ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/צד ב
לא ייסך הַסָּך. או יהיה "יִיסָךְ" מן סוך – "וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי" (דניאל י, ג) שנמצא בענינו ברוב, ויהיה חירק תחת שורק, והו"ו מומרת ביו"ד. וכן "וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן" (בראשית נ, כו). ושני הפנים נכונים בו.
יסף העתידים יְסַף, יִסְפוּ וכולי. אִיסַף. יִיסַף וכולי. או אִיסוֹף יִיסוֹף וכולי. והכבד; העתידים – הוֹסִיף או הוֹסֵף. אוֹסִיף או אוֹסֵף בצרי. ובא בפתח בהפסק – "זְכֹר מִלְחָמָה אַל תּוֹסַף" (איוב מ, לב), כמו "וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר" (רות ב, יד). ונכתבה אל"ף במקום ו"ו במלת "לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם" (שמות ה, ז), וכן "וַיֹּאסֶף שָׁאוּל" (ש"א יח, כט). "אַל תּוֹסְףְּ" (משלי ל, ו) – הנכון בו אַל תּוֹסֶף כמו וַיּוֹסֶף שאול, ולהריץ המלה אל אשר לפניה אמרו כן. וכן "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן" (בראשית ט, כא) על דעת רבי יונה כמו שכתבנו, וכתבנו גם כן שבר דבריו במלות האלה ובדומיהן.
יסר – "יֹסֵר לֵץ" (משלי ט, ז). העתידים – יְסַר וכולי. אִיסַר. יִיסַר וכולי. או אִיסוֹר וכולי. ובא על דרך חסרי היו"ד – "וְיִסְּרֵנִי מִלֶּכֶת בְּדֶרֶךְ הָעָם הַזֶּה" (ישעיהו ח, יא), וכן "בְּאַוָּתִי וְאֶסֳּרֵם" (הושע י, י). ועל דרך זה נאמר העתידים אִסּוֹר, יִסּוֹר – בדגש. ויתכן לומר כי "וְיִסְּרֵנִי" מן הדגוש ובא הצרי תחת פתח, כי הראוי וְיִסְּרַנִי. ובא בפִעֵל הכבד ממנו האית"ן שלם – "אַיְסִרֵם כְּשֵׁמַע לַעֲדָתָם" (הושע ז, יב).
יעד. העתידים – יְעַד. אִיעַד וכולי. "וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה" (שמות כא, ט). והכבד – הוֹעִיד. אוֹעִיד. "וְאִם לְמִשְׁפָּט מִי יוֹעִידֵנִי" (איוב ט, יט).
יעז. הנפעל – "אֶת עַם נוֹעָז" (ישעיהו לג, יט).
יעט – "מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי" (ישעיהו סא, י). העתידים – יְעַט. אִיעַט.
יעל. הפעל הכבד – "מָה הוֹעִיל פֶּסֶל" (חבקוק ב, יח). "וְאֵין בָּם מוֹעִיל" (ירמיהו טז, יט). "מָה אֹעִיל מֵחַטָּאתִי" (איוב לה, ג).
יעף. העתידים – יְעַף. אִיעַף. "לֹא יִיעַף" (ישעיהו מ, כח). ובא "וְיִעֲפוּ נְעָרִים" (ישעיהו מ, ל) ביו"ד האית"ן לבד, וכן "וּלְאֻמִּים בְּדֵי רִיק יִעָפוּ" (חבקוק ב, יג). והפעול מן הכבד בענין אחר – "מֻעָף בִּיעָף" (דניאל ט, כא). ונאמר הבנין ממנו –