רמב"ם על יומא ד

<< · רמב"ם · על יומא · ד · >>

יומא פרק ד

• ראו גם: נוסח המשנה יומא ד רמבם

משנה א

כל מקום שזוכר בזו המסכתא "שם", רוצה בו שם המפורש, רוצה לומר יו"ד ה"א.

ואין הלכה כרבי ישמעאל:

משנה ב

לשון של זהורית - הוא לשון של צמר צבוע אדום, תרגום "ותולעת שני"(שמות כה, ד) "וצבע זהורי", ומשקלו שני סלעים. וכבר בארנו פעמים [בפרק בתרא דפאה ובפרק א דשקלים] משקל הסלע.

והשם יתברך אומר "וכפר בעדו ובעד ביתו, ובעד כל קהל ישראל"(ויקרא טז, יז). ולפיכך אומר בודוי ראשון אני וביתי, ואומר בשני ובני אהרן, לפי שהוא מכפר תחילה בעד נפשו ואחר כך בעד הכהנים, ואחר כך מכפר על כל ישראל.

וזה שתראה כתוב בשלשה הוידויין עון פשע וחטא הוא דעת רבי מאיר, והוא סומך על מה שאומר הכתוב "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל, ואת כל פשעיהם לכל חטאתם"(ויקרא טז, כא). ואין הדבר כן, לפי שכוונתו בזה אינו אלא שיכלול מיני העונות. כי עונות הם העונות שאדם עושה במזיד, וחטאים הם הנעשים בשוגג, ופשעים הם מיני הכפירה והמרד בהשם יתברך בעשיית העונות הגדולות, שעושיהן נקרא פורק עול, כחילול שבת ועבודה זרה.

והעיקר אצלנו מתודה על הקלות ואחר כך על החמורות, ולפיכך יהיה סדר הוידויין כולם ליחיד כמו לצבור חטאנו עוינו פשענו.

ואין הלכה כרבי מאיר:

משנה ג

ממרס - עניינו שמניע את הדם כדי שלא יקרוש ויקפא.

רובד - איצטבא:

משנה ד

חותה - היא חתיית האש בלבד, ולשון עברי הוא "ולחתות אש מיקוד"(ישעיה ל, יד).

ולא היו מצריכין אותו ביום צום כיפור לערות אש ממחתה למחתה אחרת, כדי שלא ייגע כהן גדול ושלא יוסיף בעמלו, אלא באותה מחתה עצמה שהוא חותה האש מן המזבח, וקלה היתה כנגד המחתה של כל יום ויום, וידה ארוכה כדי שיקל משאה.

וכבר ביארנו שיעור הקב והסאה וזולתם מן המידות והמשקולות בסוף מסכת פיאה.

ופרס - חצי המנה, רוצה לומר משקל חמשים דינר.

ואמר השם יתברך בקטורת של כל יום "ושחקת ממנה הדק"(שמות ל, לו), ואמר ביום צום כיפור "ומלא חפניו קטרת סמים דקה"(ויקרא טז, יב).

ובאמרו בכאן דקה נבין שירצה לומר להוסיף לה שחיקה, וזהו עניין דקה מן הדקה:

משנה ה

מפני כבוד כהן גדול, הטריחו לכהנים שיהיה עלייתם וירידתם באמצע הכבש לפניו.

ומפני כבודו היה מקדש גם כן ידיו ורגליו מקיתון של זהב, הוא לבדו משאר כהנים.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה ו

מערכה - הוא צבור האש שנעשה מן העצים המסודרין, וגודשין ומבערין האש.

ורבי יהודה אומר, כי במזבח החיצון היו בה שתי מערכות, האחת מערכה גדולה והיא שמקריבין עליה התמיד, ומערכה שניה שלוקחין ממנה האש במחתה לקטרת כמו שזכרנו.

ורבי יוסי אומר, כי מערכה שלישית היו עושין לקיום האש לא תסור משם אש לעולם.

ורבי מאיר אומר, כי רביעית היו עושין, ושורפין עליה האיברים ופדרים שנשארו מן התמיד של בין הערבים, שלא שלט בהם האש כל הלילה.

וכולם מודים על שתי מערכות, כי באה הקבלה כי אמרו "על מוקדה על המזבח, כל הלילה עד הבוקר"(ויקרא ו, ב) זו מערכה גדולה, "ואש המזבח תוקד בו"(ויקרא ו, ב) זו מערכה שניה של קטרת.

ואמרו אחר כך "והאש על המזבח תוקד בו"(ויקרא ו, ב), אמר רבי יוסי, זו מערכה שלישית של קיום האש. ורבי יהודה אומר, שהוא חוזר על המערכה הנקדמת. ורבי מאיר אומר, היה מייחד מערכה לאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב, וזולתו אומרים כי בצידי מערכה גדולה היו נשרפין. והכל מודים כי על כל פנים צריך תוספת מערכה ביום צום כיפור לכבוד ולהדור בעיני העם.

והלכה כרבי יוסי:

משנה יומא, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב