ביאור:מבנה זכריה יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



[הפירוש נולד בשבת בוגרי נח"ת שבט ה'תשנ"ט. תודה לכל המשתתפים; במיוחד לסהר דמארי, שמוליק ח', חנן יריחובר, אייל נווה ותמר מקנדה. תודה גם לאביגיל הלברשטם ולסניף בנ"ע ברמלה...]

הקדמה - הקבוצות המשתתפות במלחמה[עריכה]

זכריה יב א: "משא דבר ה' על ישראל: נאום ה' - נוטה שמיים, ויוסד ארץ, ויוצר רוח אדם בקרבו" .

הנבואה מתארת מלחמה גדולה ונוראה שתהיה באחרית הימים על ירושלים. מעיון בפרק נראה שבמלחמה ישתתפו 4 קבוצות:

  • "כל העמים סביב" – העמים הקרובים לא"י.
  • "כל" "העמים" , "כל גויי הארץ" – העמים הרחוקים יותר – מכל העולם.
  • "(אלופי) יהודה" – (מנהיגי) היהודים שמחוץ לירושלים.
  • "ירושלים" = "יושבי ירושלים" – כוללים כמה משפחות, והנכבדת ביותר בהן היא "בית דויד" .

התאספות הגויים (2-3)[עריכה]

המלחמה תתחיל בכך שה' ישים "את ירושלים סף רעל לכל העמים סביב " – העמים הקרובים יראו ביושבי ירושלים "סף רעל", ספל מלא רעל שצריך לכבוש ולהשמיד ( פירושים נוספים ). גם הרבה יהודים יחשבו כמותם: "וגם על יהודה" , והם ביחד ישתתפו ויהיו "במצור על ירושלים" .

כשהעמים הרחוקים ישמעו בתקשורת על מה שקורה בירושלים -- זה יפריע להם ויטריד אותם מאד: "והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה לכל העמים , כל עומסיה שרוט ישרטו" ; ולכן "ונאספו עליה כל גויי הארץ" – גם כל העמים, עם כל הצבאות המשוכללים והאדירים שלהם, יבואו לירושלים.

בשלב זה לא ברור בדיוק למה הם יבואו:

  • הפירוש המקובל הוא שהם יבואו כדי להילחם נגד ירושלים;
  • אולם, אם נקביל את זה לימינו – העמים הקרובים הם הערבים שמסביבנו, והגויים הרחוקים הם (למשל) ארה"ב. לפי זה ייתכן גם שהעמים הרחוקים יבואו לעזור לנו במלחמה נגד העמים הקרובים;
  • ייתכן גם שהאו"ם ישלח כוחות כדי 'לעשות סדר' במזרח התיכון, כמו שקרה כבר בכמה מקומות בעולם, שהאו"ם התערב בסכסוכים מקומיים.

התערבות ה' (4-11)[עריכה]

בשלב זה יתערב ה' ויציל את המצב:

  • הוא יכה את הצבאות של העמים הקרובים: "אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשיגעון" (לא כתוב בפירוש שהכוונה לסוסים של "כל העמים סביב", אבל זה מתאים לסדר העניינים בפסוק, ואם לא מסבירים כך, לא ברור למה נזכר פעמיים שה' יכה את הסוסים) כדי שיתפרעו ויהרגו זה את זה;
  • אבל הוא לא יכה את היהודים שבאו יחד איתם – אלא יתבונן בהם כדי להחליט מה לעשות בהם (כמו שיוסבר בהמשך): "ועל בית יהודה אפקח את עיני" .
  • לאחר מכן הוא יפנה לצבאות של העמים הרחוקים, וגם אותם הוא לא יכה -- אלא רק יעוור את סוסיהם כדי שלא יוכלו להתערב: "וכל סוס העמים אכה בעיוורון" (ראו שיגעון, עיוורוון, תמהון )

אלופי יהודה יראו שה' מכה את העמים הקרובים, שנלחמים נגד ירושלים, וזה יעורר בליבם הרהורי חרטה: "ואמרו אלופי יהודה בליבם: אמצה לי יושבי ירושלים בה' צבאו-ת א-להיהם!" – אנחנו רוצים לאמץ, להתקרב אל יושבי ירושלים ואל ה' צבאו-ת שמגן עליהם! ( פירושים נוספים ) אנחנו כבר לא רוצים לעזור ל"כל העמים סביב"!

ה' יראה את זה, ולכן "ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר, ואכלו על ימין ועל שמאל את כל העמים סביב" – הוא יעזור לאלופי יהודה להתגבר על העמים הקרובים ולהשמיד אותם (יישארו רק העמים הרחוקים). בשלב זה יושבי ירושלים לא יתערבו בקרבות: "וישבה ירושלים עוד תחתיה בירושלים" , והסיבה לכך כתובה בפסוק הבא: "והושיע ה' את אהלי יהודה בראשונה, למען לא תגדל תפארת בית דויד ותפארת יושב ירושלים על יהודה" : אמנם בני-יהודה טעו בהתחלה ועזרו לגויים, אולם הם התחרטו, הם "בעלי תשובה", ולכן מגיעה להם תפארת לא פחות מאשר ליושבי ירושלים.

בהמשך יכניס ה' למלחמה גם את יושבי ירושלים: "ביום ההוא יגן ה' בעד יושב ירושלים , והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד, ובית דויד כא-להים, כמלאך ה' לפניהם!" ה' יחזק אותם ואז יבקש מהם להשמיד את העמים שנשארו – העמים הרחוקים: "והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגויים הבאים על ירושלים" . אולם הם לא ירצו לעשות זאת: "ושפכתי על בית דויד ועל יושבי ירושלים רוח חן ותחנונים, והביטו אלי את אשר דקרו, וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור" – הם יתמלאו רחמים על כל הגויים הרחוקים ויצטערו על כל אדם שנהרג במלחמה כאילו שהוא בן יחיד או בן בכור ( פירושים נוספים ). "ביום ההוא יגדל המספד ב ירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגידון" – יושבי ירושלים יספדו על הגויים (הרחוקים) שנהרגו, כמו שספדו פעם על הדדרימון מלך ארם. השם "הדדרימון" לא נזכר בתנ"ך -- השם הקרוב ביותר לו בתנ"ך הוא "הדד בן טב רימון בן חזיון" (מלכים א טו יח) – מלך ארם שעזר לאסא מלך יהודה להינצל מהמצור שהטיל עליו בעשא מלך ישראל. בני יהודה בוודאי מאד אהבו את המלך הידידותי הזה ולכן מאד הצטערו כשהוא מת וספדו עליו מספד גדול. לפי זה אפשר לפרש גם כאן – שהגויים הרחוקים באו כדי לעזור לירושלים להינצל מהמצור שהטילו עליה הגויים הקרובים ובית-יהודה; זה מסביר למה יושבי ירושלים לא ירצו להשמיד אותם. אבל ה' כן ירצה להשמיד אותם כי הוא מתנגד לברית שבין יושבי ירושלים לבין הגויים, בדיוק כמו שהוא ית' התנגד לברית שבין אסא לבין הדד (דברי הימים ב טז ז: "בהשענך על מלך ארם ולא נשענת על ה' א-להיך -- על כן נמלט חיל מלך ארם מידך" ).

המספד אחרי המלחמה (12-14)[עריכה]

לצורך ההספד יתחלקו יושבי ירושלים למשפחות -- "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד" :

  • "משפחת בית-דויד לבד ונשיהם לבד" – מייצגים את המלוכה
  • "משפחת בית-נתן לבד ונשיהם לבד" – אם הכוונה לנתן הנביא אז הם מייצגים את הנבואה
  • "משפחת בית-לוי לבד ונשיהם לבד" – מייצגים את הלוויה והכהונה
  • "משפחת השמעי לבד ונשיהם לבד" – אולי הם מייצגים את שבט בנימין ("מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני" – אסתר ב ה)

"כל המשפחות הנשארות – משפחות משפחות לבד ונשיהם לבד" . בכלל לא הבנתי מה החשיבות של החלוקה הזאת למשפחות – אם מישהי\ו מגלה שת\ישלח לי!

הטבלה הבאה מסכמת את מבנה הפרק:

העמים הקרובים ואלופי יהודה

כל גויי הארץ וירושלים

(1) משא דבר ה', על ישראל: נאום ה', נוטה שמיים ויוסד ארץ, ויוצר רוח אדם בקרבו.

(2) הנה אנוכי שם את ירושלים סף רעל, לכל העמים סביב; וגם על יהודה יהיה במצור, על ירושלים .

(3) והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה לכל העמים - כל עומסיה שרוט יישרטו; ונאספו עליה כל גויי הארץ.

(4) ביום ההוא נאום ה', אכה כל סוס בתימהון, ורוכבו, בשיגעון; ועל בית יהודה, אפקח את עיניי;

וכל סוס העמים אכה בעיוורון.

(5) ואמרו אלופי יהודה, בליבם: אמצה לי יושבי ירושלים, בה' צבאות אלוהיהם.

(6) ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים, וכלפיד אש בעמיר, ואכלו על ימין ועל שמאל את כל העמים סביב;

וישבה ירושלים עוד תחתיה, בירושלים.

(7) והושיע ה' את אהלי יהודה בראשונה, למען לא תגדל תפארת בית דויד ותפארת יושב ירושלים על יהודה.

(8) ביום ההוא, יגן ה' בעד יושב ירושלים, והיה הנכשל בהם ביום ההוא, כדוד; ובית דוד כאלהים, כמלאך ה' לפניהם.

(9) והיה ביום ההוא, אבקש להשמיד את כל הגויים הבאים על ירושלים. (10) ושפכתי על בית דוד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים, והביטו אליי את אשר דקרו; וספדו עליו כמספד על היחיד, והמר עליו כהמר על הבכור.

(11) ביום ההוא יגדל המספד בירושלים, כמספד הדדרימון בבקעת מגידון. (12) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד: משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד, משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד. (13) משפחת בית לוי לבד ונשיהם לבד; משפחת השמעי לבד ונשיהם לבד. (14) כל המשפחות הנשארות - משפחות משפחות לבד ונשיהם לבד.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 9 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-09-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/zk-12