משנה כתובות ו ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ו · משנה ז | >>
המשליש מעות לבתו, והיא אומרת: נאמן יט בעלי עלי, יעשה השליש מה שהושלש בידו, דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר: וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למכרה, הרי היא מכורה כא מעכשיו.
במה דברים אמורים? בגדולה; אבל בקטנה, אין מעשה קטנה כלום.
משנה מנוקדת
הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לְבִתּוֹ, וְהִיא אוֹמֶרֶת: נֶאֱמָן בַּעְלִי עָלַי,
- יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶׁהֻשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶׁהֻשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ,
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- וְכִי אֵינָהּ אֶלָּא שָׂדֶה וְהִיא רוֹצָה לְמָכְרָהּ,
- הֲרֵי הִיא מְכוּרָה מֵעַכְשָׁיו.
- וְכִי אֵינָהּ אֶלָּא שָׂדֶה וְהִיא רוֹצָה לְמָכְרָהּ,
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּגְדוֹלָה;
- אֲבָל בִּקְטַנָּה,
- אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם:
- אֲבָל בִּקְטַנָּה,
נוסח הרמב"ם
המשליש מעות - לבתו,
- והיא אומרת: "נאמן בעלי עלי",
- יעשה שליש - מה שהושלש בידו,
- דברי רבי מאיר.
- אמר רבי יוסי:
- וכי אינה - אלא שדה,
- והיא רוצה - למוכרה,
- והרי היא מכורה - מעכשיו.
- במה דברים אמורים? - בגדולה.
- אבל בקטנה - אין מעשה קטנה כלום.
פירוש הרמב"ם
יעשה שליש מה שהושלש בידו - הוא שיעשה בו מה שצוה האב, ואין שומעין לה ואין נותנין לבעל שום דבר.
וזה כשהיא מאורסת, אבל אחר הנשואין הרי היא עושה מנכסיה מה שהיא רוצה, אלא אם היתה קטנה. לפי שמחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי אינו אלא בגדולה מן האירוסין.
והלכה כרבי מאיר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המשליש מעות לבתו - מסר מעות ביד שליש לצורך בתו לקנות לה שדה או נדוניא לכשתנשא:
נאמן בעלי עלי - ותנם לו:
יעשה שליש כו' - יקנה השדה. ואין שומעין לה דמצוה לקיים דברי המת כ:
וכי אינה אלא שדה - כלומר אפילו כבר נקנה השדה והיא רוצה למוכרה יכולה למכור, הלכך שומעין לה. ופלוגתא דרב יוסי ור"מ דוקא בגדולה מן האירוסין, דאילו לאחר שנישאת דברי הכל שומעין לה. כב ובקטנה נמי מודה רבי יוסי דאין במעשה קטנה כלום ואין שומעין לה. והלכה כר"מ:
פירוש תוספות יום טוב
נאמן בעלי עלי. שלא יעכבם לעצמו תנם לו והוא יקנה לי שדה לכשארצה כ"כ רש"י. ולרבותא לרבי מאיר הוא שמפרש כן כלומר דאפילו שאומרת שהבעל יעשה כציוויו של האב אפילו הכי אין שומעין לה. ולשון הרמב"ם פרק כ' מה' אישות והטור סימן נ"ד תנם לבעלי כל מה שירצה יעשה בהן אם היתה גדולה ונשאת הרשות בידה וכו' משום דתחלת דבריהם במי ששומעין לה והוי רבותא דאפילו כשאומרת כל מה שירצה כו':
יעשה שליש כו'. כתב הר"ב דמצוה לקיים דברי המת. גמרא. ואפילו צוה כשהיה בריא דאלת"ה מה מצוה לקיים דקאמר הרי דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו כמו שפסק הר"ב במשנה ז' פ"ט דבבא בתרא ולא שייך לומר מצוה לקיים אלא דבריו שרירין וקיימין וכן כתבו מהגמרא סוף פרק קמא דגיטין. וכתבו התוספות דנפקא מינה בין ככתובים כו' ובין מצוה לקיים וכו' דלא אמרינן מצוה אלא כשהושלש מתחלה לכך אי נמי דוקא במת נותן בחיי מקבל. ופירש הר"ן דמיירי הכא שמעכשיו זיכה אותה במעות אלא שצוה שיקחו לה מהן שדה ומש"ה אי לאו טעמא דמצוה לקיים כו' נותנין לה מיד ששלה הן לגמרי דאלת"ה אלא שאמר שלא תזכה במעות אלא לקנות בהן שדה אפילו בלא טעמא דמצוה כו' אין שומעין לה שלא זכתה בהן אלא בענין זה:
הרי היא מכורה. ור"מ סבר דאינה יכולה למוכרה תוספות. כלומר ובהא הוא דפליגי אבל דמצוה לקיים אף ר' יוסי מודה אלא דבכי הא שאני כיון שיכולה למוכרה וכ"כ הר"ן וכתב עוד ואפשר דטעמיה דרבי יוסי משום דלית ליה מצוה לקיים דברי המת ע"כ. וצריך לומר דהא דתלי טעמא משום שהרי היא מכורה ותיפוק ליה דאין מצוה. דלדבריו דר"מ הוא דקאמר הכי. וכ"כ התוספות בד"ה הא מני וכו':
מעכשיו. כלומר מיד יכולה למכור ונמצא שאין תועלת כלל בקניית השדה ועוד נ"ל דלהכי הוסיף לומר מעכשיו משום הא דמקשה הר"ן מפרק מי שמת [דף קנ"ה] דאמרינן שאין הבן רשאי למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים וניחא ליה די"ל ה"מ בקרקע שהיה מאביו. אבל שדה זו אע"פ שבמעות אביו לקחו אותה מ"מ לא היה מאביו ע"כ. ועוד מחלק בגווני אחריני ע"ש בדבריו. ולמסקנת חו"מ סימן רל"ה דוקא ירושה א"נ מתנת ש"מ שהיא כירושה. אבל הכא מתנת בריא והוה כשדה שקנאה בעצמו. ואומר אני שזהו שרצה התנא לומר במאי דהוסיף מעכשיו כלומר והרי זו אפילו מעכשיו יכולה למכור ואינה צריכה להמתין עד שתהא בת כ' שנה. ונמצא שהקושיא של הר"ן נשמר ממנה התנא בעצמו ובא לומר דליתא ואל תשיבני וכי היאך בא התנא לשמור עצמו ממימרא דאמוראי דההיא דבן אינו מוכר כו' מימרא דאמוראי היא. לא קשיא כלל דע"כ לאו תקנתא שהם תקנוה בדורותם היא דהא מותיב עלה ממעשה בא' שמכר בנכסי אביו ומת כו' ובאו ושאלו את ר"ע מהו לבודקו וכו' ואי אמרת מבן כ' כי בדקו ליה מאי הוי כלומר אפילו לא הביא ב' שערות כגדול מחזקינן ליה. ואי תקנתא דאמוראי מאי פריך מדר"ע:
בד"א בגדולה. כתב הר"ב דבגדולה מן הנשואין ד"ה שומעין לה. גמרא. ופירש"י שאף האב לא עלה בדעתו למוסרה ביד שליש אלא עד שתנשא דמשנשאת הבעל זכאי לאכול פירות וכתב הר"ב והלכה כר"מ כן הוא בגמרא:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יט) (על המשנה) נאמן כו'. שלא יעכב לעצמו. תנם לו והוא יקנה לי שדה לכשארצה. רש"י. ולרבותא לר' מאיר מפרש כך. ועתי"ט:
(כ) (על הברטנורא) ואפילו צוה כשהוא בריא. דאי לא תימא הכי, מה מצוה דקאמר, הרי דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, ולא שייך מצוה כו' אלא דבריו שרירין וקיימין. ונפקא מינה דלא אמרינן מצוה כו' אלא כשהושלש מתחלה לכך. אי נמי, דוקא במת נותן בחיי מקבל. ועיין תוי"ט:
(כא) (על המשנה) מכורה. ור"מ סבר דאינה יכולה למוכרה. תוס'. כלומר ובהא הוא דפליגי. אבל במצוה לקיים, אף ר' יוסי מודה, אלא דבכי הא שאני כיון שיכולה למוכרה. הר"נ:
(כב) (על הברטנורא) גמרא. ופירש רש"י, שאף האב לא עלה בדעתו למוסרה ביד שליש אלא עד שתנשא, דמשנשאת הבעל זכאי לאכול פירות:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
המשליש מעות וכו': קשר משנתנו לשלמעלה הימנה נראה שכיון שהשמיענו במשנת יתומה שהשיאתה אמה או אחיה פלוגתא דר' יהודה ורבנן אם יכולה להוציא מידם לכשתגדיל עשור או לפי אומדן דעת האב שנה השתא ג"כ פלוגתא דר' מאיר ור' יוסי באם יכולה להוציא מיד השליש שלישותו ולתתו ביד בעלה אם לאו כי נלע"ד. ועוד אפשר לומר שכמו שבמתני' דלעיל יש חילוק בין קטנה לגדולה כדכתיבנא גם במתני' דהכא יש חילוק בין גדולה לקטנה כדקתני בסיפא בד"א בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום ולכך סמכה לשלמעלה הימנה דוק:
