משנה יומא ד ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ד · משנה ב | >>

קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שילוחו, ולנשחט כנגד בית שחיטתו.

בא לו אצל פרו שניה, וסומך שתי ידיו עליו ומתודה.

וכך היה אומר, אנא השם, עוויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך.

אנא השם, כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים, שעוויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן ^ג עם קדושך, ככתוב בתורת משה עבדך (ויקרא טז), כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יי תטהרו.

והן עונין אחריו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

משנה מנוקדת

[עריכה]

קָשַׁר לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ,

וְהֶעֱמִידוֹ כְּנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ;

וְלַנִּשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ.

בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּה, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה.

וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר:

אָנָּא הַשֵּׁם, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי, חָטָּאתִי לְפָנֶיךָ, אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ.

אָנָּא הַשֵּׁם, כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ, אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ,

כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ (וַיִּקְרָא טז, ל): "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ".

וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו:

"בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

קשר - לשון של זהורית,

בראש שעיר המשתלח,

והעמידו - כנגד בית שילוחו.

ולנשחט - כנגד בית שחיטתו.

ובא לו אצל פרו - שניה,

וסמך שתי ידיו עליו - והתוודה.

וכך היה אומר:

"אנא ה' -

עוויתי, פשעתי, וחטאתי לפניך,

אני וביתי, ובני אהרון עם קדושך.

אנא ה' -

כפר נא לעוונות, ולפשעים, ולחטאים,

שעוויתי, ושפשעתי, ושחטאתי לפניך,

אני וביתי, ובני אהרון עם קדושך.

ככתוב בתורת משה עבדך לאמור:

"כי ביום הזה יכפר עליכם,

לטהר אתכם מכל חטאותיכם,

לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל)".

והם עונים אחריו:

"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

לשון של זהורית - הוא לשון של צמר צבוע אדום, תרגום "ותולעת שני"(שמות כה, ד) "וצבע זהורי", ומשקלו שני סלעים. וכבר בארנו פעמים [בפרק בתרא דפאה ובפרק א דשקלים] משקל הסלע.

והשם יתברך אומר "וכפר בעדו ובעד ביתו, ובעד כל קהל ישראל"(ויקרא טז, יז). ולפיכך אומר בודוי ראשון אני וביתי, ואומר בשני ובני אהרן, לפי שהוא מכפר תחילה בעד נפשו ואחר כך בעד הכהנים, ואחר כך מכפר על כל ישראל.

וזה שתראה כתוב בשלשה הוידויין עון פשע וחטא הוא דעת רבי מאיר, והוא סומך על מה שאומר הכתוב "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל, ואת כל פשעיהם לכל חטאתם"(ויקרא טז, כא). ואין הדבר כן, לפי שכוונתו בזה אינו אלא שיכלול מיני העונות. כי עונות הם העונות שאדם עושה במזיד, וחטאים הם הנעשים בשוגג, ופשעים הם מיני הכפירה והמרד בהשם יתברך בעשיית העונות הגדולות, שעושיהן נקרא פורק עול, כחילול שבת ועבודה זרה.

והעיקר אצלנו מתודה על הקלות ואחר כך על החמורות, ולפיכך יהיה סדר הוידויין כולם ליחיד כמו לצבור חטאנו עוינו פשענו.

ואין הלכה כרבי מאיר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

לשון של זהורית - צמר צבוע אדום ^ב:

כנגד בית שלוחו - כנגד שער שיוציאוהו בו:

ולנשחט - היה קושר לשון של זהורית כנגד בית שחיטתו כלומר בצוארו והשתא לא אתי לאתחלופי בשעיר המשתלח, שזה בראשו וזה בצוארו. ותרווייהו בשאר שעירים לא מתחלפי שאלו לשון של זהורית קשורה בהם ושעירים אחרים אין לשון של זהורית קשורה בהם:

עויתי פשעתי חטאתי - מתניתין ר"מ היא דיליף מקרא דכתיב (ויקרא יו) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם. אבל חכמים פליגי עליה ואמרי עונות אלו זדונות ^ד פשעים אלו מרדים ^ה חטאות אלו שגגות ^ו לאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות בתמיה, אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי. וכן בדוד הוא אומר (תהלים קו) חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו. והלכה כחכמים. ומהו זה שאמר משה (שמות לד) נושא עון ופשע וחטאה כך אמר משה לפני המקום בשעה שישראל חוטאים ועושים תשובה עשה להם זדונות כשגגות ^ז:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

קשר לשון זהורית. היינו כדי שלא יתחלפו כדפי' הר"ב. ולקחו של זהורית. דאסמכוהו אקרא דאם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א יח) עיין סוף פ"ו:

זהורית. פי' הר"ב צבוע אדום. תרגום ותולעת שני וצבע זהורי. רמב"ם:

ובני אהרן. דתרי זימני כתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. קמא לעונותיו ועונות ביתו. ותניין על אחיו הכהנים שכולן קרוין ביתו שנאמר (תהלים קטו י) בית אהרן. וכך הוא יפה להתודות בתחלה עליו ועל ביתו דמוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על החייב כדתניא בגמרא דהכא [מג:]. ותו בגמרא פ"ה דף נ"א מקשה היכי מכפר להו בפר דלאו דידהו (דהא מאשר לו ילפינן דמשלו [הוא מביא] כמ"ש שם) ומשני דרחמנא הפקיר ממונו שלו לכל אחיו הכהנים:

[אנא השם. וכן הוא בפ' דלעיל משנה ח' ועיין לקמן פ"ו משנה ב']:

לעונות ולפשעים ולחטאים. כתב הר"ב אבל חכמים אמרי עונות אלו זדונות וכה"א (במדבר טו לא) הכרת תכרת הנפש [ההיא] עונה בה פשעים אלו מרדים וכה"א (מלכים ב ג ז) מלך מואב פשע בי (מרד בי) חטאות אלו שגגות וכה"א (ויקרא ד ב) נפש כי תחטא בשגגה. גמרא. ומ"ש הר"ב ומהו ז"ש משה נושא עון וכו' בגמרא בברייתא איתא בדר"מ הני תרי קראי והתודה וגו' ונושא עון וגו' ואהא קא מהדר אלא מה שאמר משה נושא עון וגו' ובקרא דוהתודה לא מהדר ולא מידי. והרמב"ם פירש דס"ל לחכמים דבסידרא לא קא מיירי קרא ולא בא הכתוב אלא לכלול מיני העונות ע"כ. אבל בת"כ ראיתי מה שאמר משה נושא עון וגו' ואומר והתודה וגו' אלא כיון שהיה מתודה על הזדונות ועל המרדות כאילו הם שגגות לפניו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ב) (על הברטנורא) ונקטו של זהורית דאסמכוהו אקרא אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ומ"ש וצבעו אדום, תרגום ותולעת שני, וצבע זהורי. הר"מ:

(ג) (על המשנה) ובני אהרן. דתרי זימני כתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. קמא לעונותיו ועונות ביתו. ותניין על אחיו הכהנים שכולן קרוין ביתו שנאמר בית אהרן. וכך הוא יפה להתודות בתחלה עליו ועל ביתו דמוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב. גמרא. ותו מקשי בגמרא היכי מכפר ליה בפר דלאו דדהו ומשני דרחמנא הפקיר ממונו שלו לכל אחיו הכהנים:

(ד) (על הברטנורא) וכה"א. הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה:

(ה) (על הברטנורא) וכן הוא אומר מלף מואב פשע בי:

(ו) (על הברטנורא) וכן הוא אומר נפש כי תחטא בשגגה. גמרא:

(ז) (על הברטנורא) כ"ה בתורת כהנים ובגמרא אליבא דר"מ. והר"מ פירש דסבירא להו לחכמים דבסידורא לא קא מיירי קרא ולא בא הכתוב אלא לכלול מיני העונו':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח: בגמ' אמרי' דמשקל שני סלעים היה וכתבו תוס' ז"ל של שעיר פנימי לא הוה שיעור כלל משום דההיא לא הוה אלא כדי שלא יתערב ושעיר המשתלח היה בו צורך לידע אם הלבין כדכתי' כשלג ילבינו:

בא לו אצל פרו שנייה: גמ' מ"ש בודוי ראשון דלא אמר ובני אהרן עם קדושיך ומ"ש בודוי שני תנא דבי ר' ישמעאל כך היא מדת הדין נוהגת מוטב יבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על החייב:

עויתי פשעתי חטאתי: כאן ג"כ סתם לן כר' מאיר והלכה כחכמים: וביד שם ס"פ שני דהלכות עבודת יום הכפורים ובפ"ג סי' ד' ובפ"ד:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

קשר לשון של זהורית: צמר סרוק [קארמאזין]:

בראש שעיר המשתלח: בין קרניו:

והעמידו כנגד בית שלוחו: פני השעיר נגד שער המזרח שדרך שם יוציאוהו:

ולנשחט: הי' קושר זהורית:

כנגד בית שחיטתו: ר"ל בצוארו, שלא יתחלפו זה בזה, ולקחו זהורית מדכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, והי' סימן טוב לישראל שילבין הזהורית שבשעיר המשתלח כשהשליכו מהצוק. והזהורית שבשעיר הנשחט, כששחטוהו תלו הזהורית על פתח ההיכל, וכשהגיע השעיר הנשלח, להמדבר, הי' זה הזהורית שעל הפתח מלבין [ספ"ו]:

בא לו אצל פרו שנייה: ר"ל פעם ב':

וסומך שתי ידיו עליו: ז' בין קרניו:

חטאתי: זו דברי ר"מ, שנאמר והתודה עליו עונות בני ישראל, לכל פשעיהם לכל חטאותם. אבל חכ"א, חטאתי, עויתי פשעתי, דחטא שוגג, ועון מזיד פשע מרד, והרי צריך להתוודות על הקל קל תחלה. ואף דהקרא זכרם להיפך. הכי קאמר קרא ע"י שיתוודה, עונות ופשעים, יתהוו ויתהפכו כולן לחטאים, ר"ל לשגגות:

כי ביום וכו' והן עונין אחריו ברוך שם וכו': בהשתחויה, מדהזכיר השם ככתבו:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי