ביאור:מרד בר כוכבא בירושלמי
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ירושלמי תענית עמ' כד
היחס לחורבן שבעקבות מרד בר כוכבא[עריכה]
נלכדה ביתר. רבי הוה דרש עשרין וארבעה עבדין (איכה ב, ב) "בלע ה' ולא חמל" ורב יוחנן דרש אשיתין. ורבי יוחנן יתיר על רבי, אלא ע"י דרבי הוה סמיך לחורבן בית מקדשא. הוה תמן סבין נהירין והוה דרש ואינין בכין ומשתתקין וקיימין לון.
תני. א"ר יהודה בן רבי אלעאי: ברוך רבי היה דורש: (בראשית כז, כב) "הקול קול יעקב והידים ידי עשו" - קולו של יעקב צווח, ממה שעשו לו ידי עשו בביתר.
היחס לבר כוכבא[עריכה]
תני ר' שמעון בן יוחי: עקיבה רבי היה דורש: (במדבר כד, יז) "דרך כוכב מיעקב" - דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר[1]: דין הוא מלכא משיחא[2], א"ל ר' יוחנן בן תורתא: עקיבה יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבא.
המצור וגבורת אנשיו של בר כוכבא[עריכה]
א"ר יוחנן: קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא. א"ר יוחנן: שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר, וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות, והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו: עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין? אמר להן וכי היאך איפשר לבדקן? אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון, לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך. היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך, וכד דהוה נפק לקרבא, הוה אמר: ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף (תהלים ס, יב) - הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו.
הסיבה לכישלון המרד[עריכה]
שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס, מקיף על ביתר. והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר, ומתפלל בכל יום ואומר: "רבון העולמים אל תשב בדין היום. אל תשב בדין היום". בעא אדריינוס מיזל ליה. אמר ליה חד כותיי[3]: לא תיזיל לך, דאנא חמי מה מיעבד, ומשלים לך מדינתא. עאל ליה מן ביבא דמתינתא, עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי. קאים מצלי. עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה[4]. חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא[5]. אמרון ליה חמינן ההן סבא משתעי לחביבך, אמר ליה: מה אמרת ליה ומה אמר לך? אמר ליה: אנא אמר לך, מלכא קטל לי. ואי לא אנא אמר לך, את קטל יתי. טב לי מלכא קטל יתי ולא את. אמר ליה: אמר לי דאננא משלים מדינתאי[6]. אתא גבי רבי אלעזר המודעי[7]. אמר ליה: מה אמר לך הדין כותייא? אמר ליה: לא כלום. מה אמרת ליה: א"ל לא כלום. יהיב ליה חד בעוט וקטליה. מיד יצאת בת קול ואמרה (זכריה יא): "הוי רעי האליל עזבי הצאן, חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה" - הרגת את רבי אלעזר המודעי, זרוען של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש, יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר, ונהרג בן כזובה. אתין טעינון רישיה גבי אדריינוס. אמר לון: מאן קטל הדין? אמר ליה חד כותייא: אנא קטלתיה. אמר לי: חמי לי פטומיה[8]. חמי ליה פטומיה. אשכח חכינה[9] כרוכה עליו. אמר אילולי אלהא דקטלי, מאן הוה יכיל קטלי? וקרא עליו (דברים לב) "אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם".
ההרס בביתר[עריכה]
והיו הורגין בהם והולכין, עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו. והיה הדם מגלגל סלעים משאוי ארבעים סאה, עד שהלך הדם בים ארבעת מיל. אם תאמר שהיא קריבה לים, והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל. אמרו: שלש מאות מוחי תינוקות מצאו על אבן אחת, ומצאו שלש קופות של קצוצי תפילין של תשע תשע סאין[10], ויש אומרים תשע על שלש שלש סאין.
תני רשב"ג אומר: חמש מאות בתי סופרים היו בביתר, והקטן שבהן אין פחות מחמש מאות תינוקות. והיו אומרים [התינוקות]: אם באו השונאים עלינו, במכתובים הללו אנו יוצאין עליהן, ומנקרים את עיניהם, וכיון שגרמו עונות, היו כורכים כל אחד ואחד בספרו ושורפין אותו, ומכולם לא נשתייר אלא אני. וקרא על גרמיה (איכה ג) "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי".
כרם גדול היה לאדריינוס הרשע, שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמן טיבריא לציפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידים, ולא גזר עליהם שיקברו, עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שיקברו. אמר רב חונה משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב. הטוב שלא נסרחו, והמטיב שניתנו לקבורה.
הסיבה לחורבן ביתר[עריכה]
תני ר' יוסי אומר: נ"ב שנה עשת ביתר, לאחר חרבן בהמ"ק.
ולמה חרבה, על שהדליקה נרות לאחר חורבן בהמ"ק. ולמה הדליקה נרות, שהיו בוליוטי ירושלים, יושבים באמצע המדינה. וכדו דהוון חמין בר נש סליק לירושלם, הוון אמרין ליה: בגין דשמעינן עלך, דאת בעי מתעבדה ארכינטס ובולבוטס והוא אמר: לון לית בדעתי. בדיל דשמעינן עלך דאת בעי מזבנה אוסייא דילך, והוא אמר לון לית בדעתי. והוה חבריה א"ל: מה את בעי מן דין כתוב ואנא חתם, והוה כתוב וחבריה חתם. והוון משלחין אוניתא לבר בייתה ואמרין ליה: אין אתא פלניא מעול לאוסייא דידיה לא תשבקיניה דהיא זבינה גבן. וכיון דהוה שמע מינהון כן הוה אמר הלוואי איתבר רגליה דההוא גברא, ולא סלק לירושלם הדא היא דכתיב (איכה ד) "צדו צעדינו מלכת ברחובותינו". "צדו צעדינו" - אצדי אורחתיה דההוא בייתא. "קרב קצינו" - קרב קיציה דההוא בייתא. "מלאו ימינו" - מלא יומיי דההוא בייתא. אוף אינון לא נפקין טבאות (משלי יז) "שמח לאיד לא ינקה".
שני אחים הוון בכפר חריבה, והוון רומים אזלין עליהון, ומקטלין לון, ואמרין: כל סמא דמילתא ניתי כלילא על רישיהון. אמרין מבדקינן אוף, חד זמן מנפקין, פגע ביה חד סב[11], אמר לון ברייכון סעודינכון, אמר לא יסעיד ולא יסמוך (תהילים ס) הלא אתה אלהים זנחתנו.
שני ארזים היו בהר המשחה. תחת אחד מהן היו מוכרין ארבע חנויות טהורות, והאחד היו מוציאין ממנו ארבעים סאה גוזלות בכל חודש וחודש, ומהן היו מספיקין קינים לכל ישראל. טור שמעון הוה מפיק תלת מאוון דגרבין דמרקיע לקייטא כל ערובות שובא. ולמה חרב? יש אומר מפני הזנות, ויש אומרים שהיו משחקין בכדור.
הרס היישובים ביהודה[עריכה]
עשרת אלפים עיירות היו בהר המלך, ולרבי אלעזר בן חרסום אלף מכולם, וכנגדן אלף ספינות בים וכלהם חרב. שלש עיירות היה קטמוס שלהן עולה לירושלם בעגלה. כבול ושיחין ומגדול צבעייא. ושלשתן חרבו: כבול מפני המחלוקת, שיחין מפני כשפים, ומגדל צבעייא מפני הזנות. שלשה כפרים כל אחד ואחד היה מוציא כפליים כיוצאי מצרים: כפר ביש וכפר שיחלייא וכפר דיכריא. ולמה הוא קרי לון כפר ביש? דלא הוון מקבלין לעבורא. ולמה הוא קרי לון כפר שיחלייא? דהוון מרביין ביניהון כאילין תחלוסייא. ולמה הוא קרי לון כפר דיכריא? דהוון כל נשיהון ילדן דיכרין. אי לא הוות חדא מינהון נפקא מן תמן לא הוות ילדה נקבה.
א"ר יוחנן: שמונים זוגים אחים כהנים נישאו לשמונים זוגות אחיות כהנות בלילה אחד, בהדא גופנא חוץ מאחים בלא אחיות מאחיות בלא אחים חוץ מלוים חוץ מישראל. אמר רבי יוחנן: שמונים חנויות של אורגי פלגס היו במגדל צבעייא, אמר רבי חייה בר בא: שמונים חנויות של מוכרי טהרות היו בכפר אימרא.