מלאכת שלמה על מכשירין ה

<< · מלאכת שלמה · על מכשירין · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

מי שטבל בנהר וכו':    וכתב הר"ש ז"ל והא דמשמע הכא דעובר בנהר לא מכשר ובפ' בהמה המקשה תניא גבי בן פקועה עבר בנהר הוכשר הלך לבית הקברות נטמא ואמרי' בפ' שני דחולין כגון שהיה לו פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה התם כגון שהיו רגלי בהמתו מלאות טיט כדתנן לעיל בפ"ג דשמח ע"כ:

דחיו:    כמו דחהו:

ופי' רבינו מסימפונט ז"ל לשוכרו פי' אותו הטובל היה שוכר בהמה מחבירו וכשטבל והגיע לנהר אחר דחה חבירו דהיינו משכיר את זה השוכרו וכן לבהמתו ואורחא דמילתא נקט שכשנפלה הבהמה מחמת שהמשכיר הוליך הבהמה בתהום ומצולה גם חברו נפל ע"כ ודחוק הוא. והרמב"ם ז"ל שם ביד נראה דגריס לשכרו וז"ל וכי אם דחהו חבירו לשכרו או לשכר בהמתו בטלו המים הראשונים ע"כ. נראה שר"ל כי בעבור שלא היה רוצה לפרוע לו שכר טורחו או שכר טורח בהמתו דחה אותו למים. וה"ר יהוסף ז"ל הגי' לשוברו בבית וכתב ופירשו הספרים דגרסי' לשוברו כלומר שלא דחהו דרך שחוק אלא כדי להזיקו וכן נ"ל עיקר עכ"ל ז"ל:

משנה ב

צפור:    מכניס פיו במים ונופח ועושה אבעבועות על פני המים הרא"ש ז"ל ובתוספתא תניא העושה צפור במים הניתזין ואת שבה אינם בכי יותן דברי ר"מ ר' יהודה אומר זה וזה בכי יותן ר' יוסי אומר הניתזין אינם בכי יותן ואת שבה בכי יותן פי' וסתם מתני' ר"מ היא הר"ש ז"ל (א).

והרמב"ם ז"ל נראה דגריס צנור שכן פירש שהוא מנתר מים בזריקתו והם העושים זה הנערים אצלנו מקנים לצחוק ע"כ ואע"פ שבדפוס כתוב בין בפירושו בין שם ביד צפור בפא שמא הוא טעות אע"פ שכבר אפשר ליישב פירושו בגירסת צפור שקורא אותו צפור שכמו שהצפור מדלג וקופץ ממקום למקום כך המים הללו שבקנים ניתזים ממקום למקום:

משנה ג

וחכמים אומרים אינם בכי יותן:    וסברי רבנן דהוי כמרעיד את האילן להשיר המשקים. הרא"ש ז"ל:

ואני מצאתי מוגה רש"א אינם בכי יותן וחכמים אומרים בכי יותן ולא נהירא שהרי גם ביד פסק דלא הוכשרו ברפי"ד דהלכות טומאת אוכלין ושמא כך הוא גירסת הר"ש ז"ל שכן כחוב בדפוס בסדר טהרות אשר עם פירושו ז"ל וחכ"א ה"ז בכי יותן.

ה"ר יהוסף ז"ל מחק מלת שמעון והגי' רבי אומר אינו בכי יותן וחכ"א בכי יותן:

משנה ד

בפי' רעז"ל לפיכך רוצה הוא בהמשקים שברושם ע"כ פי' לשער המים הלכך כל המים אף שאינם ברושם בכי יותן לפי שא"א שלא יהא גם משקה שלא במקום הרושם והוי כממלא בחבית דתנן בפירקין דלעיל המים העולים אחריה בכי יותן ובתוספתא חזר רבי טרפון להיות שונה כדברי ר"ע:

משנה ה

לידע כמה מים יש בו:    רוצה הוא ברושם:

הניתזין אינם בכי יותן:    דלא ניחא ליה בהן והמים שבאבן כגון שמקצתו למעלה מן המים מים שעליו לא מטמאין ולא מכשירין דחשיב כמחוברין והוא פי' הרמב"ם והרא"ש ז"ל:

ואת שבאבן:    נ"א ושבאבן.

וז"ל הרמב"ם ז"ל אמרו את שבאבן טהורים שהמים אשר על האבן כו' ר"ל וכ"ש למים אשר הם מצדי האבן בתוך הבור דהיינו בור ממש:

משנה ו

בתוך המים אינם בכי יותן:    אף כשהגביהו מן המים לפי שאינו מתכוין שיצאו המים כל זמן שהוא בתוך המים דמאי נפקא מינה הרי יכנסו בו מים אחרים ור' יוסי סבר אף בתוך המים רוצה שיצאו המים עם הצואה ויכנסו מים אחרים הרמב"ם והרא"ש ז"ל. עם הצואה גרסינן:

משנה ז

עיקל:    ברזל גדול שזורקים במים לעכב הספינה הרא"ש ז"ל. וז"ל הערוך עוקל פי' רגל הספינה וי"א החבל שתופס הספינה. ורעז"ל תפס פי' הרמב"ם ז"ל:

ואם ניערם בכי יותן:    פי' ניערם להוציא מהן מים הרי המים הנושרים בכי יותן:

מסמר לגשמים:    לצרפו אבל לכבותו קתני בתוספתא אינו בכי יותן:

אוד בגשמים:    בתוספתא קתני אוד בגשמים לכבותו אינו בכי יותן לעשותו הרי זה בכי יותן:

אוד:    עץ מתוקן לחתות בו האור כמו אוד שנשבר דבפ' המביא כדי יין הר"ש והרא"ש ז"ל:

וה"ר יהוסף ז"ל כתב מצאתי האור בריש ופירושו אש:

משנה ח

קסיא של שלחנות וכו':    לשון הרמב"ם ז"ל שם ביד וכן המים שעל הקסיא של שלחנות ועל השיפא של לבנים אינם ברצון ואם ניער הרי אלו ברצון ע"כ ושם בהשגות הביא פי' הערוך שהוא קערות מענין הגונב את הקסווה ושאין דעתו ז"ל נוחה הימנו ופי' הוא ז"ל שהוא עור שהזורה הגרן חוגר על כל בגדיו שלא יתחברו בהם הקיסום והקסמים והמוץ שבגרן וכדתנן בפי"ו דכלים קסיא של זורי גרנות וכו' שנראה משם שאינו קערה ע"כ:

משנה ט

חוץ מדבש הזיפין:    נראה שהר"ש ז"ל הי' גורס חוץ מן הדבש והזיפין שפירש הדבש והזיפים כמו דבש הזיפים ע"כ. ואין דבש זה נופת צופים דתנן ליה בפ' עגלה ערופה סי' י"ב דההוא יש בו פירושים אחרים כדכתיבנא התם:

והצפחת:    פי' הרמב"ם ז"ל דצפחת ג"כ שם מקום בארץ ישראל שהיה נקרא צפחת:

מפני שהיא סולדת לאחריה:    בערוך בערך סלד גריס סולדין לאחוריהן ופי' לפי שהדבש של הזיפים והצפחת הוא עב וכשיציק אותו מכלי אל כלי כשיפסוק העמוד שאינו רוצה לצוק יותר מה שבשפת הכלי חוזר לכד שנשפך ממנה ע"כ:

וביד פ"ז דהלכות טומאת אוכלין סי' ד' ולשונו שם נחיל דבש הזיפים ודבש הצפחת וכו' ומצאתי מוגה שם במקום נחיל נזיד ע"כ:

משנה י

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה יא

הקדרה טמאה:    פי' הרמב"ם ז"ל מה שבתוך הקדרה לפי שהמשקים שנטמאו מחמת ידים אין מטמאין כלים ע"כ ומה שכתוב אח"כ בפירושו ז"ל אא"כ תחשוב וכו' עד ויחושו לו מצאתי שעבר על המגי' הקולמוס:

והר"ש ז"ל בפי' שני פירש דהאי פלוגתא דר' יוסי ות"ק אקדרה גופה שזיעת ידיה מטמא הקדרה עצמה אפילו לר' יוסי אם נטפו:

ה"ז דומה לסלי זתים וענבים שהן מנטפין:    כך מצאתי מוגה: