אחרי וועד בו ביום
קסז
בפלפול של תהו כי זה אחד עם האמור בב"ק ל"ח וירושלמי שם פ"ד ה"ג ממה
ששלחה המלכות לבדוק את תורת ישראל, ויאמר ע"ז גרעץ ח"ד עמוד 119:
״מקור אחד של הידועים יספר כי הקיסר דאמיטיאן צוה לחקור אחר משפחת בית דוד, למען דעת אם לא יכינו מרידה נגדו וכו׳ ומקורי היהודים יספרו גם הם דומה לזה כי אחד ממושלי רומא שלח שני שלוחים אל רבן גמליאל לחקור לדעת אם אין בתורת היהודים דבר אשר הוא סכנה להממשלה וכאשר שמעו הכל אמרו שהנם מוצאים כל תורת היהודים טובה מאד וכו'״.
וכמה מיעוט חקירה בהבנת מהלך הדברים נדרש לזה עד כי לחבר שני דברים כאלה אשר גם דבר אין להם יחד.
וגם זולת כל זה הדבר ידוע כי הקיסר דאמיטיאן הי' נגד אמונת היהודים בכלל ולא מפני שחשד אולי יש אצלם חק נגד הממשלה.
וגרעץ עצמו יאמר שם בעמוד 120 בנוגע לכל אלה אשר חשדם בנטי׳ להיהדות מפני שהרומיים חשבו כי היהודים דינם מכחישי אלקים.
ודבר בדיקת תורת היהודים הי׳ בימי הקיסר הישר נערווא אשר משל אחרי דאמיטיאן ואשר הרשה לכל איש לחיות באמונת היהודים.
ובאמת מפורש בהמקור כי שליחת השלוחים היתה לאושא ולא ליבנה, ככל אשר יבואר לפנינו.
ועל כן הנה זה עצמו אשר רבן גמליאל כבר עזב לפני זה את יבנה וכל ארץ יהודה ויתישב בהגליל באושא, זה עצמו כבר יברר לנו כי לפני זה היו שם רדיפות כוללות, עד שהוכרח לנוד ממקומו.
אבל לא לבד שלא חקרו כותבי דברי הימים לדעת מה הי׳ הדבר כי אם שגם כל הדבר עצמו נעלם מהם,
ולא ידעו דבר מכל הרדיפות הכוללות אשר היו בימי דאמיטיאן, ועל כן גם טעו ולא יכלו למצוא הדרך בכל המעשים וסדרי המעשים מראשית ימי יבנה עד ימי ביתר, ויהיו אצלם כל הימים האלה מקשה אחת, כי לא ידעו דבר מכל המון המעשים הרבים והשונים אשר היו שם בתוך הימים ההם.
והחכם גרעץ אשר ישתדל להכחיש כי גם אחר החרבן נשאר ישראל גוי אחד בארץ יאמר בלשונו בעמוד 117:
״מבין משואות מלחמה אשר נהרו נחלי דם צמחה עתה כנסיה דתית וכו׳ העבודה הזאת בתוך בני ישראל נמשכה כל ימי הקיסרים טיטוס דאמיטיאנוס נערווא וטיראיאנוס(לז).
והנה דברו בדברי ימי ישראל כמדבר על העצים והאבנים, ומבלי לדעת כי כל ימי יבנה נמשכו רק כשש עשרה או כשבע עשרה שנה אחר החרבן יבוא ויכריז ״כי העבודה הזאת בתוך בני ישראל נמשכה כל ימי הקיסרים טיטוס דאמיטיאנוס נערווא וטראיאנוס".
הערה (לז): בהתהפכם בתחבולות להכחיש את ישראל לא שמו לב גם לדברי עצמם. ומדוע זה נמשכה הכנסי׳ הדתית והעבודה הזאת רק עד סוף ימי טראיאנוס, ואם כי אז לדעתו נפטר רבן גמליאל אבל אם היתה אז איזה עבודה חדשה בישראל הלא כן היתה גם אחר זה בימי ר׳ עקיבא ובימי דור תלמידיו ורשב״ג ובדורו של רבי.
אבל החוקרים האלה היו בדבריהם כזורק אבן לחמת, וידברו ויביעו ככל העולה על הרוח.
