משנה מכשירין ה א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ה · משנה א | >>
מי שטבל בנהר, והיה לפניו נהר אחר ועבר בו, טהרו שניים את הראשונים.
דחהו חברו לשכרו, וכן לבהמתו, טהרו שניים את הראשונים.
ואם כמשחק עמו, הרי זה בכי יותן.
נוסח הרמב"ם
מי שטבל בנהר, והיה לפניו נהר אחר -
- ועבר בו - טיהרו שנים את הראשונים.
- דחיו חברו לשברו, וכן לבהמתו - טיהרו שנים את הראשונים.
- אם כמצחק עימו - הרי זה בכי יותן.
פירוש הרמב"ם
אשר יטבול בו, אין ספק כי המים אשר על שטח גופו הוא בכי יותן לפי שהוא ברצונו וכוונתו. ומי שעבר בנהר המים אשר נבלל בהם אינן בכי יותן כמו שקדם לנו.
על כן אמר כי כשטבל בנהר ויצאו המים ההם על שטח גופו הן מכשירין, ואם עבר אחר כך בנהר אחר המים אשר על שטח גופו אינן בכי יותן, וזהו ענין אמרם טיהרו שניים את הראשונים. וכן אם דחיו חבירו אחר הטבילה ונפל במים, אותם המים שעל גופו אינן בכי יותן.
אבל כשחבירו מצחק עמו אז הוא נפילתו למים ובלילתו לרצונו ואינו אנוס בזה, ועל כן מים שעל בשרו בכי יותן:
פירוש רבינו שמשון
מי שטבל. מים שעליו מכשירים וכשעבר בנהר אחר טיהרו מי הנהר השניים מים שהעלה עמו מן הטבילה ואין מכשירים לא אלו ולא אלו:
דחייהו. כמו דחאהו:
לשכרו. שהיה חבירו שכור ודחהו לשכרו והפילו בנהר [הגה"ה ור"י מסימפונט ז"ל פי' דחאהו חבירו לשוכרו פירוש אותו הטובל היה שוכר בהמה מחבירו וכשטבל והגיע לנהר אחר דחה חבירו דהיינו משכיר את זה השוכר וכן לבהמתו ואורחא דמילתא נקט שכשנפלה הבהמה מחמת שהמשכיר הוליך הבהמה בתהום ומצולה נפל גם חבירו עכ"ל ודחוק:
וכן לבהמתו. שבשכרותו הפיל את הבהמה בנהר והיו עליו מי טבילה ועל הבהמה מים לרצון:
טהרו שניים. שעל ידי שכרות דשלא לרצון את הראשונים שהיו לרצון:
ואם כמשחק. דחה את חבירו בנהר או את הבהמה גם (את) השניים בכי יותן דכולהו לרצון נינהו והא דמשמע הכא דעובר בנהר לא מכשר ובפ' בהמה המקשה (דף עד:) תניא גבי בן פקועה עבר בנהר הוכשר הלך בבית הקברות נטמא אמרינן בפ"ב דחולין (דף לו:) כגון שהיה לו פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה התם כגון שהיו רגלי בהמתו מליאות טיט כדתנן לעיל בפ"ג [דאם שמח]:
תני"א בתוספת"א (שם) הטובל בים או בנהר אע"פ שהפליגה יותר ממיל הרי זה בכי יותן עבר בנהר אחר או שדחאו חבירו בנהר או שירדו עליו גשמים ורבו טהרו שניים את הראשונים תרנגול ומדוכה שהיו בהן מים טמאין והטבילן ראשונים טהרו מלטמא והשניים הוכשרו לקבל טומאה. פי' שהפליגה שנשתהה שם במקום שטבל יותר ממיל לא נתבטלו במי הנהר כיון דירדו שם לשם טבילה והמים העולים עמו מכשירים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מי שטבל בנהר - ומים שעליו מכשירין, שהרי לרצון הן:
והיה לפניו נהר אחר, ועבר בו - ומים שעליו מן הנהר השני אינן לרצון ואינן מכשירין:
טיהרו - מי הנהר השני, מים שהעלן עמו מן הטבילה, ואין מכשירין לא אלו ולא אלו:
דחיו - דחהו:
לשכרו - שהיה חברו שיכור ומתוך שכרותו דחהו והפילו בנהר:
וכן לבהמתו - שהפיל את הבהמה בשכרותו בנהר, והיו עליו מי טבילה, ועל הבהמה מים לרצון:
טיהרו שניים - שהיו על ידי שכרות ולא לרצון:
את הראשונים - שהיו לרצון:
ואם כמשחק - דחה את חברו בנהר או את הבהמה, גם השניים בכי יותן, דכולהו לרצון נינהו:
פירוש תוספות יום טוב
דחהו. והר"ב העתיק דחיו. וכן הוא במשנה שבגמרא דפוס ישן. והר"ש העתיק דחייהו. ופי' כמו דחאהו. וכגירסתו הוא במשנה שבגמרא דפוס בסיליאה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מי שטבל בנהר וכו': וכתב הר"ש ז"ל והא דמשמע הכא דעובר בנהר לא מכשר ובפ' בהמה המקשה תניא גבי בן פקועה עבר בנהר הוכשר הלך לבית הקברות נטמא ואמרי' בפ' שני דחולין כגון שהיה לו פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה התם כגון שהיו רגלי בהמתו מלאות טיט כדתנן לעיל בפ"ג דשמח ע"כ:
דחיו: כמו דחהו:
ופי' רבינו מסימפונט ז"ל לשוכרו פי' אותו הטובל היה שוכר בהמה מחבירו וכשטבל והגיע לנהר אחר דחה חבירו דהיינו משכיר את זה השוכרו וכן לבהמתו ואורחא דמילתא נקט שכשנפלה הבהמה מחמת שהמשכיר הוליך הבהמה בתהום ומצולה גם חברו נפל ע"כ ודחוק הוא. והרמב"ם ז"ל שם ביד נראה דגריס לשכרו וז"ל וכי אם דחהו חבירו לשכרו או לשכר בהמתו בטלו המים הראשונים ע"כ. נראה שר"ל כי בעבור שלא היה רוצה לפרוע לו שכר טורחו או שכר טורח בהמתו דחה אותו למים. וה"ר יהוסף ז"ל הגי' לשוברו בבית וכתב ופירשו הספרים דגרסי' לשוברו כלומר שלא דחהו דרך שחוק אלא כדי להזיקו וכן נ"ל עיקר עכ"ל ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
מי שטבל בנהר: ומים שעליו מכשירים דלרצון היו כפ"ד מ"ב:
טהרו שניים את הראשונים: דלא ניחא ליה בשנייה. ודלא כר"א פ"ד מ"ה. ואין להקשות מחבית רפ"ד. נ"ל דהתם לא סגי בלא"ה. משא"כ הכא היה אפשר שיטבול אם גם לא היה הנהר השני. מיהו באותו נהר עצמו אפילו הלך בו מיל. כולו לרצון. רב"א:
דחהו חברו לשכרו: שהיה חבירו שכור. ודחהו לנהר ב' אחר שטבל:
וכן לבהמתו: ר"ל לדחיית בהמתו. שדחתו בהמתו. כ"כ ע"ר הגאון זצוק"ל:
ואם כמשחק עמו: שדחהו חבירו לרצון:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת