טור אבן העזר לו
<< | טור · אבן העזר · סימן לו (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור[עריכה]
האשה גם כן יכולה לעשות שליח לקבל לה קדושיה. ומצוה היא שתתקדש על ידי עצמה אם תוכל, אבל איסור ליכא כמו שיש באיש כדפרישית. ואומר האיש לשליח "הרי פלונית ששלחה אותך מקודשת לי".
וכתב הרמב"ם ז"ל: שהשליח אומר "קדשתיה לך" ואם אומר "הן" דיו, אפילו שתק אם היו עסוקים באותו ענין ונתן לשליח ולא פירש ולא אמר דבר דיו. ואם מקדשה בשטר אינו כותבו אלא מדעת השליח, וכן בכל הדברים של הקידושין דין האיש עם השליח כדין האיש עם האשה.
אמרה לשליח "קבל הקדושין במקום פלוני" והוא קבלם במקום אחר, או בכל דבר שישנה בשליחותה - אינה מקודשת. אמרה לו "הרי הוא במקום פלוני" וקבלם במקום אחר - מקודשת, שמראה מקום היא לו.
חזרה ובטלה השליחות קודם שקבלה הקידושין - הרי הוא בטל ואינה מקודשת. ואם אין ידוע אם בטלה השליחות קודם קבלת הקידושין ואם לאו - הוי ספק קידושין.
ואם היא בעצמה קבלה הקידושין מאחר, ואין ידוע איזה קודם - אסורה לשניהם וצריכה גט משניהם, ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס. במה דברים אמורים ברחוקים, אבל אם קידשה השליח לאב וקידשה היא בעצמה לבן או לאח - שניהם נותנין גט ואסורה לשניהם.
האשה נעשית שליח לחבירתה לקבל לה הקידושין, אף על פי שנעשית לה צרה שמקדש לשתיהן. ולא מבעיא אם עשתה שליח בפירוש והיא נתרצית להיות שלוחה, אלא אפילו לא נתרצית לה היא אלא כשאמרה לה חבירתה "קבלי קידושין בשביל שנינו" ושתקה וקבלה בסתם, אפילו הכי אמרינן בשביל שתיהן קבלה.
ואם היא שליח לקבל קידושין לחבירתה, ולאחר שנתן הקידושין לידה אמר לה "את נמי", או "וכן את" וכיוצא בזה - שתיהן מקודשות. אבל אם לא אמר לה אלא "ואת" - הרי זו שקבלה הקדושין ספק מקודשת, דשמא לא כיון אלא לראות מה בלבה וכאילו אמר לה "ואת מה תאמרי[1] בדבר זה".
כתב הרשב"א שאין האב יכול ליעשות שליח לקדש בתו בוגרת. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל יכול ליעשות שלוחה, והביא מדברי בעל העיטור ראיה לדבריו, שכתב: היכא דקידש ראובן בתו בוגרת לשמעון ולא שויתיה שליח וידוע מילתא דאביה קדשה, ושמעון שדר סבלונות לבתו דראובן, אף על גב דלית לאביה רשות בה לקדשה, אי קבלתה לסבלונות חיישינן דילמא מצבתיה[2] בהני קידושין וצריכה גט מספק, ואפילו לא שדר סבלונות צריכה גט מספק, והכי שדר גאון, עד כאן[3], וסיים אדוני אבי הרא"ש ז"ל: מתוך תשובה זו למדת שהאב נעשה שליח לקדש בתו הגדולה.
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
האשה ג"כ יכולה לעשות שליח לקבל קדושיה משנה ר"פ האיש מקדש (דף מא) האשה מתקדשת בה ובשלוחה:
ומ"ש ומצוה היא שתתקדש על ידי עצמה אם תוכל אבל איסור ליכא וכו' כלומר דלא חיישינן שמא אח"כ תראה בו דבר מגונה ויתגנה עליה כדחיישינן באיש כמו שנתבאר בסימן ל"ה משום דטב למיתב טן דו הכי אמרינן בגמ':
וכתב הרמב"ם שהשליח אומר קדשתיה לך וכו' עד כדין האיש עם האשה בפ"ד וכבר נתבאר בסי' ל"ב שבמ"ש שאם מקדשה בשטר אינו כותבו אלא מדעת השליח נחלק עליו הרמב"ן וכתב שאינו כותבו אלא מדעתה דומיא דגט:
אמרה לשליח קבל הקידושין במקום פלוני וכו' אינה מקודשת א"ל הרי הוא במקום פלוני וקבלם במקום אחר מקודשת וכו' נלמד מדין שליח האיש שנתבאר סימן ל"ה:
חזרה ובטלה השליחות קודם שקבל הקידושין וכו' כבר כתבתי בסי' ל"ה דהכי איתא בר"פ האומר לחבירו (דף נט):
ומ"ש ואם היא בעצמה קבל' הקידושין מאחר וכו' משנה בפ' עשרה יוחסין (דף עט) ואהא דאמרינן אחד נותן גט ואחד כונס כתב רבינו ירוחם (נכ"ב ח"ג) בשם הר"ם נרבוני וצריך לקדשה קידושי שנייה שהרי איפשר שקידושי אותו שגירש קדמו לקידושי כונס ולא תלו קידושי כונס הלכך צריך לקדשה אתר גירושי האחר עכ"ל:
ומ"ש אבל אם קדשה השליח לאב וקדשה היא בעצמה לבן או לאח שניהם כותבין גט ואסורה לשניהם כ"כ הרמב"ם בפ"ט ופשוט הוא:
האשה נעשית שליח לחבירתה לקבל לה הקידושין אע"פ שנעשית לה צרה וכו' בפ' האיש מקדש (דף נב) אמר רב ש"מ ממתני' אשה נעשית שליח לחבירתה ואפי' במקום שנעשית לה צרה ופירש"י אע"פ שבכל עדות שהאשה כשרה לה אין הצרה נאמנת שליחות מיהא דעבדה עבדה וכתב עליו הרא"ש ואין זה שום חידוש כיון שעשאתה שליח והיא נתרצית להיות שלותה למה לא תהיה שלוחה אע"פ שנעשית לה צרה ור"י פי' דאשמועינן אפי' כשקבלה סתם נעשית שליח לתבירתה ואני אומר פירוש דלא בעי למימר כשקבלה סתם שלא אמרה לה קבלי בשבילנו דפשיטא דלא מהני כלום דאטו אם אמר אדם לאשה התקדשי לי בחפץ זה וקבלה אשה אחרת החפץ בלא ציוויה תהיה מקודשת אלא ה"פ כשקבלה סתם הכי אמר לה קבלי בשביכ כולנו והיא לא אמרה כן אקבל גם בשבילך ושתקה וקבלה סתם וקמ"ל דכיון שקבלה בסתם ולא אמרה בפירוש איני רוצה לעשות שליחותכם מסתמא בשביל כולן קבלה ואע"פ שנעשו לה צרות עכ"ל:
ומ"ש ואם היא שליח לקבל קידושין לחבירתה ולאתר שנתן הקידושין בידה א"ל את נמי או וכן גם את וכיוצא בזה שתיהן מקודשות אבל אם לא א"ל אלא ואת ה"ז שקבלה הקידושין ספק מקודשת וכו' כ"כ הרמב"ם בפ"ד והוא מדגרסינן בפ"ק דנדרים בעי רב פפא יש יד לקידושין או לא ה"ד אילימא דא"ל לאשה הרי את מקודשת ואמר לחבירתה ואת נמי פשיטא היינו קידושין עצמן אלא כגון דא"ל לאשה הרי את מקודשת לי ואמר לחבירתה ואת מי אמרינן ואת נמי א"ל לחבירתה ותפסי בה קידושין או דילמא ואת חזאי קאמר ולא איפשיטא בעיין וכתב ה"ה פירוש רבינו בה מבואר ויש פירוש אחר ולדברי הכל אם נתן כסף לשתיהן שתיהן מקודשות ודאי עכ"ל וכ"כ הרא"ש והר"ן ז"ל ועי' בהריב"ש סי' רס"ו: "ב"ה ומ"מ מ"ש ולאחר שנתן בידה א"ל את נמי אינו מדוקדק שאחר שנתן הקידושין לאחת מהן מה יועיל שיאמר לאחרת ואת נמי אלא כאמר לה בשעה שהיה נותן הקידושין בידי חבירתה וכן הם דברי הרמב"ם ואפשר לקיים דברי רבינו כשאמר לה תוך כדי דיבור דכדיבור דמי אע"ג דבפרק י"ג אמרינן דבקידושין לאו כדיבור דמי היינו מדוקא לענין שאינו יכול לחזור בו: כתב הרשב"א שאין האב יכול ליעשות שליח לקדש בתו בוגרת כ"כ בתשובה ונתן טעם גזירה שמא יבואו לומר שבקבלתו הקידושין מתקדשת דומיא דקטנה ע"כ והרא"ש בתשובה כלל ל"ה כתב שדברים תמוהים הם וגזירה חדשה היא זו ולא מצינו דוגמתה בתלמוד והביא דברי בעל העיטור ולמד מהם שהאב נעשה שליח לקדשה בתה הגדולה וכתב הר"ן בפ' האיש מקדש אהא דא"ר יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים יש שדקדקו מכאן שאדם יכול להיות שליח להוליך קידושין לקרובתו ולקדש לאחר אע"פ שאינו יכול לקדשה לעצמו דאי לא יאמרו שמותר בקרובות השליח אלא ודאי רשאי כשם שהוא רשאי להיות שליח קבלת קידושין שלה כדאמר לקמן בסמוך בגמ' הב"ע דשויתיה שליח כלומר שהבוגרת מנתה אביה שליח לקבל קידושיה עכ"ל וכ"כ ה"ה בפ"ט ": "ב"ה וטעם הדין שכתב בעל העיטור נ"ל שהוא כדאמרינן בפ' האיש מקדש גבי הנהו דהוו שתו חמרא תותי ציפי דבבל ודילמא שליח שוויה לא חציף אינש לשוויה לאבוה שליח ודילמא ארצויי ארצי קמיה ושתיק: מ"כ שאלת הא דאמר רב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה ורבי חנינא אמר עושה וכו' ובמסקנא כי היכי דמספקא לדידהו וכולי חולצת ולא מתייבמת גבי קידושין כה"ג מאי כך דעתי נוטה גבי קידושין נמי חולצת דהתם נמי הוי דבר שבערוה עכ"ל ודין זה לענין גט יתבאר בראש סי' קמ"א:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
האשה גם כן יכולה לעשות שליח וכו' כבר כתבתי ריש סימן ל"ה דגבי אשה מוכח בסיפא דמתניתין ר"פ האיש מקדש מצוה בה יותר מבשלוחה ומינה דה"ה באיש במכירה מצוה בו יותר מבשלוחו ולכך לא כתב רבינו דין זה גבי איש משום דמרישא דמתניתין דגבי איש לא ידעינן להא דינא אלא מסיפא דמתניתין וק"ל וכתב הר"ן הא דמצוה איכא באשה אע"ג דאינה מצווה על פריה ורביה מ"מ יש לה מצוה דמסייעת לבעל לקיים מצותו עכ"ל:
וכתב הרמב"ם שהשליח אומר קדשתיה לך פי' צריך שהשליח של האשה יהא משיב לבעל ואומר לו קדשתיה לך והיא תשובה על מ"ש הבעל תחלה לשליח הרי פלונית ששלחה אותך מקודשת לי שאם לא ישיב השליח איכא למימר טמא השליח חזר משליחותו ולא קיבל הטבעת לשם קידושין אלא לשם פקדון ואם אומר הן דיו ומ"ש ואפילו שתק וכו' הוא חוזר אמ"ש ואמר האיש לשליח וכו' כלומר דאף ע"פ דהבעל לא אמר הרי פלונית ששלחה אותך וכו' אלא שתק ונתן לו בשתיקה הטבעת אם היו עסוקים באותו ענין דיו כדין האיש עם האשה. ומ"ש ואם מקדשה בשטר אינו כותבו אלא מדעת השליח ע"ל בסימן ל"ב במ"ש ב"י דהרמב"ן נחלק על הרמב"ם בזה: ואם היא בעצמה קבלה הקידושין מאחר וכו' משנה פרק י' יוחסין וקאמר בגמרא דהוה אמינא כיון דאשה לא קים לה ביוחסין אפילו קדשה עצמה לא ביטלה את השליח ולא סמכה על קידושיה דסברה דילמא שליח משכח מיוחס מזה וא"כ אם קדשה שלוחה אין קידושיה כלום כיון שלא ביטלה את השליח ואפילו שלה קדמו קמ"ל ומיירי שעשאו שליח בסתם לכל מי שיראה טוב בעיני השליח שיהא מקדשה לו: כתב הרשב"א שאין האב יכול ליעשות שליח לקדש בתו בוגרת וכתב א"א הרא"ש יכול ליעשות שליח לקדש בתו בוגרת והביא מדברי ב"ה ראיה לדבריו וכו' תימא מנ"ל להרשב"א דין זה דמ"ש ב"י דבתשובה נתן טעם גזירה שמא יבאו לומר שבקבלתו הקידושין מתקדשת דומיא דקטנה דבריו תמוהים דגזירה חדשה היא זו לא מצאנו דוגמתה בתלמוד כמ"ש הרא"ש ותו איכא לתמוה דבפרק האומר תנן המקדש את בתו סתם אין הבוגרת בכלל ובגמרא (דף סד) פרכינן פשיטא בוגרת מאי עבידתיה ופריקו הכא במאי עסקינן דשויתיה שליח מ"ד כי מקבל קידושין אדעתא דידה קא מקבל קמ"ל לא שביק אינש מצוה דרמי עליה ועביד מצוה דלא רמי עליה מסוגיא זו מוכח דיכול ליעשות שליח לבתו בוגרת והך אוקימתא הילכתא היא ופסקה הרמב"ם פרק ט' מהלכות אישות וכתבו גם רבינו בסימן ל"ז ומשמע דבין לאביי ובין לרבא יכול ליעשות שליח לבתו בוגרת דבהא לא פליגי וכמו שיתבאר לשם בס"ד ואם כן קשה מאוד על מ"ש הרשב"א היפך משמעות התלמוד ותו דלאיזה צורך השיג הרא"ש עליו מדברי ב"ה ולא השיג עליו מסוגיא דתלמודא ונראה ליישב שגם הרשב"א מודה שאם נעשה האב שליח לבתו בוגרת דהוו קידושיה גמורים אלא דס"ל דלכתחילה אין לו לאב לעשות שליח מטעם שמא יבואו לומר שבקבלת קידושין מתקדשת דומיא דקטנה ומ"ש שאין האב יכול כו' פירושו ואינו רשאי כמו לא תוכל לאכול בשעריך וגו' שפירושו אינך רשאי אלא דלפי זה קשה הא דהביא הרא"ש ראייה מדברי ב"ה דיכול ליעשות שליח לכתחיל' איזהו ראייה יש מדברי ב"ה דיכול לכתחילה ואם הביא הרא"ש מדברי הרשב"א דאפילו דיעבד אינו יכול ליעשות שליח היה לו להשיב עליו מן התלמוד כדפי' ונראה ליישב דהרא"ש דקדק מדברי בה"ע דאפילו לכתחילה נמי יכול ליעשות שליח דאל"כ הא דמסיק דאפי' לא שדר סבלונות צריכה גט מספק והיינו משום דחיישי' שמא בתו נתרצה בקידושי אביה שקיבל בשבילה דאיתתא בכל דהו ניחא לה ואי איתא דהאב שלא כדין עביד לכתחילה ליעשות שליח לבתו בוגרת א"כ מסתמא ודאי לא נתרצית בתו שיהא שלוחה שלא כדין כל זמן שלא גילתה דעתה דנתרצי' בקידושין שקיבל אבי' בשביל' אלא ודאי דמן הדין יכול ליעשות שליח לבתו בוגר' לקבל קידושיה לכתחיל' כשהוא מדעת' ומשום הכי חיישינן נמי אפי' היכא שקיבל הקידושין שלא מדעתה שמא נתרצית בתו בקידושין אלו וזהו שכתב הרא"ש מתוך תשובה זו למדת שהאב נעשה שליח לקדש בתו הגדולה דמשמע הלשון שהוא נעשה לכתחילה שליח לקדש דאל"כ הכי הל"ל שהאב שנעשה שליח לבתו הגדולה מקודשת אלא ודאי דאף לכתחילה נעשה שליח לקדש כנ"ל גם מדברי הר"ן וה"ה שהביא ב"י מבואר כדברי הרא"ש דאפילו לכתחילה יכול ליעשות שליח לקבל קידושין לקרובתו ומדכתב סתם משמע אפילו בתו בוגרת והכי נקטינן: