המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"אליך" - הן ידעתי שסוף הדבר יהיה שהגוים מקצות הארץ יבואו אליך להאמין בך ויאמרו האלילים אשר נחלו אבותינו להיות להם לאלהים אך המה שקר והבל ואין בהם תועלת
"ה' עוזי ומעוזי" - אמר הנביא אתה ה' חזקי וכפל המלה לחוזק הענין
"ביום צרה" - כשבא צרה אני נס אליך להמלט והוא ענין מליצה לומר אז אבטח בך
"ה' עזי", הנביא שם פניו להתפלל על מה שא"ל ה' שיענישם בעון ע"א שעבדו, למה יענישם, הלא הוא דבר שאין בו ממש, והוא כשחוק תינוקות בעלמא, וכמו שטען משה רבינו ע"ה מי מתקנא במי כמ"ש במדרש, ואם מפני שעי"כ כחשו בה' הלא "אתה עזי ומעזי" וכולם יודעים אלהותך, והלא לעתיד "אליך גוים יבואו מאפסי ארץ" ויכירו ששקר נחלו אבותיהם, וא"כ מה תתקנא בע"א:
ביאור המילות
"עזי ומעזי". עזי הוא העז בעצמו. ומעז הוא המקום שבו ימצא מעז ומחסה שזה הוראת מ"ם האמנתי"ו הנוסף על השם:
"שקר, הבל, ואין בם מועיל". יש שקר שאינו הבל, ויש הבל שישיג עכ"פ ממנו תועלת הגם שאינו טוב בעצמו, לכן הוסיף שהוא שקר והבל ובלא תועלת: