משנה מקואות ח

מקואות פרק ח', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק שמיני ("ארץ ישראל") · >>

פרקי מסכת מקואות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

ארץ ישראל טהורה, ומקואותיה טהורים.

מקואות העמים שבחוצה לארץ, כשרים לבעלי קריין, אפילו נתמלאו בקילון.

שבארץ ישראל, שחוץ למפתח, כשרים אף לנדות.

מלפנים מן המפתח, כשרים לבעלי קריין, ופסולים לכל הטמאים.

רבי אליעזר אומר, הקרובים לעיר ולדרך, טמאים מפני הכביסה.

והרחוקים, טהורים.

משנה ב

אלו בעלי קריין שהם צריכין טבילה: ראה מים חלוקים או עכורים, בתחלה, טהור.

באמצע ובסוף, טמא.

מתחלה ועד סוף, טהור.

לבנים ונמשכים, טמא.

רבי יוסי אומר, לבנים כעכורים.

משנה ג

המטיל טפין עבות מתוך האמה, טמא, דברי רבי אלעזר חסמא.

המהרהר בלילה ועמד ומצא בשרו חם, טמא.

הפולטת זרע ביום השלישי, טהורה, דברי רבי אלעזר בן עזריה.

רבי ישמעאל אומר, פעמים שהם ארבע עונות, פעמים שהם חמש, פעמים שהם שש.

רבי עקיבא אומר, לעולם חמש.

משנה ד

נכרית שפלטה שכבת זרע מישראל, טמאה.

בת ישראל שפלטה שכבת זרע מנכרי, טהורה.

האשה ששמשה ביתה, וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית, כאלו לא טבלה.

בעל קרי שטבל ולא הטיל את המים, כשיטיל את המים, טמא.

רבי יוסי אומר, בחולה ובזקן, טמא.

בילד ובבריא, טהור.

משנה ה

נדה שנתנה מעות בפיה וירדה וטבלה, טהורה מטומאתה, אבל טמאה היא על גב רוקה.

נתנה שערה בפיה, קפצה ידה, קרצה שפתותיה, כאילו לא טבלה.

האוחז באדם ובכלים ומטבילן, טמאין.

ואם הדיח את ידו במים, טהורים.

רבי שמעון אומר, ירפה כדי שיבואו בהם מים.

בית הסתרים, בית הקמטים, אינן צריכין שיבואו בהן מים.

משנה מנוקדת

משנה מקואות ח ניקוד

נוסח הרמב"ם

(א) ארץ ישראל טהורה - ומקואותיה טהורין.

מקואות העמים שבחוצה לארץ - כשרין לבעלי קריין,

אפילו נתמלאו בקילון.

ושבארץ ישראל -

שחוץ למפתח - כשרין אף לנידות,

את שלפנים מן המפתח - כשרין לבעלי קריין,

ופסולין לכל הטמאים.

רבי אלעזר אומר:

הקרובים לעיר ולדרך - טמאים מפני הכביסה,

והרחוקים - טהורים.

(ב) אלו בעלי קריין שהן צריכין טבילה,

ראה מים חלוקים או עכורים -

בתחילה - טהור.

באמצע ובסוף - טמא.

מתחילה ועד סוף - טהור.

לבנים ונמשכים - טמא.

רבי יוסי אומר: לבנים - כעכורים.

(ג) המטיל טיפין עבות מתוך האמה - טמא,

דברי רבי אלעזר חסמא.

המהרהר בלילה, ועמד ומצא בשרו חם - טמא.

הפולטת זרע ביום השלישי - טהורה,

דברי רבי אלעזר בן עזריה.

רבי ישמעאל אומר:

פעמים שהן ארבע עונות,

פעמים שהן חמש,

פעמים שהן שש.

רבי עקיבה אומר: לעולם - חמש.

(ד) נוכרית, שפלטה שכבת זרע מישראל - טמאה.

בת ישראל, שפלטה שכבת זרע מנוכרי - טהורה.

האשה ששימשה את ביתה, וירדה וטבלה,

ולא כיבדה את הבית - כאילו לא טבלה.

בעל קרי שטבל, ולא הטיל מים,

כשיטיל את המים - טמא.

רבי יוסי אומר:

בחולה, ובזקן - טמא,

בילד, ובבריא - טהור.

(ה) נידה שנתנה מעות בפיה,

וירדה וטבלה - טהורה מטומאתה.

אבל טמאה היא - על גב רוקה.

נתנה שערה בפיה, קפצה ידה,

קרצה שפתותיה - כאילו לא טבלה.

האוחז באדם ובכלים, ומטבילן - טמאין.

ואם מדיח את ידיו במים - טהורין.

רבי שמעון אומר: ירפה - שיבואו בהן מים.

בית הסתרים, ובית הקמטים - אינן צריכין שיבואו בהן המים.

פירושים

משנה מקואות, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב