ביאור:הפסוק הראשון בפרשת שמיני
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
וויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל (ויקרא ט').
שאלות
[עריכה]נראה לשאול מדוע דייק הרש"י לפרש את הפסוק, ויהי ביום השמיני "שמיני למלואים", הלא תרגום מלואים הוא "קורבניא". דהיינו, היה לו לומר שמיני לקרבנות?
א. ועוד, מדוע נאמר, ויהי שהוא לשון צער (מגילה י:), והלא היה זה יום שמחה כי היה זה ר"ח ניסן יום שהוקם בו המשכן ונטל עשר עטרות (רש"י) ?
ב. ועוד, מדוע נקרא אהרן לשרת רק ביום השמיני, ולא החל לשרת כבר ביום הראשון?
ג. ועוד, מדוע קרא משה לאהרן, הלא שבח יותר גדול היה אילו קרא ה' לאהרן באוזני העם, כדי שלא יאמרו מאליו נכנס (רש"י)? ועוד, אילו ה' היה קורא לאהרן, לא היתה עילה לקורח לחלוק על הכהונה?
ד. ועוד, מדוע קרא משה לבני אהרן, הלא משה לא דיבר עימהם כלל, אלא דיבר רק עם אהרן כפי שנאמר בסמוך, "ויאמר אל אהרן"?
ה. ועוד, מדוע קרא משה לזקני ישראל, הלא משה לא דיבר עימהם כלל? ועוד, הלא אין לציווי הקרבנות הללו כל קשר אליהם, אלא רק לאהרן כפי שנאמר בסמוך, קח לך עגל בן בקר לחטאת?
ו. כיצד נרמז בפסוק מצות כבוד הזקנים ?
ז. דוגמא לחשיבות דמות הזקן, ממעשה ר' אלעזר בן עזריה.
תשובות
[עריכה]נראה להשיב, שהרש"י דייק לפרש ביום השמיני "למלואים" , משום שפסוק זה נסמך לפסוק שלפניו ובו נאמר, ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים … ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר ציוה ה' ביד משה. כלומר, אהרן ובניו ישבו שבעה ימים מלאים, כדי ללמוד את תורת הקרבנות. משום כך כונו שבעה ימים אלה בשם מלואים, מלשון מלא. דהיינו, שאהרן ובניו התמלאו בידע והוסמכו לכהונה, וגם ביום השמיני שימש משה יחד עם אהרן במשכן. מטעם זה נכתבה פרשת שמיני לאחר פרשיות ויקרא וצו. לפי שעיקר פרשיות אלה הוא ללמד את אהרן ובניו את סוגי הקרבנות, וכיצד מקריבים. וכן פירש הרש"י: שמלואים לשון שלמים שממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם (ויקרא ח', כ"ב). ללמדנו, שבטרם יעסוק אדם במלאכה, עליו ללמוד תחילה כיצד לעשותה, ורק לאחר שיתמלא בידע ויוסמך כראוי יחל במלאכתו. וכן מצאנו בעולה לקריאה בתורה, שצריך הוא להתכונן על הקריאה שלוש וארבע פעמים בטרם יקרא לציבור. שנאמר, אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה (איוב כ"ח).
א. הטעם שנאמר ויהי ביום השמיני בלשון צער (מגילה י:), למרות שלכאורה היה זה יום שמחה, כי ביום זה שהיה ר"ח ניסן הוקם המשכן ונטל עשר עטרות אותו יום (רש"י). אלא לפי שהיה משה רע"ה מצטער שבכל שבעת ימי המילואים לא ירדה אש מן השמים על הקרבנות שהוא הקריב. בכך ראה אות וסימן שעדין ה' לא מחל לאהרן על חטא העגל לגמרי. לפיכך, ידע משה שביום השמיני יפרע ה' מאהרן. שנאמר, ונעדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבדי (שמות כ"ט), אל תקרא בכבודי אלא במכובדי. ואכן באותו היום נפרע ה' מאהרן בשרפת שני בניו נדב ואביהוא קרובי ה'. שנאמר, הוא אשר דבר ה' בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד (ויקרא י'). משום כך נאמר ויהי ביום השמיני, בלשון צער.
ב. הטעם שאהרן נקרא לשרת ביום השמיני דווקא, לפי שלצורך העלאת דבר לדרגת קדושה, צריך שיעבור עליו יום שבת קודש אחד. משום כך החלו אהרן ובניו את תפקידם הקדוש, להיכנס לאוהל מועד ולהקריב קרבנות. רק לאחר שהתקדשו שבעה ימים, במקום המיועד להיות פתח אוהל מועד, אף על פי שהמשכן טרם הוקם. כי המשכן הוקם בר"ח ניסן, וימי המילואים החלו בכ"ג אדר. למרות זאת התקדשו אהרן ובניו שבעה ימים טרם הקמת המשכן, ובכך קיימו את מצות משה ולא היטו מדבריו ימין ושמאל. משום כך נאמר, ויהי ביום השמיני, דהיינו, שמיד ביום הראשון להקמת המשכן הוא היום השמיני למילואים, נתקדשו אהרן ובניו ונעשו ראויים לשרת במשכן ה'.
וכן נעשה לאדם שנולד, ממתינים לו עד היום השמיני כדי שיתקדש, וביום השמיני מכניסים אותו לברית מילה. שנאמר, ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר (בראשית י"ז).
מטעם זה גם הבהמה נרצית לקרבן החל מיומה השמיני. שנאמר, ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' (ויקרא כ"ב).
וכן הכהן הגדול מתקדש מעל לכהן הדיוט על ידי לבישת שמונת בגדי הכהן הגדול.
ג. הטעם שנאמר, "קרא משה לאהרן" לא נאמר "קרא ה' לאהרן", משום שאהרן היה ענו מאד, ולא רצה להתגדל על משה אחיו בכהונה. משום שסבר שתפקיד הכהונה ראוי יותר למשה רע"ה שיגע במשכן.
וכן מצאנו שבשבעת ימי המילואים, בעת שעסק משה בקרבנות וקידש את אהרן ובניו, עשו זאת אהרן ובניו מכורח ציווי ה'. שנאמר, ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה (ויקרא ח'). משום כך קרא משה לאהרן בקול רם ובשמחה, לעיני כל העדה ולעיני הזקנים. על מנת להראותם שאין כל כעס בלבו על מתן הכהונה לאהרן ובניו.
בכך גמל משה רע"ה לאהרן אחיו על ששמח בלבו, בעת שהתמנה להנהיג את ישראל ולהוציאם ממצרים, למרות שאהרן היה מנהיגם בפועל בכל עת השעבוד במצרים וסבל עימהם. ואילו משה היה באותו זמן במדין, ולא סבל מן השעבוד כלל. למרות זאת שמח אהרן בלבו על בחירת ה' את אחיו הקטן להיות מנהיג העם במקומו. שנאמר, הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו (שמות ד'). משום כך זכה אהרן שיהיו האורים והתומים מונחים לו על לבו.
ודע, שהזכות העומדת לאחים האוהבים זה את זה מכל לבם, גורמת להצלחת כולם. שנאמר, מי יתנך כאח לי (שה"ש ח').
ועוד טעם שנאמר, "קרא משה לאהרן" ןלא נאמר "קרא ה' לאהרן", משום שמאז חטא העגל לא דיבר ה' עם אהרן, אלא דרך משה, כי טרם הושלמה כפרתו של אהרן. על כן קרא משה לאהרן ואמר לו: קח לך עגל בן בקר לחטאת. דהיינו, כוונת משה היתה שה' יכפר לאהרן על חטא העגל, רק על ידי קרבן החטאת. כפי שדרשו חז"ל, יבא העגל לחטאת ויכפר על חטא העגל. אולם, הואיל וה' מדקדק עם הצדיקים, לא התייחד דיבורו עם אהרן אלא לאחר שמתו שני בניו. כי ה' הוא אל קנא, ומודד לאדם במידה שמדד לו. דהיינו, כפי שאהרן גרם כביכול, למיתת בני ישראל שהם בניו של ה', משום שהקריבו עולות לעגל הזהב. כך נגרמה מיתה לבני אהרן, בעת הקריבם אש זרה לפני ה'.
וכן מצאנו אצל דוד המלך ע"ה, שבעטיו נגרמה כביכול הריגת כל הכהנים בנוב פרט לאביתר הכהן שהצליח לברוח (שמואל א כ"ב). באותה מידה נענש זרעו של דוד בעת שעתליה מלכה על יהודה, הרגה את כל זרע ממלכת דוד פרט ליואש (מלכים ב', י"א).
ד.הטעם שמשה קרא גם לבני אהרן למרות שלא דיבר עימהם כלל, אלא דיבר רק עם אהרן, משום שרצה משה להכתיר את בני אהרן בכתר כהונת עולם, ולעשותם סגני כהונה, ובכך העלה משה את דרגת בני אהרן מעל לדרגת הזקנים שהיו עד עתה מנהיגי העם מתחת למשה ואהרן. לפיכך קרא משה גם לבני אהרן וגם לזקנים, על מנת להודיע לבני אהרן לעיני הזקנים ולישראל שמכאן ואילך מתעלים בני אהרן להיות סגני כהונה, על פי ציווי ה'.
בכך קיבלו בני אהרן את הסכמת הזקנים לרדת מדרגת החשיבות שהיו בה עד עתה, וירדו ברצון להיות מתחת למשה, אהרן ולבניו. וכך נרמז בפסוק סדר החשיבות על פי סדר הקריאה. שנאמר, ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן אח"כ ולבניו, אח"כ ולזקני ישראל, אח"כ ואל בני ישראל תדבר לאמר.
ודע, שהזקנים שמחו בגדולת בני אהרן, לפי שאין שמחה גדולה יותר לזקנים מאשר גדולת דורות ההמשך, ואין הבנים מתפארים אלא בזכות אבותיהם. שנאמר, עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם (משלי י"ז).
ה. הטעם שמשה רע"ה קרא לזקני ישראל למרות שלא דיבר עימהם כלל. לפי שהיה משה רע"ה מכבד את הזקנים. הן משום שנאמר, והדרת פני זקן. והן משום שזקני ישראל שסייעו בידיו להוציא את עם ישראל ממצרים, ומסרו את עצמם ללקות במקום שילקו ישראל במתכונת הלבנים, וזאת מבלי שידרשו כבוד לעצמם. משום כך קרא משה לזקני ישראל להשתתף בטכס הכתרת הכהנים, כדי שילמדו בני אהרן מזקני ישראל את הדרך הנכונה של שרות הציבור. בכך גרמה נוכחות הזקנים בטקס ההכתרה, לתוספת כבוד והדר לכהנים. כפי שנאמר, נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ (משלי ל"א). לפי שבכל מקום שבו הזקנים מתכנסים השכינה שורה. שנאמר, אספה לי שבעים איש מזקני ישראל (במדבר י"א).
וכן אמר ר' עקיבא, למה נמשלו ישראל לעוף? מה העוף אינו פורח ללא כנפים, אף ישראל אינם יכולים לעמוד בלא הזקנים.
ו. נמצאנו למדים מן הפסוק הראשון של הפרשה, שמשה רע"ה העביר לכהנים וכל שכן לישראל את המסר של חשיבות כיבוד הזקנים, כפי שה' העביר למשה את מסר כבוד הזקנים, בטרם קבלת התורה. שנאמר, לך ואספת את זקני ישראל (שמות ג').
משום כך למרות שלא נצטווה, קרא משה לזקני ישראל לטקס הכתרת הכהנים, מפני שהזקנים הם הראש של העם. שנאמר, זקן ונשוא פנים הוא הראש (ישעיה ט').
על ידי קריאת הזקנים לטקס הכתרת הכהנים, רמז משה לאהרן ולבניו, שיכבדו את הזקנים למרות מעלתם הרמה. ולמאן דאמר, שבני אהרן מתו מפני שהורו הלכה לפני משה רבם, נראה שבכך נתן משה התראה לבני אהרן לכבד את הזקנים. לפי שאין עונשים אלא אם כן מזהירים.
ודע, שמפאת חשיבות הזקנים להמשך קיומה של מסורת ומוסר ישראל, חייבה התורה לכבד את הזקנים, בלשון כפולה וחדה. שנאמר, מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה' (ויקרא י"ט). ואמרו חז"ל, שחייב אדם לעמוד מפני הזקן כשהוא רואה אותו עובר בתוך ארבע אמות, וכורע לפניו, ושואל בשלומו. והידור הזקן הוא: שלא יעמוד במקומו, ולא יסתור את דבריו, וישאלנו ההלכה בנחת, ולא יכנס לדבריו.
גם בשעת האכילה צריך להושיב את הגדול להסב בראש השולחן, כי הזקן הוא בבחינת אחיך הגדול, כאביך. לפיכך אמרו חז"ל, כל מי שאינו נוהג ברבו בכל המידות הללו, אינו מאריך ימים ואינו זוכה לחכמה. שנאמר, בישישים חכמה וארך ימים תבונה (איוב י"ב). ונאמר, מזקנים אתבונן (תהילים קי"ט). ונאמר, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (דברים ל"ב). כפי שמצאנו אצל אחאב מלך ישראל, אף על פי שהיה רשע, התיעץ עם הזקנים. שנאמר, ויקרא המלך לכל זקני הארץ. ולפי שקיבל את עצתם לבטוח בה', ולא לתת את ספר התורה כשלל לבן הדד ושלושים ושנים המלכים אשר איתו, בעת שצרו על שומרון. בזכות זאת ה' הציל את ממלכתו מכיבוש, והכה בארם מכה גדולה (מלכים א' כ').
אף ה' עתיד חלוק כבוד לזקנים בעתיד לבא. שנאמר, וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד (ישעיה כ"ד).
ועוד אמרו חז"ל שעתיד ה' להעמיד את זקני ישראל כסנהדרין, וה' ישב בראשם כאב בית הדין, כדי לדון את אומות העולם. שנאמר, ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג').
ז. חשיבות דמות הזקן, ניתן ללמוד ממעשה ר' אלעזר בן עזריה המובא בתלמוד:
- מעשה בתלמיד אחד שבא לפני ר' יהושע.
- אמר לו: רבי, תפילת ערבית רשות היא או חובה להתפלל?
- אמר לו ר' יהושע: תפילת ערבית רשות היא.
- הלך אותו תלמיד לפני רבן גמליאל, אמר לו: תפילת ערבית רשות היא או חובה? אמר לו ר"ג: חובה.
- אמר לו התלמיד: והלא ר' יהושע אמר לי שהיא רשות?
- אמר לו רבן גמליאל: המתן עד שיכנסו בעלי תריסין (תלמידי חכמים המנצחים זה את זה בהלכה) לבית המדרש.
- כיון שנכנסו בעלי תריסין לבית המדרש, עמד השואל ושאל: תפילת ערבית רשות או חובה?
- אמר לו רבן גמליאל: חובה.
- אמר להם ר"ג לחכמים, כלום יש אדם שחולק עלי בדבר הזה.
- אמר לו ר' יהושע: לא. אמר לו ר"ג: הלא משמך אמרו שהיא רשות.
- אמר לו ר"ג: עמוד על רגליך ויעידו בך.
- עמד ר' יהושע על רגליו ואמר: אלמלא אני חי והוא מת, יכול החי להכחיש את המת.
- ועכשיו שאני חי והוא חי, היאך יכול החי להכחיש את החי? לכן בעל כורחי צריך אני להודות שאמרתי שהיא רשות.
- והיה רבן גמליאל יושב ודורש, ור' יהושע עומד על רגליו.
- עד שריננו כל העם ואמרו לחוצפית המתורגמן (חוצפית היה עומד לפני ר"ג ומשמיע לרבים מה שדרש ר"ג): עמוד ושתוק.
- שתק חוצפית. אמרו לו עד כמה נצער את ר' יהושע? כי בראש השנה שעברה ציער ר"ג את ר' יהושע, וכן ציער אותו במקום אחר.
- וגם כן כעת הוא מצער אותו כל כך, והולך אחר כך לדרכו
- לכן, בואו ונעביר אותו מנשיאותו.
- ואת מי נעמיד שיהיה נשיא במקומו, אם נעמיד את ר' יהושע במקומו שיהיה נשיא, אזי יהיה לר"ג יותר צער, כי הוא בעל דבר שלו.
- ואם נעמיד את ר' עקיבא שיהיה נשיא, אין לר"ע זכות אבות ואולי יענישו ר"ג וימות על ידו.
- אלא, נעמיד את ר' אלעזר בן עזריה, שהוא חכם, והוא עשיר, והוא עשירי לעזרא.
- הוא חכם, שאם ישאלו אותו שאלה הוא יתרץ אותה.
- הוא עשיר, ויוכל לפזר ממון אצל הקיסר כמו ר"ג.
- והוא עשירי לעזרא, שיש לו זכות אבות, ולא יוכל ר"ג להעניש אותו.
- באו ואמרו לר' אלעזר בן עזריה, אם נוח לכבודו ורוצה לקבל עליו שיהיה ראש המתיבתא.
- אמר להם: אלך להתייעץ עם בני ביתי. הלך והתייעץ עם אשתו.
- אמרה לו: אפשר שיעבירוך גם כן מנשיאותך.
- אמר לה: העולם אומרים, ישתמש אדם בכוס יקר שישתה בו אפילו יום אחד, ומחר אם ישבר הכוס לא יהיה איכפת לו.
- כי נהנה מן הכוס החשוב ביום ששתה ממנו. כמו כן לי תהיה הנאה כעת, ומה שיהיה אחר כך לא איכפת לי.
- אמרה לו: אין לך שערות לבנות של זקנה, כמו שנאה להיות לדרשן.
- באותו יום היה ר' אלעזר בן עזריה בן שמונה עשרה שנים, ונעשה לו נס וצמחו לו שמונה עשרה שורות של זקנה, ונהיו שערותיו לבנות.
- לכן אמר ר' אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה. לא בן שבעים שנה ממש (ברכות כז:) .
מקורות
[עריכה]מאמר של חגי רפי, שפורסם באתר הניווט בתנך בתאריך 2006-04-03.
תגובות
[עריכה]- יפה, אבל ארוך מאוד.כדאי שמישהו יקצר פה ושם.
קיצור דרך: tnk1/messages/sofrim_hagay_prjot_0_2