ביאור:מבנה זכריה ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בפרקים ג-ד בספר זכריה מתוארים שני החזונות האמצעיים מסדרת " ראיתי הלילה ".

בגדים

[ג1 - ג7]

בתחילת החזון הרביעי (ג1) רואה זכריה "את יהושע, הכהן הגדול, עומד לפני מלאך ה', והשטן עומד על ימינו לשטנו". נראה שיש כאן מעין 'משפט' ליהושע: מלאך ה' צריך לשפוט אותו ולהחליט האם הוא ראוי לשרת ככהן-גדול בבית-המקדש ההולך ונבנה. "והשטן עומד על ימינו לשטנו", ומנסה לשכנע את המלאך שיהושע לא ראוי לכך בגלל עוונותיו.

ואז ה' מתערב לטובת יהושע, ואומר: "יגער ה' בך, השטן! ויגער ה' בך, הבוחר בירושלים!" ה' מדבר על עצמו בגוף ראשון, כמקובל בכמה מקומות בתנ"ך [וכמו שמקובל להגיד גם בלשון ימינו: "אמא מאד כועסת! ככה לא מדברים לאמא!"]. הוא כועס על השטן על כך שהוא מקטרג על יהושע כי "הלא זה אוד מוצל מאש!" כלומר: יהושע הוא מסכן, הוא בקושי הצליח להינצל מאש החורבן, וראוי להתייחס אליו ברחמים. הכינוי "הבוחר בירושלים" מבטא את רחמי ה' על ירושלים, כמו שנאמר למעלה (זכריה א טז) - "שבתי לירושלים ברחמים... וניחם ה' עוד את ציון, ובחר עוד בירושלים".

מלאך ה' מבין את המסר, מתעלם מדבריו של השטן ופועל בהתאם. הוא רואה שיהושע "היה לבוש בגדים צואים", סמל לעוונות שהיו בו; והוא מצווה על המלאכים העומדים לפניו: "הסירו הבגדים הצואים מעליו!" , ואומר ליהושע: "ראה, העברתי מעליך עוונך!"

בהמשך הוא מצווה עליו: "והלבש אותך מחלצות!" (כלומר: הלבש את עצמך באזור-חלציים, לשם צניעות - 'דעת מקרא'). לאחר מכן, זכריה עצמו מבקש: "ישימו צניף טהור על ראשו!" והמלאכים ממלאים את בקשתו: "וישימו הצניף הטהור על ראשו, וילבישוהו בגדים, ומלאך ה' עומד."

{להסבר על תפקידי הדמויות בחזון ע' במאמר ' המלאכים של זכריה '}.

עד כאן החזון ברור יחסית: זהו מעמד שבו מלאך ה' מקדיש את יהושע לתפקידו ככהן גדול: הוא מסיר מעליו את הבגדים הישנים, הטמאים; מטהר אותו מעוונותיו; ומלביש אותו בבגדים חדשים - טהורים. המעמד מזכיר את מעמד הקדשת הכהנים בהקמת המשכן (ע' שמות מ יב, ויקרא ח ו): ה"מחלצות" מקבילות למכנסיים שלבש אהרן לשם צניעות (שמות כח מב), ה"צניף" הוא המצנפת (שמות כח ד, ויקרא ח ט), וה"בגדים" מציינים כנראה את הכתונת והמעיל, ואולי גם האבנט (שמות כח ד). גם כאן לנביא (זכריה) יש חלק ב'הלבשת' הכהן הגדול, כמו שאז הנביא (משה) הלביש את הכהן (אהרן). וגם כאן המעמד מתבצע בסמוך להקמת בית-המקדש (השני), כמו שאז הוקדשו אהרן ובניו לתפקידם בסמוך להקמת המשכן.

עד עכשיו, יהושע היה כהן גדול - אבל רק על המזבח, רק לצורך הקרבת קרבנות (ע' עזרא ג ב). אבל לאחר שבית-המקדש ייבנה הוא יהיה הכהן הגדול בבית המקדש, שזה תפקיד הרבה יותר גדול, וכולל גם זכות לייצג את עם ישראל ב"בית דין של מעלה", כמו שמסביר לו מלאך ה': "כה אמר ה' צ-באות: 'אם בדרכיי תלך, ואם את משמרתי תשמור, וגם אתה תדין את ביתי, וגם תשמור את חצריי -- ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. "" " כלומר: אם תלך בדרך ה' - תוכל ללכת בין המלאכים העומדים כאן, ותוכל להשתתף בהחלטות שמתקבלות ב'בית דין של מעלה', כנציגם של בני ישראל.

האבן הראשונה

[ג8 - ג10]

בפסוק הבא (ג 8) פונה מלאך ה' אל יהושע וחבריו הנביאים: "שמע נא, יהושע הכוהן הגדול, אתה ורעיך היושבים לפניך, כי אנשי מופת המה..." [אנשי מופת = נביאים, שעושים אות או מופת; דברים יג ב], ואומר להם: "כי הנני מביא את עבדי צמח".

הכינוי "עבדי" ניתן בדרך-כלל למלך או למנהיג, ולפי חלק מהדעות הכינוי "עבד ה'" מציין בפרט את המלך המשיח בחזונות אחרית הימים. בפרט, זרובבל בן שאלתיאל - מנהיג ישראל באותה תקופה - נקרא "עבדי" (עיין חגי ב', כג). גם 'צמח' הוא כינוי למשיח מבית דוד (ירמיהו כ"ג, ה; ל"ג, טו; זכריה ו', יב). מה הקשר בין הנבואה הזאת לבין הקדשתו של יהושע לכהן גדול? נראה בהמשך.

בפסוק הבא (ג 9) אומר מלאך ה': "כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע - על אבן אחת שבעה עיניים; הנני מפתח פיתוחה , נאום ה' צבאות, ומשתי את עוון הארץ ההיא ביום אחד. ביום ההוא, נאום ה' צ', תקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה"

מה משמעות "האבן אשר נתתי לפני יהושע" ? ואיך היא קשורה להקדשתו של יהושע לכהן גדול? כדי לענות לשאלה , נבדוק איפה עוד נזכרו בתנ"ך "פיתוחים". בתורה יש שלושה מקומות, וכולם קשורים לבגדי הכהן הגדול:

• שמות כח ט: "ולקחת את שתי אבני שוהם; ופיתחת עליהם שמות בני ישראל . שישה משמותם על האבן האחת; ואת שמות השישה הנותרים על האבן השנית -- כתולדותם. מעשה חרש אבן -- פיתוחי חותם תפתח את שתי האבנים, על שמות בני ישראל; מוסבות משבצות זהב תעשה אותם. ושמת את שתי האבנים על כתפות האפוד, אבני זיכרון לבני ישראל; ונשא אהרון את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו -- לזיכרון. "
• שמות כח טו: "ועשית חושן משפט... ומילאת בו מילואת אבן... והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל, שתים עשרה --על שמותם; פיתוחי חותם איש על שמו תהיינה לשני עשר שבט ... ונשא אהרון את שמות בני ישראל בחושן המשפט על ליבו -- בבואו אל הקודש; לזיכרון לפני ה' תמיד . ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים, והיו על לב אהרון בבואו לפני ה'; ונשא אהרון את משפט בני ישראל על ליבו לפני ה' תמיד."

שמות כח לו: "ועשית ציץ, זהב טהור; ופיתחת עליו פיתוחי חותם, קודש לה' . ושמת אותו על פתיל תכלת, והיה על המצנפת; אל מול פני המצנפת יהיה. והיה על מצח אהרון, ונשא אהרון את עוון הקודשים אשר יקדישו בני ישראל, לכל מתנות קודשיהם; והיה על מצחו תמיד, לרצון להם לפני ה'"

שלושת ה"פיתוחים" מופיעים על שלושת כלי הכהונה שלא נזכרו קודם לכן - האפוד, החושן והציץ. לכן נראה לי שהאבן שנתן המלאך לפני יהושע נועדה למלא חלק מתפקידיהם של שלושת הכלים האלה (בהמשך ננסה לקבוע איזה חלק בדיוק). הכלים האלה כנראה נגנזו או אבדו כשנחרב ביהמ"ק הראשון, ובוני ביהמ"ק השני לא מצאו אותם, וזה בוודאי ציער אותם מאד. הנביא בא להגיד להם שאין להם סיבה להצטער: אמנם הכלים עצמם לא חזרו, אבל יהיה להם תחליף - "האבן אשר נתתי לפני יהושע...".

על האבן הזאת היו פיתוחים של "7 עיניים". כדי להבין את משמעות העיניים ניזכר שבאפוד היו 2 אבנים ועל כל אחת מהן היו שמות של ו שבטים, ובחושן היו 12 אבנים ועל כל אחת מהן שם של שבט אחד. לפי זה, ניתן לחלק את האבנים ל-2 קבוצות - בכל קבוצה אבן אחת מהאפוד ועוד 6 אבנים מהחושן עם אותם שמות; בסה"כ 7 אבנים בכל קבוצה. כל קבוצה של 7 אבנים מייצגת חצי משבטי ישראל.

ייתכן שהאבן שנתן המלאך לפני יהושע מהווה תחליף לאחת מהקבוצות האלו. את התחליף למחצית השניה, ואת התחליף לציץ, נראה בהמשך.

בינתיים ניתן לסכם ולומר שהחזון הרביעי מתאר תחליפים: מלאך ה' מלביש את יהושע הכהן הגדול בבגדים שמחליפים את בגדי הכהונה, ואומר לו: "ראה העברתי מעליך עוונך ". ואז הוא נותן לפניו אבן שמחליפה מחצית מאבני האפוד והחושן, ומייצגת מחצית משבטי ישראל, ואומר: "ומשתי את עוון הארץ ההיא ביום אחד".

""

האבן השניה

[ד1 - ד9]

בתחילת החזון החמישי (ד 1) נאמר: "וישב המלאך הדובר בי; ויעירני, כאיש אשר ייעור משנתו". "המלאך הדובר בי" (בקיצור "הדובר") הוא מלאך שליווה את זכריה לאורך כל מערכת החזונות - פרט לחזון הרביעי. כדי להבין מאיפה חזר הדובר צריך לחזור קצת אחורה - לחזון השלישי  (זכריה ב, 5-9). בסוף החזון (ב 7) נאמר "והנה המלאך הדובר בי יוצא", ובתחילת החזון הזה - הדובר שב לדבר עם זכריה, והעיר אותו (כלומר החזיר אותו למצב שהיה בו לפני שיצא). 

הוא הראה לו "מנורת זהב כולה וגולה על ראשה, ושבעה נרותיה עליה, שבעה ושבעה מוצקות, לנרות אשר על ראשה. ושניים זיתים עליה, אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה."

זכריה שאל את הדובר: "מה אלה, אדוני?" והדובר ענה לו: "הלוא ידעת מה המה אלה?!": 'איך אתה לא מבין בעצמך? הלוא זה מובן מאליו!'. זכריה נאלץ להודות שהוא לא הבין, והדובר הסביר לו את משמעות המראה: "זה דבר ה' אל זרובבל לאמור: 'לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי', אמר ה' צ-באות. מי אתה, הר הגדול? לפני זרובבל למישור! והוציא את האבן הראשה, תשואות חן חן לה." אני לא יודע מה הרגיש הנביא זכריה באותו זמן, אבל אני במקומו הייתי מאד מבולבל: המלאך מדבר כאילו שהחזון מובן מאליו, ואז נותן לו הסבר שלכאורה אין שום קשר בינו לבין החזון: מה הקשר בין "מנורת זהב" לבין "לא בחיל ולא בכוח..."?!

כדי להבין את משמעות החזון, ניזכר בנבואה שנאמרה בסוף החזון השלישי (ב9): "פרזות תשב ירושלים... ואני אהיה לה, נאום ה', לחומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה " .

בסוף החזון השלישי הדובר יצא, ובתחילת החזון הזה הוא חזר. לכן אפשר לפרש שהחזון הזה ממשיך את סוף החזון השלישי, כלומר - הוא בא לפרט את הנבואה "ולכבוד אהיה בתוכה" . ה' ישכון מסביב לירושלים בחומת אש, וה' ישכון בתוך ירושלים - במנורת אש. מנורת הזהב היא הכלי שדרכו שוכנת רוח ה' בעם ישראל.

ואכן, זה מה שאומר המלאך לזכריה: "'לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי ', אמר ה' צבאות" . בחזון השלישי נאמר שיושבי ירושלים לא יצטרכו חומה, כי ה' ישכון מסביבם בחומת אש; בחזון הזה נאמר שבני ישראל לא יצטרכו להשתמש בכוח, כי ה' ישכון בתוכם במנורת אש. עבור הדובר, החזון הזה הוא המשך ישיר של החזון השלישי, ולכן עבורו החזון מובן מאליו. אבל זכריה ראה חזון אחר בינתיים, ולכן לא קישר באופן מיידי בין שני החזונות ולא ידע "מה אלה".

לפי זה, המנורה באה כתחליף לארון ה', שבו שכן כבוד ה' בימי המשכן והבית הראשון. בימי המשכן, נהגו בני ישראל לקחת את ארון ה' למלחמה, כסמל לנוכחות ה' ולעזרתו במלחמה. ארון ה' נגנז עם חורבן הבית, והמנורה באה להחליף אותו - גם היא מסמלת את נוכחות ה' ועזרתו. 

לאיזו מטרה חשבו בני ישראל שיצטרכו להשתמש בכוח? ע"פ המשך הפרשה (ד 9) נראה שהמטרה היא בניית המקדש, שנתקלה בקשיים ובהתנגדות מצד גויי הארץ (ע' עזרא ד). בנבואה זו ה' מבטיח לבני ישראל שלא יצטרכו להשתמש בחיל ובכוח, כי הם יצליחו בעזרת רוח ה' - השוכנת בתוך ירושלים: "ידי זרובבל יסדו הבית הזה, וידיו תבצענה; וידעת כי ה' צבאות שלחני אליכם".

בהמשך פונה הנביא אל הר, ושואל אותו: "מי אתה?" מהפניה הישירה נראה שההר הזה נמצא קרוב אליו, כלומר באזור ירושלים. ההר עונה לו (באופן סמלי, כמובן): "הר הגדול!" והנביא מצווה עליו: [הייה] "לפני זרובבל למישור!" . לפי רוב המפרשים ההר הוא משל למכשולים הגדולים שעומדים בפני זרובבל; אבל ייתכן גם שהכוונה להר כמשמעו - אותו הר, באזור ירושלים, שעליו אמר הנביא חגי (א 8): "עלו ההר והבאתם עץ, ובנו הבית; וארצה בו ואיכבדה, אמר ה'" . לפי זה, הנביא מצווה על אותו הר להיות למישור, כדי שזרובבל ושאר בוני המקדש לא יצטרכו להתאמץ אלא יוכלו בקלות לגשת להביא חומרים לבניין המקדש. בפרט, הם יוכלו להביא משם בקלות את "האבן הראשה" - אבן שנועדה להיות על הראש, ראשו של זרובבל או של יהושע. לפי זה, ייתכן שהאבן הזאת באה כתחליף לציץ הזהב, שהיה על מצחו של הכהן הגדול.

הסבר אחר: לפי המאמר ' קדם ', גן-העדן נמצא מתחת להר הזיתים, שממזרח לירושלים. אם ה "הר הגדול" הוא הר הזיתים, אז הנביא מצווה עליו שיהיה למישור, כדי שזרובבל יוכל ל "הוציא את האבן הראשה" שנמצאת בו. איזו אבן נמצאת בגן עדן? ע"פ יחזקאל כח יג, תשע מתוך 12 אבני החושן נמצאות בגן-עדן. לפי זה, יכול להיות שזרובבל אמור להוציא אחת מהן ולשים בראשו (על מצחו).

בהמשך (ד9) מדבר ה' אל זכריה ואומר לו בפירוש מהי המשימה שתצא לפועל "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי": "ידי זרובבל ייסדו הבית הזה , וידיו תבצענה; וידעת כי ה' צבאות שלחני אליכם" , כמו שפירשנו.

""

האבן השלישית

[ד10 - ד14]

בהמשך (ד 10) מוסיף ה' ואומר לנביא: "כי מי בז ליום קטנות, ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל, שבעה אלה; עיני ה', המה משוטטים בכל הארץ." מהפסוק נראה שהיו אנשים שזלזלו ביום שבו יוסד המקדש, כנראה - כי הוא היה קטן בעיניהם (כמו שנראה גם מחגי ב ג ומעזרא ג יב). ה' אומר, שאותם אנשים ישמחו כאשר יראו את "האבן הבדיל" ביד זרובבל.

המילה "בדיל" מופיעה בתנ"ך בכמה מקומות (במדבר לא כב, יחזקאל כב יח, יחזקאל כז יב) יחד עם עוד מתכות, כגון עופרת. לכן ייתכן שזו מתכת, ו "אבן הבדיל" היא גוש של מתכת, כמו בזכריה ה ה: "אבן העופרת".

"שבעה אלה" הם 7 עיניים, ושיעור הכתוב הוא: "וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל" [ועליה] "שבעה אלה;" כלומר: גם על האבן הזאת, שתהיה ביד זרובבל, יהיו פיתוחים של 7 עיניים.

ובכן, האבן הזאת היא התחליף למחצית השניה של אבני האפוד והחושן.

הביטוי "עיני ה'" מציין בדרך-כלל את השיפוט הא-להי; עיין למשל בראשית ו ח לח10; משלי ה כא טו3; דברי הימים ב טז ט. לפי זה ייתכן ש"האבן הבדיל" ממלאת תפקיד נוסף של החושן (שמות כח ל) - "ונשא אהרון את משפט בני ישראל על ליבו לפני ה' תמיד".

כל האבנים

כאמור, במקום האפוד, החושן והציץ של הכהן הגדול יש עכשיו 3 אבנים: "האבן אשר... לפני יהושע" , "האבן הראשה" ו "האבן הבדיל" .

לשלושת הבגדים האלה היו תפקידים מיוחדים (ע' בפסוקים שהובאו למעלה):

לאבני האפוד ולאבני החושן היה תפקיד להיות "זיכרון לבני ישראל" לפני ה' (שמות כח יב כח29).

לחושן היה עוד תפקיד "ונשא אהרון את משפט בני ישראל על ליבו לפני ה' תמיד" ;

תפקיד הציץ היה "ונשא אהרון את עוון הקודשים אשר יקדישו בני ישראל, לכל מתנות קודשיהם; והיה על מצחו תמיד, לרצון להם לפני ה'" .

האבנים ממלאות תפקידים אלה, אם כי לא בהתאמה מלאה למתואר למעלה:

"האבן אשר... לפני יהושע" ממלאת את תפקידו של הציץ, כמו שנאמר שם: "ומשתי את עוון הארץ ההיא ביום אחד" .

"האבן הבדיל" ממלאת את תפקידו השני של החושן, כמו שנאמר שם "עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ" , כלומר - ה' צופה על כל הארץ כדי לעשות משפט (הביטוי "עיני ה'" מציין בדרך-כלל את השיפוט הא-להי; ע' למשל בראשית ו ח לח10, משלי ה כא טו3, דברי הימים ב טז ט).

התפקיד הראשון - זיכרון לבני ישראל - לא מתמלא ע"י האבנים, אלא ע"י עטרות הזהב שמובאות לכהן הגדול ולצמח מבית דוד, וגם זה באופן חלקי (ו11): "ולקחת כסף וזהב, ועשית עטרות; ושמת בראש יהושע בן יהוצדק הכוהן הגדול. ואמרת אליו לאמור: כה אמר ה' צ-באות לאמור: הנה איש צמח שמו, ומתחתיו יצמח, ובנה את היכל ה'. והוא יבנה את היכל ה', והוא יישא הוד, וישב ומשל על כסאו; והיה כהן על כסאו, ועצת שלום תהיה בין שניהם. והעטרות תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה -- לזיכרון בהיכל ה'" .

מתוך 3 האבנים האלו, רק אחת נמצאת לפני יהושע הכהן הגדול; שתי האבנים האחרות נמצאות ביד זרובבל, שהוא הנקרא "עבדי" (ע' חגי ב כג; הכינוי "עבדי" ניתן בדרך-כלל למלך או למנהיג, ולפי חלק מהדעות הכינוי "עבד ה'" מציין בפרט את המלך המשיח בחזונות אחרית הימים). וזו הסיבה שבחזון הקודם, שתיאר את חזרתם של בגדי הכהונה, נזכר הפסוק (ג8) "כי הנני מביא את עבדי צמח"  (כלומר: הנני מביא את עבדי למצב של צמיחה). חזרת השכינה לבית-המקדש תלויה בשיתוף פעולה בין הכהן הגדול לבין המלך, עבד-ה'. כל אחד מהם מחזיק בידו חלק מהמפתח לכך. (כך נראה גם מהפסוקים שמדברים על העטרות, שהובאו למעלה).

{ הערות:

בחזון הקודם לא נזכר בפירוש שמו של זרובבל, כי הנושא המרכזי שם הוא יהושע; זרובבל נקרא רק בכינוי "עבדי".

1. בסיפור העטרות גם-כן נזכר "צמח", אבל שם נראה לי שהכוונה לאדם חדש (לא זרובבל), כי הנביא מתייחס אליו כאדם שעדיין לא נמצא ( "הנה איש, צמח שמו, ומתחתיו יצמח..." ).
2. סיפור העטרות אינו חזון-לילה אלא סיפור שקורה ביום: זכריה נפגש עם אנשים שמביאים עטרות כתרומה. ייתכן שהוא קרה בתקופה מאוחרת יותר מאותו לילה שבו ראה זכריה את החזונות - תקופה שבה זרובבל כבר לא היה מנהיג (אולי הפרסים העבירו אותו מתפקידו), ולכן זכריה ניבא שבעתיד יצמח איש אחר שימלא את תפקידו. 

}

בני היצהר

בסוף הפרשה מסביר המלאך לזכריה מהם שני הזיתים שעומדים על ימין המנורה ועל שמאלה: "אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ " : "אדון כל הארץ" הוא כינוי שנזכר בהקשר לארון הברית (יהושע ג יא) - ראיה נוספת לכך שהמנורה מהווה תחליף לארון.

ומה הם "שני בני היצהר" ?

יש אומרים שזה פשוט כינוי לזיתים (והם נקראו בני יצהר כי הם נותנים שמן), והם באים כאן כתחליף לכרובים שעמדו משני צדי ארון ברית ה'. בביהמ"ק הראשון היה ארון מזהב שמשני צדדיו עמדו כרובים, ובביהמ"ק השני תהיה מנורת זהב שמשני צדדיה יעמדו ענפי-זית.

ועל-פי לאה קנטן, הזיתים כאן מסמלים את בניו של יצהר (שמות ו כא), מבני קהת בן לוי, שהיו אחראים על נשיאת ארון הברית (במדבר ג לא). אמנם, ארון הברית נישא ע"י 4 כהנים, אבל המנורה קטנה יותר, ויש לה רק מוט אחד (במדבר ד י) במקום שני בדים שהיו לארון (במדבר ד ו), ולכן דרושים רק 2 לויים לשאת אותה. לפי זה, ייתכן ש "צנתרות הזהב" הם המשמשים כאן כתחליף לכרובי הזהב (ע' 'דעת-מקרא').

סיכום

החזון הרביעי והחזון החמישי מתארים, ביחד, את תהליך חזרת רוח ה' לעם ישראל. זהו תהליך מורכב. כדי להחזיר את רוח ה', צריך לחדש את בית המקדש, את כלי המקדש ואת בגדי הכהונה. המצב המחודש דומה למצב הישן, אבל לא זהה לו: במקום מכנסי הכהנים - יש מחלצות. במקום מצנפת - יש צניף. בגדי הכהונה הפשוטים (כתונת, מעיל וכנראה גם אבנט) חוזרים כנראה ללא שינוי. אבל הבגדים החשובים יותר לא חוזרים כמו שהם: במקום האפוד, החושן והציץ יש 3 אבנים: "האבן אשר... לפני יהושע" , "האבן הראשה" ו "האבן הבדיל" ; ולא כולן נמצאות בידי הכהן הגדול - 2 מתוך 3 האבנים נמצאות בידי זרובבל. גם כלי המקדש חוזרים, אבל לא בדיוק כמו קודם: במקום ארון ה' יש מנורה, ובמקום כרובים יש "שתי שיבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב " .

חזרת השכינה תלויה בשיתוף פעולה בין כל מנהיגי העם: הכהן הגדול, המנהיג המדיני והנביאים ( "רעיך היושבים לפניך" ).

בחזונות הבאים מתוארות שתי התוצאות העיקריות של חזרת רוח ה': בחזון השישי - עשיית משפט בפושעים ו בחזון השביעי - גירוש הרשעה מהארץ .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/zk-0304