משנה מקואות ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מקואות פרק ז', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק שביעי ("יש מעלין") · >>

פרקי מסכת מקואות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

יש מעלין את המקוה ולא פוסלין, פוסלין ולא מעלין, לא מעלין ולא פוסלין.

אלו מעלין ולא פוסלין: השלג, והברד, והכפור, והגליד, והמלח, והטיט הנרוק.

אמר רבי עקיבא, היה רבי ישמעאל דן כנגדי לומר, השלג אינו מעלה את המקוה.

והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם, צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה.

רבי יוחנן בן נורי אומר, אבן הברד, כמים.

כיצד מעלין ולא פוסלין: מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת, נפל מהם סאה לתוכו והעלהו, נמצאו מעלין ולא פוסלין.

משנה ב

אלו פוסלין ולא מעלין: המים בין טמאים בין טהורים, ומי כבשים, ומי שלקות, והתמד עד שלא החמיץ.

כיצד פוסלין ולא מעלין: מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר קרטוב ונפל מהן קרטוב לתוכו, לא העלהו, פוסלו בשלשה לוגין.

אבל שאר המשקין, ומי פירות, והציר, והמורייס, והתמד משהחמיץ, פעמים מעלין ופעמים שאינן מעלין.

כיצד, מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת, נפל לתוכו סאה מהם, לא העלהו.

היו בו ארבעים סאה, נתן סאה ונטל סאה, הרי זה כשר.

משנה ג

הדיח בו סלי זיתים וסלי ענבים, ושנו את מראיו, כשר.

רבי יוסי אומר, מי הצבע פוסלין אותו בשלשה לוגין, ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה.

נפל לתוכו יין, ומוחל, ושנו את מראיו, פסול.

כיצד יעשה, ימתין לו עד שירדו גשמים ויחזרו מראיהן למראה המים.

היו בו ארבעים סאה, ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שיחזרו מראיהן למראה המים.

משנה ד

נפל לתוכו יין או מוחל ושנו מקצת מראיו, אם אין בו מראה מים ארבעים סאה, הרי זה לא יטבול בו.

משנה ה

שלשה לוגין מים, ונפל לתוכן קרטוב יין, והרי מראיהן כמראה היין, ונפלו למקוה, לא פסלוהו.

שלשה לוגין מים חסר קרטוב, ונפל לתוכן קרטוב חלב, והרי מראיהן כמראה המים, ונפלו למקוה, לא פסלוהו.

רבי יוחנן בן נורי אומר, הכל הולך אחר המראה.

משנה ו

מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות, ירדו שנים וטבלו זה אחר זה, הראשון טהור והשני טמא.

רבי יהודה אומר, אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים, אף השני טהור.

הטביל בו את הסגוס והעלהו, מקצתו נוגע במים, טהור.

הכר והכסת של עור, כיון שהגביה שפתותיהם מן המים, המים שבתוכן שאובין.

כיצד יעשה, מטבילן ומעלה אותם דרך שוליהם.

משנה ז

הטביל בו את המטה, אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה, טהורה, מפני שהמים מקדמין.

מקוה שמימיו מרודדין, כובש אפילו חבילי עצים, אפילו חבילי קנים, כדי שיתפחו המים, ויורד וטובל.

מחט שהיא נתונה על מעלות המערה, היה מוליך ומביא במים, כיון שעבר עליה הגל, טהורה.

===משנה א===

יֵשׁ מַעֲלִין אֶת הַמִּקְוֶה וְלֹא פּוֹסְלִין, פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין, לֹא מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין. אֵלּוּ מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין: הַשֶּׁלֶג, וְהַבָּרָד, וְהַכְּפוֹר, וְהַגְּלִיד, וְהַמֶּלַח, וְהַטִּיט הַנָּרוֹק. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּן כְּנֶגְדִּי לוֹמַר: הַשֶּׁלֶג אֵינוֹ מַעֲלֶה אֶת הַמִּקְוֶה. וְהֵעִידוּ אַנְשֵׁי מֵידְבָא מִשְּׁמוֹ, שֶׁאָמַר לָהֶם: צְאוּ וְהָבִיאוּ שֶׁלֶג וַעֲשׁוּ מִקְוֶה בַּתְּחִלָּה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: אֶבֶן הַבָּרָד כַּמַּיִם. כֵּיצַד מַעֲלִין וְלא פּוֹסְלִין? מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת, נָפַל מֵהֶם סְאָה לְתוֹכוֹ, וְהֶעֱלַתּוּ, נִמְצְאוּ מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין.

משנה ב

אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְלא מַעֲלִין: הַמַּיִם בֵּין טְמֵאִים בֵּין טְהוֹרִים, וּמֵי כְבָשִׁים, וּמֵי שְׁלָקוֹת, וְהַתֶּמֶד עַד שֶׁלּא הֶחֱמִיץ. כֵּיצַד פּוֹסְלִין וְלא מַעֲלִין? מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר קֻרְטוֹב, וְנָפַל מֵהֶן קֻרְטוֹב לְתוֹכוֹ לא הֶעֱלָהוּ; פּוֹסְלוֹ בִּשְׁלשָׁה לֻגִּין. אֲבָל שְׁאָר הַמַּשְׁקִין, וּמֵי פֵרוֹת, וְהַצִּיר, וְהַמֻּרְיָס, וְהַתֶּמֶד מִשֶּׁהֶחֱמִיץ פְּעָמִים מַעֲלִין וּפְעָמִים שֶׁאֵינָן מַעֲלִין. כֵּיצַד? מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת, נָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מֵהֶם - לֹא הֶעֱלַתּוּ. הָיוּ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, נָתַן סְאָה וְנָטַל סְאָה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.

משנה ג

הֵדִיחַ בּוֹ סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו - כָּשֵׁר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵי הַצֶּבַע פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בִּשְׁלשָׁה לֻגִּין, וְאֵינָן פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה. נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן וּמחַל, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו - פָּסוּל. כֵּיצַד יַעֲשֶה? יַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים, וְיַחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן לְמַרְאֵה הַמַּיִם. הָיוּ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, מְמַלֵּא בַּכָּתֵף וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ, עַד שֶׁיַּחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן לְמַרְאֵה הַמַּיִם.

משנה ד

נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ מֹחַל וְשִׁנּוּ מִקצַת מַראָיו, אִם אֵין בּוֹ מַראֵה מַיִם אַרבָּעִים סְאָה, הֲרֵי זֶה לא יִטבּוֹל בּוֹ.

משנה ה

שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם, וְנָפַל לְתוֹכָן קֻרטוֹב יַיִן, וַהֲרֵי מַראֵיהֶן כְּמַראֵה הַיַּיִן, וְנָפְלוּ לַמִּקוָה, לא פְסָלוּהוּ. שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם חָסֵר קֻרטוֹב, וְנָפַל לְתוֹכָן קֻרטוֹב חָלָב, וַהֲרֵי מַראֵיהֶן כְּמַראֵה הַמַּיִם, וְנָפְלוּ לַמִּקוָה, לא פְסָלוּהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, הַכֹּל הוֹלֵך אַחַר הַמַּראֶה.

משנה ו

מִקוָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרבָּעִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת, יָרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ זֶה אַחַר זֶה, הָרִאשׁוֹן טָהוֹר וְהַשֵּׁנִי טָמֵא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיוּ רַגלָיו שֶׁל רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם, אַף הַשֵּׁנִי טָהוֹר. הִטבִּיל בּוֹ אֶת הַסְּגוֹס וְהֶעֱלָהוּ, מִקצָתוֹ נוֹגֵעַ בַּמַּיִם, טָהוֹר. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁלְּעוֹר, כֵּיוָן שֶׁהִגבִּיהַּ שִׂפתוֹתֵיהֶם מִן הַמַּיִם, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָן שְׁאוּבִין. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. מַטבִּילָן וּמַעֲלֶה אוֹתָם דֶּרֶך שׁוּלֵיהֶם.

משנה ז

הִטבִּיל בּוֹ אֶת הַמִּטָּה, אַף עַל פִּי שֶׁרַגלֶיהָ שׁוֹקְעוֹת בַּטִּיט הֶעָבֶה, טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מְקַדְּמִין. מִקוָה שֶׁמֵּימָיו מְרוֹדָדִין, כּוֹבֵשׁ אַפִלּוּ חֲבִלֵּי עֵצִים, אַפִלּוּ חֲבִלֵּי קָנִים, כְּדֵי שֶׁיִּתפְּחוּ הַמַּיִם, וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל. מַחַט שְׁהִיא נְתוּנָה עַל מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה, הָיָה מוֹלִיך וּמֵבִיא בַּמַּיִם, כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלֶיהָ הַגַּל, טְהוֹרָה.

נוסח הרמב"ם

(א) יש מעלין את המקוה ולא פוסלין,

פוסלין ולא מעלין,
לא מעלין ולא פוסלין.
אלו מעלין ולא פוסלין -
השלג, והברד, והכפור,
והגליד, והמלח, וטיט הנרוק.
אמר רבי עקיבה:
היה רבי ישמעאל דן כנגדי לומר -
השלג - אינו מעלה את המקוה.
העידו אנשי מידבא משמו,
שאמר להם: צאו והביאו שלג, ועשו מקוה כתחילה.
רבי יוחנן בן נורי אומר: אבן הברד - כמים.
כיצד מעלין ולא פוסלין?
מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת,
נפל מהם סאה לתוכו - העלהו,
נמצאו - מעלין ולא פוסלין.


(ב) אלו פוסלין ולא מעלין -

המים - בין טמאים בין טהורים,
ומי כבשים, ומי שלקות,
והתמד - עד שלא החמיץ.
כיצד פוסלין ולא מעלין?
מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר קורטוב,
נפל מהם קורטוב לתוכו - לא העלהו,
ופוסלו - בשלשת לוגין.
אבל -
שאר המשקין, ומי פירות,
והציר, והמורייס, והתמד משהחמיץ -
פעמים מעלין - פעמים שאינן מעלין.
כיצד?
מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת -
נפל מהם סאה לתוכו - לא העלהו.
היה בו ארבעים סאה -
נתן סאה, ונטל סאה - הרי זה כשר.


(ג) הדיח בו סלי זיתים וסלי ענבים,

ושינו את מראיו - כשר.
רבי יוסי אומר: מי הצבע -
פוסלין אותו - בשלשת לוגין,
ואינן פוסלין אותו - בשינוי מראה.
נפל לתוכו יין ומוחל,
ושינו את מראיו - פסול.
כיצד יעשה?
ימתין עד שירדו גשמים - ויחזרו מראיהן למראה המים.
היו בו ארבעים סאה -
ממלא בכתף, ונותן לתוכו - עד שיחזרו מראיהן למראה המים.


(ד) נפל לתוכו יין או מוחל,

ושינו מקצת מראיו -
אם אין בו מראה מים ארבעים סאה - הרי זה לא יטבול בו.


(ה) שלשת לוגין מים,

ונפל לתוכן קורטוב יין,
והרי מראיהן כמראה היין -
נפלו למקוה - לא פסלוהו.
שלשת לוגין מים חסר קורטוב,
נפל לתוכן קורטוב חלב,
והרי מראיהן כמראה המים,
ונפלו למקוה - לא פסלוהו.
רבי יוחנן בן נורי אומר: הכל הולך אחר הנראה.


(ו) מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות -

ירדו שנים וטבלו זה אחר זה -
הראשון - טהור,
והשני - טמא.
רבי יהודה אומר:
אם היו רגלים של ראשון נוגעות במים - אף השני טהור.
הטביל בו את הסגוס והעלהו -
מקצתו נוגע במים - טהור.
הכר והכסת של עור -
כיון שהגביה שפתותיהם מן המים - המים שבתוכן שאובין.
כיצד יעשה?
מטבילן - ומעלה אותן דרך שוליהן.


(ז) הטביל בו את המיטה -

אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה - טהורה,
מפני שהמים מקדמין.
מקוה שמימיו מרודדין -
כובש, אפילו חבילי עצים, אפילו חבילי קנים,
כדי שיתפחו המים - ויורד וטובל.
מחט שהיא נתונה על מעלות המערה -
היה מוליך ומביא במים,
כיון שעבר עליה הגל - טהורה.


פירושים