ירושלמי בבא קמא ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< | ירושלמי · מסכת בבא קמא · פרק ד · הלכה ג | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


הלכה ג משנה[עריכה]

שור של ישראל שנגח לשור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של ישראל פטור שנאמר שור רעהו ולא שור של קדש. שור של ישראל שנגח לשור של נכרי פטור. ושל נכרי שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם.

הלכה ג גמרא[עריכה]

רב אמר ראה ויתר גוים. התיר ממונם של גוים. חזקיה אמר הופיע מהר פארן. והופיע פנים כנגד אומות העולם. רבי יוסי בן חנינה אמר הורידן מנכסיהן. רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר כדיניהן. אמר רבי לא על הדא איתאמרת אלא בהדא דתני רבי חייה שור של גוי שנגח שור של גוי אחר חבירו אף על פי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם על הדא איתאמרת רבי אבהו בשם רבי יוחנן כדיניהן. מעשה ששילח המלכות שני איסטרטיוטות ללמוד תורה מרבן גמליאל ולמדו ממנו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות. ובסוף אמרו לו כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ משני דברים הללו שאתם אומרים בת ישראל לא תיילד לנכרית. אבל נכרית מיילדת לבת ישראל. בת ישראל לא תניק בנה של נכרית. אבל נכרית מניקה לבת ישראל ברשותה. גזילו של ישראל אסור ושל נכרי מותר. באותה שעה גזר רבן גמליאל על גזילות נכרי שיהא אסור מפני חילול השם. שור של ישראל שנגח לשור של נכרי פטור וכו'. בדבר הזה אין אנו מודיעין למלכות. אפילו כן לא מטין לסולמיה דצור עד דשכחון כולן.