משנה כתובות ו
כתובות פרק ו', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק שישי ("מציאת האישה") · >>
פרקי מסכת כתובות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
מציאת האשה ומעשה ידיה, לבעלה, וירושתה. הוא אוכל פירות בחייה.
בושתה ופגמה שלה.
רבי יהודה בן בתירא אומר, בזמן שבסתר, לה שני חלקים, ולו אחד.
ובזמן שבגלוי, לו שני חלקים, ולה אחד.
שלו, ינתן מיד.
ושלה, ילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות.
משנה ב
הפוסק מעות לחתנו, ומת חתנו, אמרו חכמים, יכול הוא שיאמר: לאחיך הייתי רוצה ליתן, ולך אי אפשי ליתן.
משנה ג
פסקה להכניס לו אלף דינר, הוא פוסק כנגדן חמישה עשר מנה.
וכנגד השום, הוא פוסק פחות חמש.
שום במנה ושוה מנה, אין לו אלא מנה.
שום במנה, היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר.
ובארבע מאות, היא נותנת חמש מאות.
מה שחתן פוסק, הוא פוסק פחות חמש.
משנה ד
פסקה להכניס לו כספים, סלע כסף נעשה ששה דינרים.
החתן מקבל עליו עשרה דינרין לקופה, לכל מנה ומנה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל כמנהג המדינה.
משנה ה
המשיא את בתו סתם, לא יפחות לה מחמישים זוז.
פסק להכניסה ערומה, לא יאמר הבעל: כשאכניסה לביתי אכסנה בכסותי, אלא מכסה ועודה בבית אביה.
וכן המשיא את היתומה, לא יפחות לה מחמישים זוז.
אם יש בכיס, מפרנסין אותה לפי כבודה.
משנה ו
יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה, וכתבו לה במאה או בחמישים זוז, יכולה היא משתגדיל להוציא מידן מה שראוי להינתן לה.
רבי יהודה אומר: אם השיא את הבת הראשונה, ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה.
וחכמים אומרים: פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני, אלא שמין את הנכסים ונותנין לה.
משנה ז
המשליש מעות לבתו, והיא אומרת: נאמן בעלי עלי, יעשה השליש מה שהושלש בידו, דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר: וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למכרה, הרי היא מכורה מעכשיו.
במה דברים אמורים? בגדולה; אבל בקטנה, אין מעשה קטנה כלום.
מְצִיאַת הָאִשָּׁה וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, לְבַעְלָהּ.
- וִירֻשָּׁתָהּ, הוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ.
- בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ שֶׁלָּהּ.
- רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר:
- בִּזְמַן שֶׁבַּסֵּתֶר,
- לָהּ שְׁנֵי חֲלָקִים, וְלוֹ אֶחָד;
- וּבִזְמַן שֶׁבַּגָּלוּי,
- לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, וְלָהּ אֶחָד.
- שֶׁלּוֹ, יִנָּתֵן מִיָּד;
- וְשֶׁלָּהּ, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת:
הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ, וּמֵת חֲתָנוֹ,
- אָמְרוּ חֲכָמִים, יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר:
- לְאָחִיךָ הָיִיתִי רוֹצֶה לִתֵּן,
- וּלְךָ אִי אִפְשִׁי לִתֵּן:
פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ אֶלֶף דִּינָר,
- הוּא פּוֹסֵק כְּנֶגְדָּן חֲמִשָּׁה עָשָׂר מָנֶה.
- וּכְנֶגֶד הַשּׁוּם, הוּא פּוֹסֵק פָּחוֹת חֹמֶשׁ.
- שׁוּם בְּמָנֶה וְשָׁוֶה מָנֶה,
- אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה.
- שׁוּם בְּמָנֶה,
- הִיא נוֹתֶנֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד סֶלַע וְדִינָר;
- וּבְאַרְבַּע מֵאוֹת,
- הִיא נוֹתֶנֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת.
- מַה שