משנה מקואות א

מקואות פרק א', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק ראשון ("שש מעלות") · >>

פרקי מסכת מקואות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

שש מעלות במקואות, זו למעלה מזו, וזו למעלה מזו.

מי גבאים, שתה טמא ושתה טהור, טמא.

שתה טמא ומילא בכלי טהור, טמא.

שתה טמא ונפל ככר של תרומה, אם הדיח, טמא.

ואם לא הדיח, טהור.

משנה ב

מילא בכלי טמא ושתה טהור, טמא.

מילא בכלי טמא ומילא בכלי טהור, טמא.

מילא בכלי טמא ונפל ככר של תרומה, אם הדיח, טמא.

ואם לא הדיח, טהור.

משנה ג

נפלו מים טמאים ושתה טהור, טמא.

נפלו מים טמאים ומילא בכלי טהור, טמא.

נפלו מים טמאים ונפל ככר של תרומה, אם הדיח, טמא.

ואם לא הדיח, טהור.

רבי שמעון אומר, בין שהדיח בין שלא הדיח, טמא.

משנה ד

נפל לתוכן מת, או שהלך בהן הטמא, ושתה טהור, טהור.

אחד מי גבאים, מי בורות, מי שיחין, מי מערות, מי תמציות שפסקו, ומקואות שאין בהם ארבעים סאה, בשעת הגשמים הכל טהור.

פסקו הגשמים, הקרובים לעיר ולדרך, טמאים.

והרחוקים, טהורין, עד שיהלכו רוב בני אדם.

משנה ה

מאימתי טהרתן, בית שמאי אומרים, משירבו וישטופו.

ובית הלל אומרים, רבו אף על פי שלא שטפו.

רבי שמעון אומר, שטפו אף על פי שלא רבו.

כשרין לחלה וליטול מהן לידים.

משנה ו

למעלה מהן, מי תמציות שלא פסקו.

שתה טמא ושתה טהור, טהור.

שתה טמא ומילא בכלי טהור, טהור.

שתה טמא ונפל ככר של תרומה, אף על פי שהדיח, טהור.

מילא בכלי טמא ושתה טהור, טהור.

מילא בכלי טמא ומילא בכלי טהור, טהור.

מילא בכלי טמא ונפל ככר של תרומה, אף על פי שהדיח, טהור.

נפלו מים טמאים ושתה טהור, טהור.

נפלו מים טמאים ומילא בכלי טהור, טהור.

נפלו מים טמאים ונפל ככר של תרומה, אף על פי שהדיח, טהור.

כשרים לתרומה וליטול מהם לידים.

משנה ז

למעלה מהן, מקוה שיש בו ארבעים סאה, שבו טובלין ומטבילין.

למעלה מהן, מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין, שוה למקוה לטהר באשבורן, ולמעין להטביל בו בכל שהוא.

משנה ח

למעלה מהן, מים מוכין, שהן מטהרין בזוחלין.

למעלה מהן, מים חיים, שבהן טבילה לזבים, והזייה למצורעים, וכשרים לקדש מהן מי חטאת.

שֵׁשׁ מַעֲלוֹת בַּמִּקְוָאוֹת, זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, וְזוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. מֵי גְבָאִים, שָׁתָה טָמֵא וְשָׁתָה טָהוֹר, טָמֵא. שָׁתָה טָמֵא וּמִלֵּא בִכְלִי טָהוֹר, טָמֵא. שָׁתָה טָמֵא וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אִם הֵדִיחַ, טָמֵא. וְאִם לֹא הֵדִיחַ, טָהוֹר.

משנה ב

מִלֵּא בִכְלִי טָמֵא וְשָׁתָה טָהוֹר, טָמֵא. מִלֵּא בִכְלִי טָמֵא וּמִלֵּא בִכְלִי טָהוֹר, טָמֵא. מִלֵּא בִכְלִי טָמֵא וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אִם הֵדִיחַ, טָמֵא. וְאִם לֹא הֵדִיחַ, טָהוֹר.

משנה ג

נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וְשָׁתָה טָהוֹר, טָמֵא. נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וּמִלֵּא בִכְלִי טָהוֹר, טָמֵא. נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אִם הֵדִיחַ, טָמֵא. וְאִם לֹא הֵדִיחַ, טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בֵּין שֶׁהֵדִיחַ בֵּין שֶׁלֹּא הֵדִיחַ, טָמֵא.

משנה ד

נָפַל לְתוֹכָן מֵת, אוֹ שֶׁהָלַךְ בָּהֶן הַטָּמֵא, וְשָׁתָה טָהוֹר, טָהוֹר. אֶחָד מֵי גְבָאִים, מֵי בוֹרוֹת, מֵי שִׁיחִים, מֵי מְעָרוֹת, מֵי תַמְצִיּוֹת שֶׁפָּסְקוּ, וּמִקְוָאוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם אַרְבָּעִים סְאָה, בִּשְׁעַת הַגְּשָׁמִים הַכֹּל טָהוֹר. פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, הַקְּרוֹבִים לָעִיר וְלַדֶּרֶךְ, טְמֵאִים. וְהָרְחוֹקִים, טְהוֹרִין, עַד שֶׁיְּהַלְּכוּ רֹב בְּנֵי אָדָם.

משנה ה

מֵאֵימָתַי טָהֳרָתָן. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִשֶּׁיִּרְבּוּ וְיִשְׁטֹפוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, רַבּוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁטְפוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁטְפוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רַבּוּ. כְּשֵׁרִין לַחַלָּה וְלִטֹּל מֵהֶן לַיָּדָיִם.

משנה ו

לְמַעְלָה מֵהֶן, מֵי תַמְצִיּוֹת שֶׁלֹּא פָסְקוּ. שָׁתָה טָמֵא וְשָׁתָה טָהוֹר, טָהוֹר. שָׁתָה טָמֵא וּמִלֵּא בִכְלִי טָהוֹר, טָהוֹר. שָׁתָה טָמֵא וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵדִיחַ, טָהוֹר. מִלֵּא בִכְלִי טָמֵא וְשָׁתָה טָהוֹר, טָהוֹר. מִלֵּא בִכְלִי טָמֵא וּמִלֵּא בִכְלִי טָהוֹר, טָהוֹר. מִלֵּא בִכְלִי טָמֵא וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵדִיחַ, טָהוֹר. נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וְשָׁתָה טָהוֹר, טָהוֹר. נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וּמִלֵּא בִכְלִי טָהוֹר, טָהוֹר. נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵדִיחַ, טָהוֹר. כְּשֵׁרִים לַתְּרוּמָה וְלִטֹּל מֵהֶם לַיָּדָיִם.

משנה ז

לְמַעְלָה מֵהֶן, מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, שֶׁבּוֹ טוֹבְלִין וּמַטְבִּילִין. לְמַעְלָה מֵהֶן, מַעְיָן שֶׁמֵּימָיו מֻעָטִין וְרַבּוּ עָלָיו מַיִם שְׁאוּבִין, שָׁוֶה לַמִּקְוֶה לְטַהֵר בְּאַשְׁבֹּרֶן, וְלַמַּעְיָן לְהַטְבִּיל בּוֹ בְּכָל שֶׁהוּא.

משנה ח

לְמַעְלָה מֵהֶן, מַיִם מֻכִּין, שֶׁהֵן מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין. לְמַעְלָה מֵהֶן, מַיִם חַיִּים, שֶׁבָּהֶן טְבִילָה לַזָּבִים, וְהַזָּיָה לַמְצֹרָעִים, וּכְשֵׁרִים לְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת.

נוסח הרמב"ם

(א) שש מעלות במקואות -

זו למעלה מזו, זו למעלה מזו.

מי גבאין -

שתה טמא, ושתה טהור - טמא.

שתה טמא, ומילא בכלי טהור - טמא.

שתה טמא, ונפל כיכר של תרומה -

אם הדיח - טמא,

ואם לא הדיח - טהור.

(ב)

מילא בכלי טמא, ושתה טהור - טמא.

מילא בכלי טמא, ומילא בכלי טהור - טמא.

מילא בכלי טמא, ונפל כיכר של תרומה -

אם הדיח - טמא,

ואם לא הדיח - טהור.

(ג)

נפלו מים טמאים, ושתה טהור - טמא.

נפלו מים טמאים, ומילא בכלי טהור - טמא.

נפלו מים טמאים, ונפל כיכר של תרומה -

אם הדיח - טמא,

ואם לא הדיח - טהור.

רבי שמעון אומר: בין שהדיח, ובין שלא הדיח - טמא.

(ד)

נפל לתוכן מת,

או שהילך בהן טמא, ושתה טהור - טהור.

אחד מי גבאין, מי בורות,

מי שיחין, מי מערות,

מי תמציות שפסקו,

ומקואות שאין בהן ארבעים סאה -

בשעת הגשמים - הכל טהור.

פסקו הגשמים -

הקרובים לעיר, ולדרך - טמאין,

והרחוקים - טהורין, עד שיהלכו רוב אדם.

(ה) מאמתי היא טהרתן? -

בית שמאי אומרין: משירבו, וישטופו.

בית הלל אומרין: רבו - אף על פי שלא שטפו.

רבי שמעון אומר: שטפו, אף על פי שלא רבו -

כשרין לחלה, וליטול מהן לידים.

(ו) למעלה מהן - מי תמציות שלא פסקו.

שתה טמא, ושתה טהור - טהור.

שתה טמא, ומילא בכלי טהור - טהור.

שתה טמא, ונפל כיכר של תרומה -

אף על פי שהדיח - טהור.

מילא בכלי טמא, ושתה טהור - טהור.

מילא בכלי טמא, ומילא בכלי טהור - טהור.

מילא בכלי טמא, ונפל כיכר של תרומה -

אף על פי שהדיח - טהור.

נפלו מים טמאין, ושתה טהור - טהור.

נפלו מים טמאין, ומילא בכלי טהור - טהור.

נפלו מים טמאין, ונפל כיכר של תרומה -

אף על פי שהדיח - טהור.

כשרין לתרומה, וליטול מהן לידים.

(ז) למעלה מהן - מקוה שיש בו ארבעים סאה -

שבו טובלין, ומטבילין.

למעלה מהן - מעיין שמימיו מועטין, שרבו עליו מים שאובין,

שוה למקוה - לטהר באשבורן,

ולמעיין - להטביל בו כל שהוא.

(ח) למעלה מהן - מים מוכין,

שהן מטהרין בזוחלין.

למעלה מהן - מים חיים,

שבהן טבילה - לזבים,

והזיה - למצורעין,

וכשרין לקדש מהן מי חטאת.

פירושים

משנה מקואות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב