שולחן ערוך אבן העזר לו

"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן לו | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org · SefariaENG

כל דיני שליחות לאשה

ובו שנים עשר סעיפים:
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב

סעיף א

האשה יכולה לעשות שליח לקבל קדושיה; ומצוה שתתקדש על ידי עצמה, אם תוכל, אבל איסור ליכא כמו שיש באיש. ואומר האיש לשליח: "הרי פלונית ששלחה אותך מקודשת לי", והשליח אומר: "קדשתיה לך". ואם אמר: "הן", דיו. ואפילו שתק, אם היו עסוקין באותו ענין ונתן לשליח ולא פירש ולא אמר דבר, דיו. ואם מקדשה בשטר, אינו כותבו אלא מדעת השליח. ויש מי שאומר, שאינו כותבו אלא מדעתה:

סעיף ב

בכל הדברים של קדושין דין האיש עם שלוחה כדינו עם האשה:

סעיף ג

אמרה לשליח "קבל הקדושין במקום פלוני" והוא קבלם במקום אחר או בכל דבר שישנה בשליחותה -- אינה מקודשת:

סעיף ד

אמרה לו "הרי הוא במקום פלוני" וקבל במקום אחר -- מקודשת, שמראה מקום היא לו:

סעיף ה

יש מי שאומר, דשליח דקדושין אינו יכול למנות שליח דמילי נינהו ולא ממסרן לשליח. ועיין לעיל סימן ל"ה סעיף ו' נתבאר:

סעיף ו

מי שקדש על ידי שליח לא יקדש פעם אחרת בשעת חופה, שלא להוציא לעז על קדושין הראשונים שיאמרו אין קידושי שליח כלום ועיין לעיל סוף סימן ל"ד.

חזרה ובטלה השליחות קודם שקבל הקדושין, הרי הוא בטל ואינה מקודשת. ואם אין ידוע אם בטלה השליחות קודם קבלת הקדושין או אחר כך -- הרי זו ספק מקודשת:

סעיף ז

אם קבל שלוחה קדושין מאחד, והיא בעצמה קבלה קדושין מאחר, ואין ידוע אם קדושין שקבל שלוחה קדמו לשלה או שלה קדמו -- אסורה לשניהם וצריכה גט משניהם. ואם רצו, אחד נותן גט ואחד כונס. ומקדשה קדושין אחרים (רבנו ירוחם נתיב כ"ב).

במה דברים אמורים, ברחוקים, אבל אם קדשה השליח לאב, וקדשה היא בעצמה לבן או לאח, שניהם נותנין גט ואסורה לשניהם:

סעיף ח

אשה נעשית שליח לחברתה לקבל קדושין, אף על פי שנעשית לה צרה, שמקדש לשתיהן. ויש מי שאומר, שאפילו אם כשאמרה לה "קבלי גם בשבילי" ולא השיבה "הן" אלא שתקה וקבלה סתם, מסתמא גם בשבילה קבלה:

סעיף ט

אשה שהיא שליח לקבל קדושין לחברתה, וכשנתן הקדושין אמר לה: "ואת נמי", או "וכן את" -- שתיהן מקודשות. אבל אם לא אמר לה אלא "ואת", הרי זו שקבלה הקדושין ספק מקודשת, שמא לא נתכוון אלא לראות מה בלבה, וכאילו אמר לה "ואת מה תאמרי בדבר זה?", ולפיכך קבלה הקדושין היא שהרי זה עדיין שואלה לראות מה בלבה:

סעיף י

יש מי שאומר שאין האב יכול לעשות שליח לקדש בתו בוגרת, וחלקו עליו:

סעיף יא

מי שקבל קידושין לבתו בוגרת ולא עשאוהו שליח, יש מי שאומר שצריכה גט מספק:

סעיף יב

אין האשה עושה שליח לקבל קדושיה מיד שליח בעלה.

מיהו אם עשתה, הוי ספק מקודשת (בית יוסף). ועיין לקמן סימן קמ"א סעיף א' גבי גט: