ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/צה א
הוֹעִיף אוֹעִיף, או הֵעִיף. אֵעִיף. ואפשר להיות "מֻעָף" משרש עוף, והוא הנכון.
יעץ העתידים יְעַץ. אִיעַץ וכולי. ובא צווי הרבים ממנו בחסרון יו"ד ובשורק – "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר" (ישעיהו ח, י), "עֻצוּ וְדַבֵּרוּ" (שופטים יט, ל). והשורק תחת חולם, כמו "יִשְׁפּוּטוּ הֵם" (שמות יח, כו), "לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה" (רות ב, ח). ומשפטו בתשלומו יְעוֹצוּ, בפלס "עִמְדוּ עֲמֹ֖דוּ" (נחום ב, ט) אשר הוא בחולם מפני העמדת הטרחא. ואלה הארבעה אשר הם בשורק אינם בהעמדה, כי "תַעֲבוּרִ֖י", אף על פי שהוא בהעמדה, הטרחא הוא ברי"ש.
יפח – "וְיָפֵחַ לַקֵּץ" (חבקוק ב, ג), "וִיפֵחַ חָמָס" (תהלים כז, יב) – תואר. ואפשר שיאמר ממנו הקל כלו, והעתידים – יְפַח. אִיפַח וכולי. וההִתְפַּעֵל – "תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ" (ירמיהו ד, לא).
יפע – "וְחִלְּלוּ יִפְעָתֶךָ" (יחזקאל כח, ז) – שם-הפֹעל. והפעל הכבד – "הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" (דברים לג, ב). אוֹפִיעַ. יוֹפִיעַ וכולי.
יצב – בא השרש הזה על דרך חסרי היו"ד. והפעל הכבד – הִצִּיב. הִצַּבְתָּ. הִצַּבְתִּי וכולי, וכן הנפעל – נִצַּב. נִצַּבְתָּ וכולי. ובאה מלה אחת בזה השרש קשה מעט בבנין הִתְפַּעֵל ממנו, והיא "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ" (שמות ב, ד). ודע כי נחי הפ"א לא תמצא נחותם בפִּעֵל הדגוש ובהִתְפַּעֵל מפני דגש עי"ן-הפֹעל שלא יתכן דגש חזק באות אם לא תקדמנה אות אחרת מונעת באחד המלכים. וכשרצו לחסר היו"ד מן "וַתֵּתַצַּב" שהיה משפטו וַתִּתְיַצַּב, הקדימו הנח שהוא מקום היו"ד בין שני התוי"ן, ודגש הצד"י לא היה מורה על היו"ד כי הוא להוראת הבנין, וגם נח לא יתכן בין התי"ו והצד"י מפני דגש הצד"י, לכן הקדימו הנח ושניהם קיימים הנח ודגש הבנין והנה משקל "וַתֵּתַצַּב" – וַתִּתְפָּעַל.
יצג, יצע – חסרי היו"ד.[1]
יצק – "צָקוּן לַחַשׁ" (ישעיהו כו, טז) חסר פ"א-הפֹעל, וכן "וְהַיּוֹם רַד מְאֹד" (שופטים יט, יא) שמשפטו יָרַד, כן משפטו יָצְקוּ. והנו"ן נוספת, כנו"ן "לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ" (דברים ח, טז).[2] ורבי יונה כתב בשם רבי יצחק בן גיקטילא כי הוא מנחי העי"ן, אבל לפי ענינו יותר הוא טוב להיותו מנחי הפ"א. ויתכן להיות שנים שרשים והענין אחד, ויהיה משרש צוק, כמו ינק – נוק וזולתם כמו שכתבנו. ויהיה