל כשמודיע בפני בי"ד כגון ביטול גט או פרוזבול מספיק שני דיינים.
- סברת רב ששת - כל בית דין בכל דיון או הודעה צריך שיהיו בו שלושה דיינים.
הוכחת רב נחמן שהמשנה קוראת גם לב"ד של שנים "בית דין"
- הוכחה ראשונה - בפרוזבול שכותב כדי שלא תשמט שביעית את חובו ולכך מוסר שטרותיו לב"ד וחוב של ב"ד שביעית לא משמטת. וכתבה המשנה לשון השטר "מוסרני לפניכם פלוני ופלוני הדיינים" משמע שמדובר רק בשנים וקוראים להם דיינים.
דחית רב ששת - באמת מדובר בפרוזבול בבי"ד של שלושה דיינים, אבל התנא לא כרוכל שמציג את כל מרכולתו לכן הזכיר רק פעמיים "פלוני".
- הוכחה שניה - במשנה לענין פרוזבול כתוב "הדיינים חותמים למטה או העדים" ולכאורה המילה "הדיינים" מיותרת שכן אנחנו מראשית המשנה מדברים על הדיינים אלא באה המשנה לומר שדינים שווים לעדים במספר דהינו שנים.
דחית רב ששת - אין הוכחה שכן, דינים הכוונה לשלושה דינים ועדים הכוונה לשנים, ואינם שווים זה לזה במספרם.
שאלת הגמ' - לפי רב ששת שדינים היינו שלושה מדוע צריך שחותמים או דים או דיינים מספיק לכתוב עדים וק"ו שדיינים חותמים שיועיל.
תירוץ הגמ' - המשנה באה לחדש שאפילו שהיה שינוי בין הכתיבה לחתימה כשר.
| לא שנא כתוב בלשון דיינים וחתמו עדים | לא שנא כתוב בלשון עדים וחתמו דיינים | |
|---|---|---|
| רש"י | הדיינים כתבו את השטר בלשון של דיינים כגון "ב' דינא הוינא" וכו' וחתמו הדיינים פלוני בן פלוני עד. | העדים כתבו את השטר בלשון עדות "דוכרא סהדותא" וכו' וחתמו העדים פלוני דיין. |
| תוס' | כתיבת השטר נעשית ע"י הדיינים וכתוב את שמותם ובחתימה חותמים עדים אחרים שמעידים שכך נכתב. | כתיבת השטר נעשה ע"י עדים ומוזכרים שמותם וחותמין למטה דיינים אחרים. |
במהרם שיף מבאר שהיה קשה לתוס' על פירוש רש"י לשון הגמ' "וחתמו עדים" משמע שחתמו אנשים אחרים מאלו שכתבו. ואילו לרש"י היה צריך לכתוב "וחתמו בלשון עדים".
במשנה למדנו שר"ג הזקן תיקן לא לבטל בפני ב"ד אלא בפני האשה או השליח "מפני תיקון העולם" דנה הגמ' איזה "קלקול" היה שבשביל לתקנו צריך היה ר"ג הזקן לתקן זאת.
- ר' יוחנן - "תקנת ממזרים". ומבארת הגמ' שסבר כרב נחמן שקודם התקנה היה מבטל בפני בית דין של שני דיינים ובשנים אין "קול" והאשה לא יודעת שהגט בטל ותינשא עפ"י הגט ובניה יהיו ממזרים. אבל אין חשש שתשאר עגונה בביתה ולא תנשא דאדרבה חושבת שהיא מגורשת ולכן תנשא.
- ריש לקיש - "תקנת עגונות" סבר כרב ששת שקודם התקנה היה מבטלו בפני ב"ד של שלושה דיינים ואין חשש שתינשא באיסור שכן יש "קול" ויודעת שהגט בטל. רק רבנן לא רצו שכ"כ בקלות הבעל יוכל לבטל וישאיר אותה קשורה בו ומנועה מלהינשא לאחר. לכן הקשו עליו שרק בפני האשה או השליח יבטלו ובזה לא יטרח לעגנה.
ריש לקיש מודה לר' יוחנן שתקנת ממזרים זה סיבה לתקן רק סובר שאין כאן חשש ממזרות ולכן מחדש שגם "עגונות" זה סיבה לתקן.
ר' יוחנן סובר לכאורה ש"ממזרים" זה סיבה לתקן אבל "עגונות" לכאורה לא סיבה לתקן.
תוס' ד"ה ובי תרי
(דרוש השלמה)
גיטין דף ל"ג ע"א ע"ב
- אמר לעשרה כתבו גט לאשתי - לא צריכים כולם לחתום על הגט אלא אחד כותב ושנים מתוכם חותמים, דהינו שמינה את כל העשרה להיות שלוחים שלו שמתוכם אחד יכתוב ושנים חותמים.
- אמר לעשרה כולכם כתבו גט לאשתי - צריך שכולם יחתמו בגט דהינו אחד כותב ותשע חותמים ואם לא חתמו כולם פסול.
בריתא - אמר לעשרה כתבו גט לאשתי. שיטת רבי: יכול לבטל מתוכם שנים אפילו שלא בפני כולם. שיטת רשב"ג: לא יכול לבטל אלא זה בפני זה.
ביאור מחלוקתם:
הסבר א - נחלקו האם בתקנת ר"ג הזקן נכלל גם חלק זה שאמר לעשרה יבטל בפני כולם או לא.
- שיטת רבי - מכיון שעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה א"כ אין שום חשש שכן אף אם יבטל שנים ולא ידעו מזה האחרים ויכתבו ויתנו לה מועיל שהלא נשארו שלוחים ולא בטלו. ומכיון שלא היה בזה תקנה יכול ומותר לבטל זה שלא בפני זה.
- שיטת רשב"ג - עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה יש חשש שאלו שלא יודעים יכתבו ויתנו לה גט ובעצם כבר בטלו ולא יכולים ויתירו אשת איש לכן נכלל בתקנת ר"ג לבטל רק זה בפני זה וכשלא עשה כן לא מבוטל שכן שיטת רשב"ג שבטלו אינו מבוטל.
הסבר ב - לכו"ע זה לא נכלל בתקנת ר"ג הזקן שכן לכו"ע עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ואין חשש ולכן לרבי מותר לבטלו.
שיטת רשב"ג בביטול חלק מהשליחויות
| המקרה | הסבר א
חשש ותקנה |
הסבר ב
כל מילתא דמתעבדא באפי עשרה צריכא ביה עשרה למישלפה |
|---|---|---|
| 1. אמר לעשרה כתבו (אחד כותב ושנים חותמין) | לא יכול לבטל שמא השליח האחר שלא ידע יכתוב ויתן לה, והוא התבטל שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה | לא יכול לבטל אלא במעמד כולם כמו שהיה בשעת המינוי |
| 2. אמר לעשרה "כולכם" כתובו (אחד כותב ותשעה חותמין) | יכול לבטל ואין חשש שכן לא יכולים האחרים שלא ידעו לכתוב בלא חתימת כולם | לא יכול לבטל אלא במעמד כולם כמו שהיה בשעת המינוי |
| 3. אמר לשנים בב"א כתבו | יכול לבטל ואין חשש שהשני יכתוב לבדו שכן צריך שני עדים | לא יכול לבטל אלא במעמד שניהם כמו שהיה בשעת המינוי |
| 4. אמר לשנים כתבו לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו (לפי ר' יהושע בן קרחה) | יכול לבטל ואין חשש שאחד יכתוב לבדו שצריך חתימת שני עדים | יכול לבטל מכיון שהמינוי לא נעשה במעמד שניהם לא צריך לבטל במעמד שניהם |
| 5. אמר לשנים תוליכו לאשה את הגט בבת אחת | לא יכול לבטל אלא בפני שניהם שמא אותו אחד שלא ידע ילך וימסור לה והוא בטל ששליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה | לא יכול לבטל רק במעמד שניהם כמו שהיה בשעת המינוי |
| 6. אמר לשנים תוליכו את הגט לזה בפ"ע ולזה בפ"ע | יכול לבטל זה שלא בפני זה, שכן השני שלא ידע יכול למסור לה שהוא לא בטל שאין זה שליחות אחת | יכול לבטל זה שלא בפני זה שגם המינוי לא היה בפני שניהם |
הסיכום נכתב ע"י ELAD3;