שולחן ערוך אבן העזר לו ט

אשה שהיא שליח לקבל קדושין לחברתה, וכשנתן הקדושין אמר לה: "ואת נמי", או "וכן את" -- שתיהן מקודשות. אבל אם לא אמר לה אלא "ואת", הרי זו שקבלה הקדושין ספק מקודשת, שמא לא נתכוון אלא לראות מה בלבה, וכאילו אמר לה "ואת מה תאמרי בדבר זה?", ולפיכך קבלה הקדושין היא שהרי זה עדיין שואלה לראות מה בלבה:

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(ט) ולפיכך קבל' הקדושין היא: כלו' דלא תימ' מאחר שקבלה הקדושין ולא החזירה לו ש"מ שהיא הסכימה להתקדש לו ע"כ אמר מאחר שהוא שואל אותה מה שבלבה גם היא נמלכת בעצמה כדת מה לעשו' ולא הסכימה מיד ע"כ הוו ספק קידושין ודוקא שנתן ביד' שתי פרוטו' דאז איכא לספוקי דא"ל אתחזאי כלו' ואם לא תרצי תתן ב' פרוטות להאשה המשלחת אותך ואם תרצי תתן לה אחת ותחזיק לך אחת אבל אם שתי נשים עומד' זו אצל זו ונתן להאח' פרוט' וא"ל הרי את מקודשת לי ולשניה נתן לה ג"כ פרוט' וא"ל ואת הוו קידושין גמורין דמסתמ' ואת נמי קאמר לה כך כתבו המפרשים והובא בד"מ ולא ידעתי למה הושמט כאן:

בית שמואל

עריכה

(ה) וכשנתן הקדושין וכו': היינו שנתן לה ב' פרוטות ואמר הרי פלונית ששלחה אותך מקודשת לי ואת נמי כך אמר בפ"א וכתב בב"ה אפילו לא אמר בפ"א רק אמר תכ"ד מקודשת השניה אף ע"ג תכ"ד בקדושין לא מהני היינו דוק' לענין חזרה לא מהני ואם קידש אחד ונותן לשניה פרוטה ואמר ואת הוי קידושי מעלייתא אף על גב דלא אמר ואת נמי הטעם משום כשנותן לידה לקדש אשה ששלחה אותה ר"ל דה"ק ואת מה שבלבך ואם אין רצונך לקדש תן הכל לאותה ששלחה אותך מ"ה בעינן שם דאמר ואת נמי אבל כשמקדש א' ונתן לה ואמר ואת הוי קידושין אפילו לא אמר נמי ועי' תשו' ריב"ש ובמגיד שם והיינו מ"ש אם נותן לשתיהן הרי שתיהן מקודשות ודאי לפ"ז צ"ל מ"ש לעיל סי' כ"ז סעיף ד' אם קידש אשה א' ואמר לחברתה בפניה תהא מקודשת ולא אמר לי אינו אלא ספק קידושין ולמ"ש הוי קידושין ודאי אם כבר קידש אחת משום שאני אומר כשאומר ואת דקאי על מ"ש תהא מקודשת לי:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}