ביאור:ביאליק
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
כמה מילים על המשורר ח.נ.ביאליק
[עריכה]שירתו של ח.נ.ביאליק חושפת "רגעים מופלאים" בחייו...כאשר נחה על נימי נפשו "רוח אלהים"...אשר הובילה אותו לראות את ארץ ישראל בתקופת התגשמות חזון "העצמות היבשות"...
מעניין ביותר לאבחן את המאבק הפנימי שנאלץ לנהל המשורר הצעיר (וכמובן המבוגר) בין שתי "רוחות" של יהודים...ממזרח "רוח החילוניות הציונית" אשר עשתה את המעשה הגדול...החייתה "רוח חדשה" באוכלוסיית "העצמות היבשות" ללבוש בשר עור וגידים ולהיות "חלוצים" המפריחים "אדמות שממה" בארץ ישראל...וממערב "רוח קיפאון"...של אותם דתיים אשר קפאו על שמריהם לחכות ל"משיח" בשר ודם...וזכו להיות מובלים במקום לארץ ישראל...אל משרפות הנאצים...
ביאליק...נכנע לשתי "הרוחות"...ולא זכה "לדעת אלהים"...אולם "רוח אלהים" אכן עוררה בו עוצמת ביטוי בשפה העברית...לכן שירתו "לנצח"...תיזכר...
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של רמי ניר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-05-17.
תגובות
[עריכה]
מאת: רמי ניר
בשבת, יט' סיון, נפרד ביאליק לפני צאתו לחו"ל, מבאי "עונג שבת" ב"אוהל שם". הוא אמר:
"הנני יוצא חוצה לארץ מפאת מחלה. הנני מרגיש כי גם תל אביב שלנו והישוב בכלל חולים בשעה זו. סימני המחלה נתגלו בזמן האחרון, קודם כל ביחס לאחינו פליטי החרב, האסון מגרמניה ומארצות אחרות. במקום לדאוג להם להכין פינה וצל, קורה של דירה בכלל, ולוא יהא בצריפים, נצלנו את אסונם למען בצע כסף. "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", "אשר קרך בדרך" ואומות שלמות נפסלו לבוא בקהל על "אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים בדרך בצאתכם ממצרים". כיצד קבלנו אנחנו את אחינו פליטי החרב? העלינו את שכר הדירות וגזלנו מהם את פרוטותיהם האחרונות.
הסימן השני למחלה הוא – הספסרות הבזויה האוכלת אותנו כעש. ברק השטן של הזהב סמא את עינינו. אנו מתפארים בגאות ופריחה, במקום שיש רק מהומה ריקה של ספסרות. דונם אחד עובר עשר פעמים מיד ליד וכל פעם עולה מחירו, ואנו חושבים שזוהי עליה וגיאות. אין ערך לקרקע מלבד מה שהיא יכולה ליתן לבני אדם למזונותיהם בשעת חרום וסכנה. אנו עושים בקרקע מה שהספסרות בשעת המלחמה והמהפכות היתה עושה בלחם. שק הקמח היה עובר עשרות פעמים מיד ליד ויש היה מגיע שוב ושוב לאותה היד, ומחירו היה עולה ומגיע לסכומים מבהילים. אבל, סוף סוף לא היה זה אלא שק קמח. ה"מליונים" המרמים התנדפו כעשן.
סימן שלישי למחלתנו הוא – הבריחה מן הכפר אל העיר. חסד גדול עשה לנו הגורל, שנתברכנו בפועל העברי, שיצא אל הכפר לחדש את יסודות חיינו, לקשרנו אל האדמה. והנה עכשיו, עם מהומת השקר של הגאות בעיר, עוזב הפועל העברי את הכפר, מפקיד את העמדות הלאומיות שלנו ועובר לחיים הקלים שבעיר.
ומכאן, גם תקלה אחרת. סימן רביעי למחלת השעה – העבודה הזרה, הכיבוש הגדול של עשרות שנים, המבצר הלאומי הגדול, העבודה העברית, הולך ונחרב לעינינו ואין אנו שואלים את עצמנו, מה נעשה מחר, ביום פקודה וסכנה, כשפועלים נכרים ימלאו את מושבותינו, מי יעמוד לנו, מי יגן עלינו ביום סערה ושואה...
והנה הסימן העקרי למחלת השעה – ההתפוררות הפנימית האיומה, ריבות המפלגות, שנאת אחים, האוכלת בנו בכל פה, מעשי ההרס והחרבן הפנימי של המפלגות הקצוניות, כפי שהם מתגלים מסביב למשפט הידוע. חולה הוא הישוב, וחולה תל אביב שלנו ואני מברך אתכם ואותי שאזכה לראות בשובי אל הארץ סימנים של הבראה."
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:כמה מילים על המשורר ח.נ.ביאליק
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/messages/ktuv_mjly_emca_0