רמב"ם על מכשירין ה

<< · רמב"ם · על מכשירין · ה · >>

ראו גם נוסח המשנה מכשירין ה רמבם

מכשירין פרק ה

משנה א

אשר יטבול בו, אין ספק כי המים אשר על שטח גופו הוא בכי יותן לפי שהוא ברצונו וכוונתו. ומי שעבר בנהר המים אשר נבלל בהם אינן בכי יותן כמו שקדם לנו.

על כן אמר כי כשטבל בנהר ויצאו המים ההם על שטח גופו הן מכשירין, ואם עבר אחר כך בנהר אחר המים אשר על שטח גופו אינן בכי יותן, וזהו ענין אמרם טיהרו שניים את הראשונים. וכן אם דחיו חבירו אחר הטבילה ונפל במים, אותם המים שעל גופו אינן בכי יותן.

אבל כשחבירו מצחק עמו אז הוא נפילתו למים ובלילתו לרצונו ואינו אנוס בזה, ועל כן מים שעל בשרו בכי יותן:

משנה ב

העושה צפור - שהוא מנתז מים בזריקתו, והם העושים זה הנערים אצלנו מקנים לצחוק, ואין הכוונה מהם שיבללו בהם אותו דבר שיבלל בה בעת הצחוק, וכן המים אשר ישארו בה עוד שנשאר אינו בכי יותן, לפי שאין הכוונה השארתו שם:

משנה ג

שיגובו - בעבור שיגבהו בהתפזרות המים בבללן.

והלכה כחכמים:

משנה ד

פירוש לרוחבו - שידע כמה רוחבו.

ועומקו - שידע כמה עומקו.

ואין ספק כי כששיער הרום בידו או במידה שהוא מתכוין בלילת המידה ההיא או ידו, ועל כן המים הנתנין בידו או במידה מכשיר כשנגעו בהן לפירות בכוונה כמו שקדם ביאורו.

והלכה כרבי עקיבא:

משנה ה

אמרו את שבאבן טהורים - שהמים אשר על האבן ההיא אשר בתוך הבור דינו כדין מי הבור שהוא טהור לא יתטמא ולא יכשיר כמו שביארנו, ואף על פי שהאבן נראה למעלה משטח המים והדבר הנראה ממנו בלול, אין דין המים אשר על החלק היוצא ממנו דין מים תלושים:

משנה ו

שלח - העור בצמרו כמו שמפשיטים אותו.

כאשר חבט אותו במטה והוא חוץ למים כוונתו בלי ספק הוצאת המים, והוא כמו מרעיד את האילן להשיר ממנו משקין שהוא מכשיר כמו שנקדם.

אמנם כשנחבט והוא בתוך המים, אין כוונתו יציאת המים מן העור כיון שהוא שקוע במים.

ואמר רבי יוסי, כי אז גם כן הוא מתכוין שיצא המים הנכנס בגופו עם מה שנתלה בו מן הצואה, ועל כן מכשיר הדבר שיצא ממנו ונתז ואפילו בתוך המים.

ואין הלכה כרבי יוסי:

משנה ז

עיקל - הוא מקום בתוך הספינות אשר מתקבץ בו המים שמזבלין מבקיעות הספינה, ויתקבצו בהם מים תמיד.

ומשוטות - בערבי "מנאדף".

ומצודות ורשתות ומכמורות - כולן מיני השבכות שצדין בהן החיות.

ואמרו אם נער בכי יותן - רוצה לומר כי נעירת השבכה במים מה שינער ממנה הוא בכי יותן, לפי שכוונתו את הוצאת מים ממנה.

ועניין אמרו בספינה לצרפה - כדי שתתחסם ויסגר בקיעתה, לפי שהספינה כשהיתה ביבשה תבקע.

ואמרו מסמר לצרפו - שישקהו, בעבור שהברזל כשהלבינוהו באש וכיבוהו במים הוא מתחזק ומתחסם, והנפחים קורין לזה "משקה", וחכמים קורין אותו "צריפה", וקורין לו גם כן "חיסום".

ואוד - ידוע שהוא אש:

משנה ח

קסיא של שולחנות - הכיסוי שכופין על השולחנות המזון, כדי שלא יפול במזון אשר על השולחן מים או כיוצא בהן.

ושיפא של לבנים - כיסוי שעושין ללבנים, שמכסים אותן שלא יפול עליהן מים קודם בישולם ויפסדו:

משנה ט

עניין ההלכה הזאת, כי כשיהיה הכלי טהור ובו משקין טהורים והריק מהם בכלי אחר טמא, כל מה שנכנס מהמשקים בכלי התחתון הטמא הוא טמא בלי ספק. ואשר ישאר מן המשקים בכלי הטהור אשר יריק ממנו הרי הן טהורין, ולא נאמר הרי נתחברו משקים אשר בכלי העליון לדבר השותת אשר הוא עמוד מכלי אל כלי, ואותו עמוד הוא נקרא "נצוק", וזה הטעם אמרו בכאן כל הנצוק טהור.

וזיפים וצפחת - שני מקומות בארץ ישראל שהיה דבשם בתכלית העובי, ועל כן יחבר נצוק שלהן בין המשקין אשר בין שני הכלים, וישובו מה שבתוכם יחדיו משקים טמאים.

ומקפה של גריסין ושל פול - תבשיל של פולים הטחונים ובלתי טחונים.

וטעם זה מה שזכר מפני שהיא סולדת לאחוריה, פירוש כי כשנפסק הקילוח והריק ידו, חזר אותו עמוד השותת אשר היה קצתו במשקין טמאים למשקין אשר בכלי העליון הטהור ויטמא המשקין אשר היה הערוי מהן, וזה משום עובי עצמה, רוצה לומר עובי עצם המקפה הזאת של פולין:

משנה י

השמר בביאור המשנה הזאת מה שזכרתי לך בהלכה אשר לפניה, והוא כי הכלי אשר יריק ממנו טהור, ואשר יריק אליו טמא.

וטעם אמרו מצונן לחם טמא - לפי שעמוד המשקה אשר יקרא נצוק יתחמם בהיות קצהו בכלי החם, ויעלה ההבל עם הנצוק מתוך הכלי החם הטמא ויחמם המשקה אשר בכלי העליון, ועל כן שב טמא לפי שההבל החם חיבר ביניהם, והוא עולה מן הטמא אל הטהור.

ורבי שמעון אומר, כי העניין הזה עצמו חייבנו לומר במי ששפך משקה חם טהור בכלי שיש בה משקה טמא יותר חם ממנו, לפי שמן הטמא הזה שהוא יותר חם יעלה הבל רותח עם הנצוק ויוסיף כחום ממותר המשקה הטהור, וזהו פירוש אמרו כוחו של תחתון יפה משל עליון טמא.

ואין הלכה כרבי שמעון, לפי שכיון ששניהן חמין, ואף על פי שהתחתון יותר חם מן העליון, לא יראה לו פעולה ברורה במשקה אשר שופך ממנו:

משנה יא

לפי שזכר בהלכה אשר לפניה, כי ההבל העולה מן הכלי הטמא הוא כמו המשקים טמאים ויטמאנו, שנה מה שדומה לזה.

ואמר כי כשתגיס האשה הטהורה הקדרה טמאה בכף והזיעו ידיה מן ההבל העולה מן הקדרה, שידיה טמאות לפי שנגעה במשקין טמאין, לפי שההבל אשר בלל ידיה הוא ממשקין טמאין. וחילופו כשהיו ידיה טמאות והקדרה טהורה והזיעו ידיה בהבל, אותה זיעה היו משקין טמאים לפי שנטמאו בידה ויטמאו כל מה שבקדרה, לפי שההבל מחבר בין המשקה ההוא אשר על ידיה ובין מה שבקדרה.

ורבי יוסי אומר, עד שנטף מזיעת ידיה בקדרה ואז תהיה טמאה.

ואמרו בכאן קדרה טמאה - רוצה לומר הדבר אשר בקדרה, לפי שכבר ביארנו בתחילת המסכתא שמשקין שנטמאו מחמת ידים לא יטמאו כלים, אלא אם כן תחשוב זיעת היד הנה בהבל כאילו הן משקים טמאים היוצאים מן הטמא ויחושו לו.

ופירוש אמרו היין שבכף טהור - כי אינו מכשיר עד שישימו בכלי, ואז יהיה משקה ויכשיר.

ואין הלכה כרבי יוסי:

משנה מכשירין, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב