אגרת השבת/בראשית השנה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חזור לדף ראשי >אגרת השבת/בראשית השנה

השער הראשון בראשית השנה[עריכה]

אמרו חכמי קדם כי שנת החמה בתוספת חלק ממאה ועשרים על רביעית היום, הנוספת על הימים השלמים,
וחכמי פרס אמרו כי התוספת חלק ממאה וחמשה עשר ביום,
וחכמי כשדים אמרו כי התוספת חלק ממאה ושבעים ביום,
וחכמי יון אמרו כי החסרון מרביעית היום חלק ממאה וששה ביום,
ויש אומרים חלק ממאה ועשרים ביום.

ואלה המוסיפים גם הגורעים קרובים אל האמת, כי שנת המוסיפים היא מנקודת הגלגל שמוצקו רחוק ממוצק הארץ, וזאת השנה קרובה ממחברת כוכב עליון אל מחברתו פעם שנית. והנכון להיות התוספת חלק ממאה וחמשים, וזאת היא שנת חכמי משפטי המזלות.

ושנת הגורעים מנקודת מחברת העגולות הגדולות, או לפי מרחק השמש, וזו היא שיצטרכו אליה כל האדם, והחסרון קרוב מחלק ממאה ושלשים ביום.

ובאה המחלוקת בעבור תנועת כוכבי גלגל המזלות, כי הקדמונים אמרו כי התנועה מעלה אחת במאה שנה, והאחרונים בששים ושש שנים, ויש אומרים בשבעים שנה, וכלי הנסיון עשויים בדרך קרובה, כי לא יוכלו לחלק המעלות על שנים במעשה ידי אדם. ויש אומרים כי בשתי נקודות המחברת שתי עגולות קטנות, על כן התנועה פעם עולה פעם יורדת, והנה אין יודע באמת שנת החמה, ועתה אשוב לחפש על שנת התורה.

אמר יהודה הפרסי כי שנות ישראל היו שנות החמה, בעבור שמצאו המועדים בימים ידועים, פסח באביב השעורים. ושבועות בקציר. וסכות באסיף. והנה מה נעשה כי משה לא פירש כמה היא השנה, ומה נעשה במלת חדש, כי מה נתחדש בשמש. והעמים בעבור היות שנותם שנות השמש, ומצאו בשנה תמימה שנים עשרה חדשי הלבנה, חלקו ימות השנה על שנים עשר להיות זה המספר קרוב מחדש הלבנה, ועלה חדש אחד שלשים ואחד. גם אמר יהודה הפרסי כי שנות נח היו שנות החמה, בעבור שמצא בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו', ואחר כך אומר ויהי באחת ושש מאות שנה, על כן במספר החדש תוספת עשרה ימים כי זה המספר קרוב לתוספת שנת החמה על שנת הלבנה. וזה המספר סותר דבריו, כי הנה הוא מודה כי החדש הוא הלבנה. ועוד אמר כי מצא מנוח התבה אחר חמשה חדשים, וכתוב שהיו חמשים ומאת יום.

והוצרך הגאון לשום תחלת שנת נח מתשרי, ואין צורך כי גם בחדשי שנת החמה יהיה המספר רב מהכתוב בשני ימים ואלו היה נח מחשב שנת החמה לא ייטיב ולא ירע.

על כן נחפש שנת התורה ממשה או מפי הקדושים המעתיקים. והנה נחל מהם.

הנה מצאנו תקופת שמואל בלי תוספת או חסרון רביעית יום והיתה בימיו קרובה אל האמת, ועשה חשבון שנים ושבעים תלמידים, כאשר עשה בבריתא, שלא חשב תי"ג חלקים שהם נוספים על שתי שלשיות השעה בחדש הנכנס, גם כתוב שתים תקופות הן, תקופת רב אדא בצנעא, ותקופת שמואל בפרהסיא. וטעם שהיתה בצניעות, בעבור משפטי המזלות, אם ידעו חכמיהם תקופת האמת.

והנה היום אין תקופת שמואל נכונה, והצל בכל יום ובכל מקום לעד נאמן למשכיל. ועוד כי כתוב: חזית דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן, עברה לההיא שתא ולא תחוש לה. והנה בשנה שעברה היתה תקופת ניסן בחשבון שמואל בכ"ה בניסן, והנה עברנו על דברי חכמים חלילה חלילה, רק עשינו החג במועדו, על כן תקופת רב (אשי) [אדא] ישרה, כי לא תעבור תקופת ניסן החשבון הנזכר, ואין צריך לחשבון המועדים לדעת התקופה.

גם כל חכמי הנסיון מודים כי י"ט שנות החמה הם כמספר מאתים ול"ה חדשי הלבנה, על כן השבעה עבורים. והנה התחבר היום מן היתרון קרוב מחצי חדש אולי יודע כי אוהבי תקופת שמואל מה נעשה מהם. ועוד כי חלק הארבע תקופות בחלק יום שוים, וככה הם בגלגל השמש, ואיננו כן רק בגלגל המזלות, בעבור שמהלך השמש משתנה כפי היותה קרובה או רחוקה ממקום הגבהות, והנה הולכת מרגע השתוות היום עם הלילה, שהיא תחילת התקופה, עד היותה בסוף צפון, שהוא ראש המזל המתהפך, אז יהיה סוף היום הארוך יותר מארבעה ותשעים יום ושעות רבות, וקרוב מזה המספר התקופה השנית. והנה השתים הנשארות הם כמו קע"א ימים, וזה אמת בראיות ברורות.

והנה מה תועלת יש לסופרים תקופת שמואל, ואלו היתה מחלקתו נכונה מה תועיל לאנשי זה האי לדעת שעת התקופה, כי היא על ירושלים, כי השמש זורחת עליהם לפני שתזרח על זה האי כארבע שעות ישרות, וקדמוננו מודים בדבר זה, שאמרו: מחדתא ומעתיקא, ולדידן ולדידהו.

ועוד נחשוב כי התקופה על האי הזה, והנה היתה תקופת ניסן בתחילת הלילה, והנה תקופת תמוז תהיה אחר שבע שעות ומחצה, ואין הלילה באי הזה רק שבע שעות, והנה התקופה תהיה אחר זרוח השמש. וכל האומר כי התקופה על השעות המעוותות שהם י"ב ביום גם בלילה, תקוה לכסיל ממנו, כי איך יתכן להיות קשת מדתה בגלגל המישור מאה וחמש מעלות. על כן המחשבים בעבור שיעלו בכל מקום ששה מזלות בכל יום, כי המזל עולה בשתים שעות, וזהו כזב ותהו, כי לעולם לא יעלה מזל מן המזלות בכל הארץ בשתי שעות, אפילו במקום הקו השוה שהיום והלילה שוים לעולם, ואף כי בכל מקום שיש לו מרחק רב מהקו. והנה מזל טלה באי הזה עולה בפחות חמשית משעה ישרה, ומזל אריה עולה בשלש שעות פחות כמעט, המכיר צורת הגלגל יראה זה בעינו, גם בלבנה בהיותה בראש החדש במזל מאזנים, גם כל אדם יוכל לראות הדמיון בעגול הנחשת כשהוא כדור וכאשר איננו כדור.

ועל כן כל פתי שידע תקופת שמואל ושמות המזלות וחל"ם כצנ"ש, מחשב בלבו שהוא מחשב בתקופות ומזלות, והוא לא שמע שמועת החכמה, אף כשיריח ריחה או יטעום טעמה. והנה התורה לא הצריכתנו לדעת מתי היא התקופה ויומה אף כי שעתה.

ושאלה היתה לפני הרב האי גאון ז"ל למה נהגו ישראל הדרים במערב להשמר שלא ישתו מים בשעת התקופה, והשיב כי נחוש בעלמא הוא, בעבור שהיא תחלת השנה או תחלת רביעיתה לא ירצו לשתות מים שימצאו חנם, על כן יאכלו בה כל מתוק, להיות שנתם מתוקה. ואני אומר מתוקה שנת העובד ה' הבוטח בו לבדו. והנה היודעים תקופת האמת לא אמרו כי תזיק לאוכל ולשותה, ודברי הניפוח הם שיחות הזקנות.

ועתה אדבר על תחלת השנה ואומר בתחלה כי כל עגול אין לו ראשית, רק כרצון איש ואיש, והנה ראשית שנת כל אדם מרגע הולדו, ובשוב השמש אל הנקודה הראשונה שהיתה שם בתחילה תמלא לו שנה תמימה. וראשית תקון המשרתים מרגע מחברתו עם השמש, כי אז יהיה המשרת בגבהות גלגלו הקטן, גם הלבנה תהיה בגבהות גלגל המוצק. ואלה הראשיות אינם צריכות לכל אדם, על כן אמרו חכמי התולדות כי האמת להיות ראשית מנקודת המחברת אשר משם תחל השמש להיות קרובה אל הארץ הנושבת, וזאת תקופת רב אדא, רק היא על המהלך האמצעי ותקונה קרוב. וזאת היא ראשית שנת יודעי בינה לעתים לדעת המעשים.

גם זאת תחלת שנת היונים הראשונים, וזאת היא היא תקופת ניסן. והפרסים יחלו שנתם מתקופת תמוז, והכשדים מתקופת תשרי, ואחרים מתקופת טבת, רק בשבוש בא להם בעבור כי מספר שנת החמה בחשבונם איננו נכון.

וכאשר נחפש לדעת שנת התורה מצאנו כתוב (שמות יב, ב): "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים" והוא "רִאשׁוֹן לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה", וכתוב (שם יג, ד) "הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב", וכן (דברים טז, א): "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב". וה"מ כי הוא בחשבון ישראל, והנה החדש שימצא אביב בארץ ישראל הוא הראשון לחדשי השנה, וראש החדש בראשית השנה, עברה התקופה או לא עברה, רק שיש לבית דין לשמור שיעשה הפסח והאביב ימצא, בעבור תנופת העומר. וברוב השנים האביב דבק בתקופה, ויש פעמים שירחק מעט בעבור רוב הגשמים, או שהיתה שנת בצורת.

והנה תחלת שנת ישראל על פי בית דין, כאשר הוא כתוב (דה"ב ל, ב): "וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ חזקיהו", והיה עיבור השנה לעצת בית דין, והפסח שעשה היה בחדש הראשון, וה' קבלו בראיות גמורות, רק שגג שגגה קטנה, שלא עבר ביום שעבר לפני החדש הראשון, וזה הוא (פסחים ו, א) עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו. וכאשר יבא חדש לבנה פעם אחרת בימי האביב בארץ ישראל, אז תעלה שנה אחת, בין שתהיה השנה י"ב חדש או י"ג חדש, על כן לא קראו בלשון הקדש חדש האביב ניסן רק ראשון, וככה החדשים, על כן לא תמצא בכ"ד ספרים שמות החדשים הנודעים היום שתחילתם ניסן, רק בספרי בני הגולה.

והנה ראשית שנת ישראל איננה מיום התקופה, רק מיום חדש הלבנה. ואחר שידענו כי זה יום ראשון, נעשה במועדים בחדש השביעי ממנו, כי אם היה בפסח בימי אביבי השעורים, יצא חג השבועות בקציר, וסֻכות באסיף. ועוד מצאנו כתוב בסֻכות (שמות לד, כב): "וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה", וכן נאמר (שם כג, טז) "[וְחַג הָאָסִף] בְּצֵאת הַשָּׁנָה", והנה יום צאת השנה שעברה תחל השנה הבאה. ומצאנו כתוב כי צוה ה' מצות הקהל לקרות כל התורה בחג הסכות בשנת השמיטה, וכתיב למען ילמדו, ואיננו נכון להית זה אחר חצי השנה. ואל יקשה בעיניך מלת מקץ שבע שנים תשלחו איש את עבדו, כי שנים קצוות יש לכל דבר, והנה יש לו ראשית וסוף, והיתה תחילת שנת השמטה בתשרי שהוא החדש השביעי, בעבור כי אז יחל חצי השנה שהזריעה תהיה בו, וככה כתוב בשנת השמיטה לא תזרעו, ועוד וזרעתם בשנה השמינית.

ואפרש לך ועשת את התבואה לשלוש השנים, כי רגע נשאר ביום התורה חשוב יום, כמו וביום השמיני ימול בשר ערלתו, והנה הנולד ביום הששי והנה לא עלו לו מעת אל עת שבעה ימים שלמים. וככה יום אחד בשנה חשוב שנה. והנה יש מי שיספור אותה ויש מי שמניחה עד השלימה. והנה כתוב יום לשנה תשאו את עונותיכם, וזה מעשה היה בשנה השנית, וה' לא העניש לפני העון, ע"כ מספר הארבעים שלא עברו את הירדן עד בעשור לחדש הראשון בשנת אחת וארבעים, והפך זה אכלו את המן ארבעים שנה, ובמקרא היא תשע עשרה. ובשנת אחת עשרה, ובשנת שתים עשרה ואחזיהו מלך בשנת שבע עשרה ליהושפט והוא מלך שנתים ומלך אחריו יהורם אחיו בשנת י״ז ליהושפט, ורבים ככה.

מאמר זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה