ביאור:מבנה משלי ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דקויות[עריכה]

סוף הפרק הקודם - פרק א - עסק בחכמה = הכישרון ללמוד מאחרים;

פרק ב עוסק כולו בתבונה = הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות. שני הפסוקים הראשונים בפרק מקשרים בין הפרקים: "בְּנִי! אִם תִּקַּח אֲמָרָי, וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ, לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ - תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה"*- אחרי שתלמד ותקשיב לדברי החכמה, יהיה עליך להפעיל את התבונה; אחרי שתשתמש באוזניים, יהיה עליך גם להשתמש בלב, המסמל את מקום המחשבות.

המשך הפרק מתחלק למספר חלקים לא שווים, המתחילים במילה כי, ומסבירים מדוע כדאי להטות את הלב לתבונה:

  • פסוקים 3-6: "כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא... אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף... אָז תָּבִין יִרְאַת ה'" - כדאי להטות את הלב לתבונה, כי אם משקיעים הרבה בפיתוח כישרונות התבונה, אפשר להגיע לקשר עם ה' ולהבנה של הנהגת ה' בעולם.
  • פסוקים 6-9 (פסוק 6 יכול להתאים לשני החלקים): "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה... אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט..." כדאי להטות את הלב לתבונה, כי אם משתמשים בה בתום-לב ובהתאם לרצון ה', אפשר להגיע להבנה של עקרונות הצדק המשפט והיושר החיוניים לקיום חברה אנושית טובה.
  • פסוקים 10-20: "כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ..." כדאי להטות את הלב לתבונה, כי התבונה תאפשר לחכמה להתיישב היטב בליבך, הדבר ייתן לך נעימות רוחנית ויציל אותך מפיתויים. אחרי הפתיחה (פסוקים 10-11) באים שני קטעים מקבילים, המתארים את שני סוגי הפיתויים שהתבונה עוזרת להינצל מהם (פסוקים 12-19) ואז פסוק סיום (20):
  • פסוקים 12-15: "לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע, מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת""" התבונה תציל אותך מגברים מסוכנים - אנשים רעים ואלימים, ואנשי-תהפוכות נוכלים ורמאים.
  • פסוקים 16-19: "לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה" - התבונה תציל אותך מנשים מסוכנות - נשים זרות המפתות לניאוף, ונשים נכריות המפתות לעבודת אלילים.
  • פסוקים 20-22 (פסוק 20 יכול להתאים לשני החלקים): "לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים... כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ" התבונה תעזור לך להבחין בין אנשים רעים לטובים, וללכת רק בדרכם של הטובים, וכך תזכה לנחלה בארץ.

בשני חלקי הפרק נזכרים יושר ותמימות:

  • בפסוק 7: "וצפן (יִצְפֹּן) לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה, מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם": מי שמשתמש בתבונתו ביושר ובתמימות, לא כאמצעי להוכיח את הדעות הקדומות שלו אלא כאמצעי לברר את האמת, יזכה לעזרת ה' - ה' יאפשר לו לגלות את התושיה (סודות התורה או סודות הבריאה; ראו ביאורנו שם), ויגן עליו מטעויות.
  • ובפסוק 21: "כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ; וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָהּ": רק אנשים שישתמשו בתבונתם ביושר ובתמימות יזכו להישאר בארצם לאורך זמן; אלו שישתמשו בתבונתם כדי לקדם מעשי רשע ובגידה, יגורשו ויאבדו בסופו של דבר.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/02-0