יעשה שליש מה שהושלש בידו: מפרש טעמא בגמ' משום דס"ל לר' מאיר מצוה לד"ה הא לאו הכי נותנין לה המעות לפי שהוא לא אמר שלא תזכה במעות אלא לקנות בהן שדה שאילו אמר כן אפי' בלא טעמא דמלד"ה אין שומעין לה שלא זכתה בהן אלא בענין זה אלא הוא מעכשיו זיכה אותה בהן אלא שצוה שיקחו לה מהן שדה ומש"ה אי לאו טעמא דמלד"ה נותנין לה מיד דשלה הם לגמרי ומוכח בספ"ק דגיטין דאפילו במצוה כשהוא בריא כיון שמת אמרינן מלד"ה הר"ן ז"ל. וביד שם ס"פ עשרים ובטור א"ה סי' נ"ד. ואיתא בתוס' פ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ט:)
הרי היא מכורה מעכשיו: מלת מעכשיו דחוקה לע"ד ובפסקי הרא"ש ז"ל לבד הוא דליתא ובדוחק נלע"ד דה"ק כיון שאם כבר נקנה השדה והיא רוצה למכרו יכולה למכרו והרי היא מכורה גם מעכשיו חשבינן ליה כאילו כבר מכרתה וקבלה מעותיה הלכך נותנין לה מעות השלישות. וז"ל הר"ן ז"ל א"ר יוסי וכי אינה אלא שדה וכי מה תועלת לו לקנות אפי' אין כאן מעות אלא כבר נקנה השדה והיא רוצה למכרה הרי היא מכורה הלכך שומעין לה ואפשר דטעמא דר' יוסי משום דלית ליה מלד"ה א"נ אית ליה ושאני הכא משום טעמא דקאמר לא יהא אלא שדה והיא רוצה למכרה הרי היא מכורה וא"ת ואע"פ שהיא רוצה למכרה היאך היא מכורה דהא אמרינן בפ' מי שמת דאין הבן רשאי למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים וי"ל ה"מ בקרקע שהיה מאביו אבל שדה זו אע"פ שבטעות אביו לקחו אותו מכל מקום לא היה מאביו אבל הראב"ד ז"ל תירץ דלא אמרינן הכי אלא במה שיורש מאביו אבל במתנה שהאב נותן לבנו לא ובת אינה יורשת אלא מקבלת מתנה היא וכן נראה מדברי ר"ח ז"ל. והרשב"א ז"ל הוסיף עוד לומר שאפי' בת יורשת מוכרת שלא תקנו אלא במצוי וירושת בנים בנכסי האב מצויה אבל ירושת הבת בנכסי האב אינה מצויה ולפי זה ג"כ אמרו ז"ל דבן בנכסי האם ובנכסי שאר היורשים מוכר דבנכסי האב דוקא אמרו לפי שירושת האב לבן מצויה ושאר ירושות אינם מצויות עכ"ל הר"ן ז"ל ועיין עוד בדבריו ז"ל פ' התקבל דף תקפ"ד. כתבו תוס' ז"ל מקשין כיון דמלד"ה הא דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו מאי אהני ואומר ר"ת דלא אמרינן מלד"ה אלא כשהושלש מתחלה לכך א"נ דוקא במת נותן בחיי מקבל אבל דברי ש"מ בכל ענין כמסורין דמו וריצב"א תירץ דמלד"ה לא הוי אלא מצוה על היורשין לעשות אבל המקבל לא זכה בחפץ שאם היתומים נתנו החפץ לאחר אין לו למקבל על אותו אחר כלום אבל מדברי ש"מ זכה המקבל בחפץ ואם נתנו היורשים החפץ לאחר מוציא המקבל מידו אם הוא בעין ואם אינו בעין רצה המקבל מזה גובה רצה מזה גובה ע"כ:
אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום: אפי' מן הנשואין אליבא דכ"ע ומפרש בגמרא דלר' יוסי לא איצטריך למיתנייה דמרישא שמעי' לה דכיון דתנא הרי היא מכורה ודאי דבגדולה דבת זבוני שדות היא מיירי אלא לר"מ הוא דאיצטריך וחסורי מחסרא והכי קתני יעשה שליש מה שהושלש בידו בד"א מן האירוסין אבל מן הנשואין הרשות בידה בד"א בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום אפי' מן הנשואין. ועיין מה שכתבתי בגיטין פרק הניזקין סי' ז':
תפארת ישראל
יכין
המשליש מעות לבתו: לקנות לה שדה, או לנדוניא כשתנשא ומת:
והיא אומרת נאמן בעלי: ר"ל ארוסי, שלא יעכבם לעצמו, תנם לו:
יעשה השליש מה שהושלש בידו: אפילו אם רצונה ג"כ שיקנה הבעל שדה כדברי אביה, אפ"ה לא יתנו עד שתנשא, דמצוה לקיים דברי המת, אפילו צוה כשהיה בריא, ובצוה שכיב מרע, דבריו ככתובים ומסורין, אפילו לא השלישם מתחלה לכך:
רבי יוסי אומר וכי אינה אלא שדה: ר"ל ולו יהא שכבר קנו לה:
הרי היא מכורה מעכשיו: להכי שומעין לה אפילו אינה רוצה לקנות שדה, ור"מ ס"ל שאינה יכולה למכור:
במה דברים אמורים בגדולה: בש"ס קאמר חסורי מחסרא וה"ק, מן הנשואין לכ"ע הרשות בידה, כי פליגי בארוסין, במה דברים אמורים בגדולה וכו':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת