מצודות על משלי יא
<< · מצודות על משלי · יא · >>
פסוק א
מצודת ציון
"מאזני" - כלי המשקל.
מצודת דוד
"מאזני מרמה" - העשוי להכריע הכף אשר ירצה לרמות הקונים.
"ואבן שלמה" - אבן משקל שהיא בשלימותה, מבלי חסרון, הוא לרצון לה'.פסוק ב
מצודת ציון
"קלון" - בזיון.
"צנועים" - המסתתרים עצמם מרוב ענותנותם.
מצודת דוד
"בא זדון" - כאשר בא איש זדון, בא עמו קלון, כי יבזה את הבריות; ועם צנועים בא חכמה.פסוק ג
מצודת ציון
"וסלף" - ענין עקום, כמו (שמות כג): "ויסלף דברי צדיקים".
"ישדם" - מלשון שדידה וגזילה.
מצודת דוד
"תומת" - תמימות הישרים תנהיגם בדרך הטוב להם.
"וסלף" - עקמימות הבוגדים ישודד מהם נפשותם.פסוק ד
מצודת דוד
"ביום עברה" - ביום בא כעס מאת המקום, לא יועיל העושר לכופר הנפש, כי העומד עליו בוז יבוז למרבית ההון. אבל צדקה מצילה מן המיתה.פסוק ה
מצודת דוד
"תישר" - הצדקה שעושה היא מוליכה אותו בדרך הישר, לטוב לו.
"וברשעתו" - בהרשעה עצמה שהכין הרשע לזולתו, בה בעצמה יפול הוא.פסוק ו
מצודת ציון
"ובהוות" - ענין שבירה, כמו (תהלים צא): "מִדֶּבֶר הוות".
מצודת דוד
"תצילם" - הצדקה תציל הישרים מרעה.
"ובהות" - בהשבר שהכינו הבוגדים לזולתם, ילכדו הם בעצמם בה.פסוק ז
מצודת ציון
"אונים" - בנים הבאים מכוחו, כמו (בראשית מט): "כוחי וראשית אוני".
מצודת דוד
"תאבד תקוה" - תקוות הבוטחים בו.
"ותוחלת" - תקות בניו אבדה, כי לא היה בו זכות להגן על הבנים.פסוק ח
מצודת ציון
"נחלץ" - ענין הוצאה ושליפה, כמו (דברים כה): "וחלצה נעלו".
מצודת דוד
"צדיק" - כשנגזרה צרה על הצדיק, ובעבור הזכות בטלה הגזרה, אז כשנחלץ הצדיק מן הצרה, יבוא רשע במקומו אל הצרה ההיא, כי אין מידת הדין מתפייסת עד יבוא אחר תחתיו.פסוק ט
מצודת דוד
"בפה חנף" - בדברי חניפה ישחית את רעהו המחניף לו, כי ילכדנו להימשך אחר דעתו.
"ובדעת" - בעבור דעת התורה, יוציאו מלבם דברי החונף ואינם נמשכים אחריו.פסוק י
מצודת ציון
"תעלוץ" - תשמח.
מצודת דוד
"תעלוץ קריה" - כי משפיעים לזולתם מהטובה אשר חלק ה' להם.
"רנה" - כי בעודם בחייהם הרעו לבריות.פסוק יא
מצודת דוד
"בברכת" - בעת בא הברכה לישרים, ורק המה למעלה וינהיגו את בני העיר בהדרכה ישרה, אז תתרומם על-יד-זה.
"ובפי וגו'" - אבל כאשר הברכה היא בפי כסילים, ורק המה למעלה ועל פיהם יהיה כל דברי העיר, אז תהרס על-ידי-זה.פסוק יב
מצודת ציון
"יחריש" - ישתוק.
מצודת דוד
"בז" - המבזה לחבירו הוא חסר לב.
"ואיש" - אם מי שמבזין אותו הוא איש תבונות, אז יחריש ולא יענהו על כל דבריו, ולא יחוש לדברי חסר-לב.פסוק יג
מצודת דוד
"מגלה סוד" - המגלה סוד חבירו, הרי הוא הולך רכיל, ואף אם לא סיפר הדברים לפני מי שנאמר עליו, כי "חברך - חברא אית ליה", ויגולה הדבר גם אליו.
"ונאמן רוח" - מי שרוחו נאמנה לה', הוא מעלים כל דבר, ואם לא נאמר בסוד.פסוק יד
מצודת דוד
"באין" - כאשר לא יחשבו תחבולות בדבר המלחמה, אז יפול העם ביד שונאיו; אולם ברוב יועץ קרובה התשועה.פסוק טו
מצודת ציון
"רע ירוע" - ענין השבר והרצוץ כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב)
מצודת דוד
"רע ירוע" - ישבר ויתרוצץ על אשר היה ערב בעבור איש זר אשר לא ידעוהו אם הוא נאמן; אבל השונא לתקוע כפיו בערבות מכל וכל, בטוח הוא משבירה ורציצה.פסוק טז
מצודת ציון
"ועריצים" - חזקים, כמו (יחזקאל כח): "עריצי גוים".
מצודת דוד
"אשת חן" - אשה הנושאת חן בעבור כשרון מעשיה, דרכה לתמוך את הכבוד שלא תלך ממנה, ועושה סמיכות אל הכבוד בהוספת כשרון מעשים.
"ועריצים" - בעלי כח רב, דרכם עשות סמוכות אל העושר לבל יהיה אבוד מהם.פסוק יז
מצודת ציון
"ועוכר" - ענין השחתה ובלבול, כמו (בראשית לד): "עכרתם אותי".
"שארו" - בשרו, כמו (תהלים עח): "אם יכין שאר".
מצודת דוד
"גומל נפשו" - מי שגומל טוב לנפשו המתאווה, לתת לה די מחסורה ההכרחי להחיותה ולהעמידה במצב הבריאות, הוא בודאי איש חסיד, כי כאשר יחמול על נפשו כן יחמול על נפש הזולת. אבל העוכר בשר עצמו ומרעיב עצמו כי יחוס על הממון, כל-שכן שהוא אכזרי על הזולת.פסוק יח
מצודת ציון
"אמת" - ענינו דבר מקויים, וכן (שמואל ב ז): "ודבריך יהיו אמת".
מצודת דוד
"פעולת שקר" - ר"ל פעולתו משקרת בו, ולא תשאר בקיומה.
"וזורע" - הזורע צדקה, שכרו בא באמת; אם-כן, פעולתו, היא גמול הצדקה, הנה באה ומתקיים.פסוק יט
מצודת ציון
"כן" - ענינו כמו אמת וצדק, כמו (במדבר כז): "כן בנות צלפחד דוברות".
מצודת דוד
"כן צדקה" - אמיתת הצדקה, ר"ל הנתונה לשמה, היא סבה להשיג החיים; אבל המרדף עם הצדקה את הרעה, לרמות בה את הבריות למען יחזיקוהו לצדיק, היא עוד סיבה למותו, כי לא תחשב לזכות כי-אם לחובה.פסוק כ
מצודת ציון
"עקשי" - ענין עקום.
מצודת דוד
"עקשי לב" - מראה לאדם יושרו, ומחשבות לבו - עקשות.
"תמימי דרך" - התם בדרכיו, ומשווה מסתרו לנגלהו, הוא ירצה לה'.פסוק כא
מצודת דוד
"יד ליד" - מידו של מקום יבוא הגמול ליד המחויב, ולא ינקה הרע ממנו, כי לא תשוב ריקם; אבל זרע צדיקים לפעמים נמלטו מן הרעה אשר ישולח עליהם בעבור זכות כשרון מעשה האבות.פסוק כב
מצודת ציון
"נזם" - עדי יושם על האף, וכן (שמות לה): "חח ונזם".
"טעם" - ענינו העצה ותוכן הדבר, כמו (איוב יב): "וטעם זקנים יקח".
מצודת דוד
"נזם זהב" - כמו אילו ישימו נזם זהב באף חזיר, הנה לא תשמור העדי זה להתקשט בה אבל תלכלך אותה בצואה; כן דרך אשה יפה אשר סר ממנה טעם ועצת החכמה, כי לא תשמור יפיה להמותר לה כי-אם להנאסר לה. ונאמר למשל על מי שמצא חכמה ואינו משתמש בה לחכמת התורה כי-אם לרמות הבריות וכדומה.פסוק כג
מצודת דוד
"אך טוב" - מכל התאוות בוחרים אך תאות מעשה הטוב ועוזבים השאר.
"עברה" - כל תקותם למצוא דבר מה לכעוס ולהתקצף על מי.פסוק כד
מצודת ציון
"וחושך" - ומונע.
מצודת דוד
"יש מפזר" - ר"ל ימצא דבר, אם מפזרו בענין מה ויתוסף עוד יותר, ואם ימנע מליתן ממנו אף הראוי, לא יהיה סיבה לקיום הדבר כי-אם להחסירו; והוא פזרון הממון לצדקה, כי המפזר וגו'.פסוק כה
מצודת ציון
"ברכה" - כל לשון ברכה ענינו הוספת טובה.
"תדשן" - מלשון דשן ושמן.
"ומרוה" - ענין שביעה, כמו (ישעיהו נח): "כגן רוה".
מצודת דוד
"נפש ברכה" - החפצה הוספת טובה לזולת, גם היא תדושן.
"ומרוה" - המשביע את העניים, גם הוא ישבע טוב.פסוק כו
מצודת ציון
"בר" - תבואה, כמו (בראשית מב): "לשבר בר".
"יקבהו" - יקללוהו, כמו (במדבר כב): "לכה קבה לי".
"לאום" - אומה, כמו (בראשית כה): "ולאום מלאום יאמץ".
"משביר" - ענין מכירת תבואה, כמו (בראשית מב): "לשבר בר".
מצודת דוד
"מונע בר" - החדל למכור תבואתו בעת הצורך ומשמרה עד זמן היוקר, יקללוהו בני אומתו; וברכה באה לראש המוכר שבר בעת הצורך, כי הכל יברכוהו. והוא נאמר למשל על השפעת החכמה לזולת.פסוק כז
מצודת ציון
"שוחר" - ענין דרישה, כמו (תהלים עח): "ושחרו אל".
מצודת דוד
"שוחר טוב" - הדורש אחר טובות בני אדם וחפץ בהם, יבקש בזה רצון מה', כי על-ידי-זה ירוצה לו.
"ודורש" - אבל הדורש אחר רעות בני אדם, ובה הוא חפץ, אזי הרעה ההיא תבוא עליו.פסוק כח
מצודת דוד
"הוא יפול" - ולא יועיל לו עשרו. אבל הצדיקים, הבוטחים בה', יפרחו כעלי האילן.פסוק כט
מצודת ציון
"רוח" - ענינו כעס, כמו (זכריה ו): "הניחו את רוחי".
מצודת דוד
"עוכר ביתו" - העצל, אשר בעבור עצלותו עוכר ומשחית בני ביתו כי לא מצאה ידו לתת להם די מחסורם, הנה בזה יתרבה המריבה והכעס, וכאילו ינחל לעצמו רוח הכעס. וסוף הדבר יהיה, אשר האויל הזה יהיה עבד לחכם לב להחיות נפש עצמו.פסוק ל
מצודת דוד
"פרי צדיק" - מעשה הצדיק היא כעץ המגדל חיים, כי על ידי מעשיו בא החיים.
"ולוקח" - הלוקח לעצמו נפשות, להדריכם בדרך הישר, והרי הוא כאלו קנאם, כמ"ש (בראשית יב): "ואת הנפש אשר עשו בחרן", הלוקח הזה לחכם יחשב.פסוק לא
מצודת ציון
"אף כי" - עניינו כמו כל-שכן, וכן (יחזקאל טו ה): "אף כי אש אכלתהו".
מצודת דוד
"הן צדיק בארץ ישולם, ואף כי רשע וחוטא" - כאומר, למה יבטח הרשע על הצלחת שעתו?! הלא יראה, כי אף הצדיק ישולם על העבירה שבידו, עודנו בארץ עד לא ימות, וכל שכן הרשע, המחזיק ברשעו וחוטא עוד, שבוודאי יקבל גמול מעשיו, אם קודם המיתה אם לאחריה.
<< · מצודות על משלי · יא · >>