מצודות על משלי י
<< · מצודות על משלי · י · >>
פסוק א
מצודת ציון
"תוגת" - מלשון יגון ועצבון.
מצודת דוד
"משלי שלמה" - לפי שעד כה דבר בשבח התורה, וכאילו היא תאמר אמריה, ועתה חזר לדבר דבריו כאשר ייסר איש את בנו, לכן נאמר שוב משלי שלמה, כאלו הוא ספר אחר.
"ישמח אב" - בראותו יושב במושב חכמים.
"תוגת אמו" - כי הכסיל יתמיד לשבת בית עם אמו, ובכל עת רואה שטותו, ועצבונה מרובה.פסוק ב
מצודת דוד
"אוצרות רשע" - אוצרות הנאספות ברשע לא יועילו בעת בא יום הפקודה, כי לא יפדה נפשו בממון.
"וצדקה" - אבל הצדקה מצלת מן המיתה.פסוק ג
מצודת ציון
"והות" - ענין שבר, כמו (תהלים נב): "יעוז בהותו".
"יהדוף" - ענין דחיפה, כמו (תהלים סח): "כהנדוף עשן".
מצודת דוד
"לא ירעיב" - כי מזמין לו די מחסורו
"והות" - השבר שהרשעים עושים הוא יהדף אותם, ר"ל: העבירה עצמה משלמת לו גמול רע.פסוק ד
מצודת ציון
"ראש" - עני, כמו (משלי ל): "ראש ועושר".
"כף" - כף המאזנים.
"חרוצים" - ענינו תנועה וזריזות, כמו (שמואל ב ה): "אז תחרץ".
מצודת דוד
"ראש" - הכף רמיה עושה את האדם לרש, ר"ל: השוקל בכף רמיה לרמות הבריות יעני בעבור זה.
"ויד חרוצים" - אבל היד של הזריזים, המתנועעים וטורחים על מזונם ואין עסקיהם לרמות, הנה היד ההיא תעשיר את בעליה.פסוק ה
מצודת ציון
"אוגר" - ענין אסיפה, כמו (משלי ו): "אגרה בקציר".
"נרדם" - מלשון תרדמה, והוא שינה עמוקה.
מצודת דוד
"אוגר" - ר"ל: בן משכיל דרכו לאסוף גרנו בימי הקיץ, ועושה כל דבר בזמנו.
"בן מביש" - אבל הכסיל, אשר כל דבר בושה נמצא בו, דרכו להיות נרדם בעת הקציר, ואין עושה שום דבר בזמנו.פסוק ו
מצודת דוד
"ברכות לראש צדיק" - יבאו ברכות.
"יכסה חמס" - החמס שעושים יכסה את פיהם למען ייחנקו בה, ר"ל: העבירה עצמה נפרעת ממנו.פסוק ז
מצודת דוד
"זכר צדיק" - זכרון הצדיק הוא לברכה, כי בכל עת יזכרו בו יברכוהו.
"ירקב" - על כי אין רצון הבריות לזכרו, נשכח שמו כאילו נרקב.פסוק ח
מצודת ציון
"ילבט" - ענין עייפות וכשלון, וכן (הושע ד): "ועם לא יבין ילבט".
מצודת דוד
"יקח מצות" - יקחם בכל עת ולא יחדל מלקחת. אבל האויל מייגע הוא השפתים לבד, לומר הרבה ואין עושה מאומה.פסוק ט
מצודת ציון
"יודע" - ענין שבירה, כמו (שופטים ח): "ויודע בהם אנשי סוכות".
מצודת דוד
"בתום" - בתמימות לב.
"ומעקש" - המעקם דרכיו ללכת ברמיה הוא יישבר וידוכא.פסוק י
מצודת ציון
"קורץ" - ענין נדנוד ורמיזה, כמו (משלי ו): "קורץ בעיניו".
מצודת דוד
"קורץ עין" - המרמז בעין לעשות רעה למי, אז דבר זה יתן עצבון בלב הנרמז עליו, כי לא ישקוט עד יגמור הדבר, הואיל ולא הוציא בשפתיו לא נח חמתו. אבל אויל, המדבר בשפתיו לעשות הרעה, אז נעשה עיף ויגע מעשות הדבר ההוא, כי נח חמתו בגזום דבריו.פסוק יא
מצודת ציון
"מקור" - מעין
מצודת דוד
"מקור חיים" - פי צדיק הוא מקור הנובע חיים בעולם, כי בצדק אמרי פיו מביא חיים בעולם. אבל פי רשעים ידבר מרמה לכסות על מחשבת החמס שבלבבו.פסוק יב
מצודת ציון
"מדנים" - מלשון מדון ומריבה.
מצודת דוד
"שנאה" - השנאה שיש לאדם על מי, היא מעוררת מדנים לעשות מריבה ולהקפיד על דבר קל; אבל אהבת אדם לחבירו תכסה על כל דבר פשע, לבל יקפיד אף על דבר קשה.פסוק יג
מצודת ציון
"לגו" - לגוף, כמו (ישעיהו נ): "גוי נתתי למכים".
מצודת דוד
"בשפתי נבון" - כאשר ישאלו מה מהנבון, תמצא בתשובת אמרי שפתיו גם חכמת השכל וגם שבט מוסר לגו חסר לב, כי בדבריו יגנה מעשה חסר-לב ותחשב לו לשבט המייסר.פסוק יד
מצודת ציון
"מחתה" - ענין שבירה, כמו (תהלים פט): "שמת מבצריו מחתה".
מצודת דוד
"יצפנו דעת" - אף הדעת מסתירים לבל הגלות כי אם להראוים לה, בחושבם פן יהיה למוקש למי שלא יבינם על האמת. אבל -
"פי כסיל" תגיד דבר אשר המחיתה קרובה ומעותד לבא בעבורה, ואינו חושש.פסוק טו
מצודת ציון
"קרית" - מלשון קריה ועיר.
"רישם" - ענין עוני.
מצודת דוד
"הון עשיר" - ממון העשיר היא לו למחסה כעיר מבצר; ועל העשיר בתורה ידבר.
"מחתת" - שברון הדלים בתורה היא עניותם, כי בעבור חסרון התורה יישברו מהר.פסוק טז
מצודת ציון
"תבואת" - מלשון תבואה ופירות.
"לחטאת" - ענין חסרון, כמו (שופטים כ): "קולע וגו' ולא יחטיא".
מצודת דוד
"פעולת" - מעשה הצדיק הוא סיבה לחיים, אבל פרי מעשה הרשע היא סיבה להחסיר ימי חייו.פסוק יז
מצודת ציון
"מתעה" - כמו תועה, או מתעה נפשו.
מצודת דוד
"שומר מוסר" - ר"ל שמירת המוסר הוא אורח לחיים.
"מתעה" - הוא תועה מאורח חיים.פסוק יח
מצודת ציון
"דבה" - ענין לעז והוצאת שם רע, שרבים דובבים ומספרים בו, כמו (בראשית לז): "דבתם רעה".
מצודת דוד
"מכסה שנאה" - המכסה השנאה בלב ואינה עוזבה גורם עוד עבירה, לדבר שפתי שקר להראות עצמו כאוהב
"ומוציא דיבה" - מי שאינו מכסה השנאה, ומראה כעסו להוציא לעז על חבירו שיהיו אנשים דובבים בו, הלא לכסיל יחשב, כי הכל יאמרו 'כל הפוסל במומו פוסל'.פסוק יט
מצודת ציון
"וחושך" - ענין מניעה, כמו (בראשית כב): "ולא חשכת".
מצודת דוד
"ברב" - במרבית הדברים לא יחדל מהם דבר פשע, כי אי אפשר להזהר בכולם על כי מרובים המה.
"וחושך" - המונע אמרי שפתיו מכל וכל הוא משכיל.פסוק כ
מצודת דוד
"לשון צדיק" - המוכיח לבני אדם הוא ככסף נבחר; אבל לב הרשעים היא קטנה כשיעור היותר מעט, ר"ל: אין להם לב להבין כי-אם מעט מזעיר.פסוק כא
מצודת ציון
"ירעו" - מלשון מרעה, ור"ל יאכילו.
מצודת דוד
"ירעו רבים" - רבים אוכלים מפרי שפתיו, כי יורה להם הדרך אשר ילכו בה לטוב להם.
"ואוילים" - אבל האוילים, אשר לא שמעו אליו, ימותו בעבור חסרון לבם, שלא בחנו דבריו.פסוק כב
מצודת דוד
"ברכת ה'" - הברכה שנותן ה' היא מעשרת את האדם, ועם הברכה ההוא לא יצטרך להוסיף עוד עצבון ויגיעה להרבות הון, כי יהיה די לו בהברכה הבאה.פסוק כג
מצודת ציון
"זמה" - ענין מעשה הרעה.
מצודת דוד
"כשחוק" - כמו השחוק הוא דבר נקל, כן נקל לכסיל לעשות זמה, וכמו-כן נקל לאיש תבונה לעשות דבר חכמה.פסוק כד
מצודת ציון
"מגורת" - ענין פחד, כמו (במדבר כב): "ויגר מואב".
מצודת דוד
"מגורת" - מהדבר אשר יפחד הרשע היא תבוא עליו, ודבר הטובה אשר יתאוה לה הצדיק יתן לו מי שבידו ליתן, והוא הקב"הפסוק כה
מצודת ציון
"סופה" - רוח סערה.
מצודת דוד
"כעבור סופה" - מיד כאשר יעבור הסופה, ר"ל כאשר תבוא הפורעניות, יוכרת הרשע ואיננו; אבל הצדיק הוא דומה ליסוד העולם, שאינו זז ממקומו.פסוק כו
מצודת דוד
"כחומץ" - כמו שהחומץ מזיק הוא לשנים וגו', כן מזיק העצל למשלחו, כי סומך עליו והוא מתעצל בדבר.פסוק כז
מצודת דוד
"תוסיף ימים" - למי שאוחז בה.
"ושנות" - אף השנים הקצובים לו תקצורנה, כי פוחתין לו מהם.פסוק כח
מצודת דוד
"תוחלת" - תקות צדיקים היא להם לשמחה, כי באה ושמחים המה על אשר היו מקוים לה; אבל תקות הרשעים תהיה אבודה ולא תבא, ומיצר על התוחלת.פסוק כט
מצודת דוד
"מעוז" - דרך ה' הוא לחוזק לאיש תם, בעבור כי הלך בו; והיא למחתה ושבר לפועלי האון על אשר לא הלכו בו, ור"ל: מלמדת זכות על התם וחובה על הרשעים.פסוק ל
מצודת ציון
"ימוט" - לשון נטיה.
"ישכנו" - ענינו חניה בהשקט.
מצודת דוד
"לעולם" - אף אם הוא מט, לא לעולם ימוט, כי יחזור ויקום.
"לא ישכנו" - לזמן מרובה, אף אם שעתם מצלחת היא לפי שעה.פסוק לא
מצודת ציון
"ינוב" - ענין דיבור, כמו (ישעיהו נז): "בורא ניב שפתים".
מצודת דוד
"ינוב וגו'" - ר"ל: באמרי פיו יוכלל חכמה ומוסר, ומרמז לומר שפי תהפוכות תכרת, ר"ל: המהפך חכמת התורה למינות יוכרת.פסוק לב
מצודת דוד
"ידעון רצון" - יודעים לרצות לה'.
"תהפוכות" - מוסב על ידעון, לומר ידעון תהפוכות להפך דבר ה', כי כל עסקם בזה והורגלו בדבר.
<< · מצודות על משלי · י · >>