אליהו רבא כז
בזמן שהאדם מכבד את אביו ואת אמו בילדותן ואין צריך לומר לעת זקנותן, כך הוא מפורש עליו בקבלה ע"י ישעיה הנביא: הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם (ישעיהו נ"ח, ז').
הא כיצד?
אם יש לו לאדם מזונות בתוך ביתו ומבקש לעשות מהם צדקה כדי שיתפרנסו אחרים משלו כיצד יעשה - בתחילה יפרנס את אביו ואמו ואם הותיר יפרנס את אחיו ואחיותיו ואם הותיר יפרנס בני משפחתו ואם הותיר יפרנס בני שכונתו ואם הותיר יפרנס בני מבוי (רחוב) שלו. מכאן ואילך ירבה צדקה עם שאר בני ישראל, לכך נאמר אח"כ: ועניים מרודים תביא בית.
ועניים מרודים הא כיצד? (למה קראם מרודים, י"י)
אלא בזמן שהאדם אוכל משלו לבו מתיישב עליו, ואם הוא אוכל משל אחרים לבו מתמרמר עליו על שהוא צריך לאכול משל אחרים.
אשרי אדם שהוא הולך בדרכי ה' יתברך ושיש לו מזונות הרבה בתוך ביתו ובאים אצלו עבדיו ובני ביתו ונהנים ממנו על שולחנו, עליו הכתוב אומר: אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך (תהילים קכח א-ב).
נעשה כאהרון כהן גדול שהיה מתכוון להרבות שלום בעולם בין ישראל לאביהם שבשמים, ובין אדם לחבירו ובין איש לאשתו.
ונעשה כדוד מלך ישראל שהיה מתכוון להרבות צדקה בישראל.
ונעשה כרבי יוחנן בן זכאי שהיה משמח פני תלמידיו בהלכה.
עליו הכתוב אומר: מעמל נפשו יראה ישבע וגו' (ישעיהו נג-יא).
מכאן אמרו, התלמיד חכם שבדור הוא סובל עוונות הדור שבתוכו בינו לבין עצמו, ואין כל בריה יכולה להכיר בהם אלא הקב"ה לבדו - ועליו הכתוב אומר: ועוונותם הוא יסבול (שם).
ואם הם עשרה שעשו כאותו מעשה (שמפרנסים כל הבא אליהם ותורה יבקשו מפיהם וסובלים יסורים לכפר על הדור, י"י) ואין צריך לומר כל הקהל כולו - אין האויב יכול לשלוט בהם; שנאמר: כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם וגו' (ישעיהו נד-יז).
כי תראה ערום וכיסיתו כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ראה את אדם הראשון וחוה אשתו שהיו ערומים ולא המתין להם אפילו שעה אחת להיותם ערומים עד שהלבישם מיד, שנאמר: ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם (בראשית ג-כא).
כמו כן, לא יראה אדם את אביו ואת אמו כשהם הולכים בבגדים בלואות אלא ילבישם בבגדים נאים.
אם לובש אדם את עצמו בחמישה מנה - ילביש את אביו ואת אמו בעשרה מנים. וכן יבחר להם כל הדרכים הטובים.
משלו משל למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שהיה לו עבד והיה בורח ממנו, והיה המלך מחזר אחריו בכל הארצות עד שנפל לידו . כיון שבאו לידו הכניסו לתוך ביתו - הראה לו כסף וזה ואבנים טובות ומרגליות וכל טוב שהיה לו בתוך ביתו. ואחר כך הוציאו לשדה והראה לו גנים ופרדסים וכל אשר יש לו בשדה, ואח"כ הראה לו בניו ועבדיו בין גדולים בין קטנים.
ולאחר שהראה לו כל אלה, אמר לו המלך: ראית שאין אני צריך לך כלום, אלא בא ועשה מלאכה עם בניי ועבדיי ותהא נוהג בי כבוד ותתיירא ממני.
כך כל העולם כולו של הקב"ה ואין הקב"ה מבקש מן האדם רק שיכבד אב ואם ויתיירא מהם, שהוא כאילו מכבד להקב"ה ומתיירא ממנו. מפני שהקב"ה השווה את כבודו לכיבוד אב ואם, והשווה את מוראו למורא אב ואם. וכעבד אל אדוניו. שנאמר: בן יכבד אב ועבד אדוניו וגו' לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את שמך (מלאכי א-ו).
מאי לכם הכהנים בוזי שמי?
אלא, בזמן שישראל עושים תורים ובני יונה ומביאים שאר קודשים קלים ואינם עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם - לכם הכהנים בוזי שמי.
ואפילו אם רירו של אביו יורד על זקנו - ישמע לו מיד.
יכול אפילו אם אמר לו אביו עבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה - יכול ישמע לו?
גם כן הוי אומר, על הכל ישמע לו חוץ מעל עבירה וגזל ודבר מכוער, לכך נאמר: לכם הכוהנים בוזי שמי.
ומאי ומבשרך אל תתעלם?
אלא משלו משל למה הדבר דומה - לאחד שהיה חבוש בבית האסורים במדינת הים תשעה חודשים, ובאו אליו ג' אנשים:
אחד עומד ומכלכלו בבית האסורים,
ואחד מהם הוציא אותו מבית האסורים,
ואחד מהם נותן לו מזונות עד שהוא מגיע לישוב.
לימים נזדמנו לו שלושתם כאחד אצלו. לא יאמר אותו האדם בלבו: זה גדול מזה, וזה גדול מזה. אלא, יהא נוהג כבוד לשלושתם יחד.
דבר אחר: הלא פרוס לרעב לחמך - אין הרעב אלא מן דברי תורה. ואין לחם אלא דברי תורה, שנאמר: הנה ימים באים נאום ה' אלוקים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה' וגו' (עמוס ח-יא).
מכאן אמרו, אם יש אדם שהוא מבין בדברי תורה יפרנס בתורתו גם כן לאחרים, כדי שתרבה חכמתו לו - ומוסיפים לו עליה.
וכל העושה כן אינו נמנע מן טובה העתידה לבוא על ישראל לימות בן דוד, ועליו הכתוב אומר: ושם דרך אראנו בישע אלוקים (תהילים נ-כג).
דרך -' זה תורה, שנאמר: בכל הדרך אשר ציוה ה' אלוקיכם אתכם תלכו למען תחיון וטוב לכם וגו' (דברים ה-כט).
ואין ישע - אלא בימות בן דוד, שנאמר: קרוב צדקי יצא ישעי (ישעיהו נא-ה).
אבל אם יש באדם דברי תורה ואינו מפרנס מתורתו לאחרים גורם רעה לעצמו שבסוף חכמת תורתו מתמעטת בידו, ואין צריך לומר שאין מוסיפים לו עליו. ועליו הכתוב אומר: מונע בר יקבוהו לאום וברכה לראש משביר (משלי יא-כו).
אם כן ועניים תביא בית כיצד? ( כיצד נדרש על התורה ותלמידי חכמים, י"י).
אלא אם יש באדם דברי תורה ויסורים באים עליו, לבו מתיישב עליו. (מבין שאין יסורים בלא עון או שהם יסורים של אהבה, י"י).
אבל אם אין באדם דברי תורה ויסורים באים עליו, לבו מתמרמר עליו. (מהרהר וקורא תגר על מידותיו יתברך, י"י).
אלא כיצד יעשה?
יצדיק עליו את הדין.
הא כיצד?
אלא אם הוא רעב וצמא וערום ואין לו מזונות רק שהוא חי וקיים על פני האדמה בלחם צר ובמים לחץ ובעירום ובחוסר כל, יאמר כך וכך כתוב בתורה. תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובחוסר כל ונתן עול ברזל על צוארך עד השמידו אותך (דברים כח מז-מח).
על כן יתברך וישתבח המלך הגדול והקדוש שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים ברוך הוא וברוך שמו לעולם ולעולמי עדי עד שנתן לי חיים בעולם ולא השמיד אותי מעל פני האדמה.
וכן דוד היה אומר: אלמלא דברי תורתך מרצים אותי בשעה שיסורים באים עליי כבר עקרתי את עצמי מן העולם, שנאמר: לולי תורתך שעשועיי אז אבדתי בעניי (תהילים קיט-צב).
ברוך המקום ברוך הוא שבחר בדברי חכמים ובתלמידיהם ומקיים עליהם במידה שאדם מודד בה מודדים לו. כשם שהם יושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובכל מקום שפנוי להם, וקוראים ושונים לשם שמים ויראה בלבבם ומחזיקים דברי תורה על פיהם. כמו כן, הקב"ה יושב כנגדם ומגלה להם סודות התורה בפיהם ובלבבם. ועליהם מתקיים מה שנאמר: כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו (דברים ל-יד).
אשרי אדם שיש בו דברי תורה והוא יושב וקורא ושונה במקום צנוע וסתר.
אצל מי מלינים אותו?
הוי אומר, אצל הקב"ה, שנאמר: יושב בסתר עליון בצל ש-די יתלונן (תהילים צא-א).
כשם שהם משימים את עצמם יחידים בעולם הזה ואין עמהם זר, כמו כן בעולם הבא הם יושבים אצל הקב"ה לבדו ואין זר עמהם. עליהם הכתוב אומר: מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות אך סוררים שכנו צחיחה (תהילים סח-ז).
ואין אסירים אלא תלמידי חכמים שאוסרים את עצמם למקום בבית המדרש למקרא ולמשנה ולתלמוד ולמדרש ולהלכות ואגדות.
ואומר: לאמור לאסורים צאו לאשר בחושך וגו' (ישעיהו מט-ט).
לאמור לאסורים צאו - אלו עמי הארץ שיש בהם דרך ארץ ושאר מצוות ומחזיקים את ידי תלמידי חכמים, ומרחיקים את עצמם מן העבירה ומגזל ומכל דבר מכוער.
ולאשר בחושך הגלו - אלו תלמידי חכמים שהם דרים במקום שאין ראוי להם. (שדירתם חרב ורעוע בשפל גגים, והתלמידי חכמים ראוי להם לדור בדירה נאה להרחיב דעתם כמ"ש בשבת פרק ב' נשיתי טובה זו דירה נאה לתלמידי חכמים, י"י).
דבר אחר: אלוקים מושיב יחידים ביתה וגו' - לא גלגל הקב"ה והוציא את ישראל ממצרים אלא בשביל שרה רבקה ורחל ולאה .
בשכר שתפסה שרה את הגר והעלתה אותה למיטתו של אברהם,
ובשכר שאמרו לה לרבקה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך (בראשית כד-נח) ונתנה בטחונה על הקב"ה.
ובשכר שתפסה רחל את בלהה והעלתה למיטתו של יעקב,
ובשכר שתפסה לאה את זילפה והעלתה למיטתו של יעקב,
לכך נאמר: אלוקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. (בזכות האמהות שהיו יושבות צנועות יצאו אסירים - אלו ישראל, י"י).
אם כן כי תראה ערום וכיסיתו כיצד?
אלא אם ראית אדם שאין בו דברי תורה, הכניסהו לביתך ולמדהו קריאת שמע ותפילה ולמדהו פסוק אחד בכל יום או הלכה אחת וזרזהו במצוות - לפי שאין לך ערום בישראל אלא מי שאין בו תורה ומצוות. והוא דומה - למי שהוא ערום.
וכן אתה מוצא בכנסת ישראל שבמצרים, שנאמר: ותגדלי ותבואי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צימח ואת ערום ועריה (יחזקאל טז-ז).
אל תקרי בעדי עדיים אלא בתיקוני תיקונים משום שמתרוקנים מן המצוות.
ואין בך - אלא שתי מצוות אחת דם פסח ואחת דם מילה, שנאמר: ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי (שם שם-ו).
מה כתיב אחריו?
ואת ערום ועריה.
מאי ואעבור עלייך ואראך והנה עיתך עת דודים? (שם שם-ח).
אלא, שבשעה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו קח נא את בנך את יחידך וגו' (בראשית כב-ב) מיד שמע אברהם לדברי הקב"ה ועשה ככל אשר ציוה אותו, לכך נאמר: והנה עיתך עת דודים.
ד"א בשעה שאמר יצחק לאברהם אביו: אוסרני יפה ותנני על גבי מערכה שמא אבעוט בך ונמצאתי שאחייב שתי מיתות לפני הקב"ה (אחת על פסול הקורבן שלא יהיה כראוי ואחת על כיבוד אב, י"י).
והוא היה בחור עומד בכוחו בן שלושים ושבע שנים, לכך נאמר: והנה עתך עת דודים.
ד"א בשעה שהקב"ה מצא את כל שנים עשר שבטים שעשו כולם את רצון יעקב אביהם, שנאמר: כענבים במדבר מצאתי את ישראל (הושע ט-י).
אל תקרי ישראל אלא שראה א-ל שכל מעשיהם מכוונים לפניו, לכך נאמר: והנה עתך עת דודים.
ואפרוש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאום ה' אלוקים ותהיי לי (יחזקאל טז-ח).
ואפרוש כנפי עליך - זו התורה.
ואכסה ערותך - זו מלכות שמים.
ואשבע לך - זו ישיבת ארבעים שנה במדבר.
ואבוא בברית אתך נאם ה' אלוקים ותהיי לי - זו ישיבה שניה במשכן שילה.
מאי ומבשרך לא תתעלם?
אלא כך אמר לו הקב"ה לזה האדם בני כל הימים שנתתיך על פני האדמה עשה מעשים טובים ותלמוד תורה והרחק עצמך מן העבירה ומן דבר מכוער לכך נאמר: ומבשרך לא תתעלם.
דבר אחר: מבשרך לא תתעלם - מי שיש לו תלמיד חכם בשכונתו ויודע בו שהוא קורא לשם שמים והוא שונה לשם שמים והוא וזן ומפרנסו ומכלכלו, נמצא שהוא מקיים ומחייה לאותו תלמיד חכם ואת אשתו ובניו ואת כל אשר לו ואת כל הקרובים עמו במשפחה, לכך נאמר: מבשרך לא תתעלם.
דבר אחר: ומבשרך לא תתעלם - אם נשא אדם אשה ומצא בה דבר וגרשה, ולבסוף נעשית ענייה יהא מפרנס אותה לפי יכולתו מה שיוכל, לכך נאמר: ומבשרך וגו'.
לעולם יסתכל אדם בעצמו ויהא יודע שלאחר שעה מיתה. לכן ישא עיניו לשמים ויאמר בלבו: מי ברא את אלה חמה ולבנה, כוכבים, ומזלות, וארבע רוחות העולם וכל מעשה בראשית כולם שכולם משכימין ומעריבים לעשות רצון בוראם. כך תשכים לה' ותשחיר בדברי תורה ולעשות רצונו של הקב"ה בכל יום תמיד, ותהא דומה לחמה ולבנה המאירים לרבים, שנאמר: אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח (ישעיהו נח-ח). זהו שכר קלה שלך. אבל שכר החמורה שלך, זהו כזה שנאמר: והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאסף אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני וגו' (שם שם-ט).
וכשם שעשית לי רצוני בתורתי בכל יום תמיד כך אני אתן לך פתחון פה בתורה ברורה שאין אדם יכול לסתור אחריהם. ואם ראית את עצמך בתורה ברורה שאין אדם יכול לסתור אחריהם - מיד יהיו עצמותיך מזורזים במצוה, שנאמר: ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמתיך יחליץ. ואז תהיה דומה למעיין שהוא מושך מן הגינה ומשקה תאנים וענבים ורימונים וכל מיני מגדים כולם, שנאמר: והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. וכשם שכבדת ועינגת את אביך ואת אמך לעת זקנתך כך תהא מתענג על ה'.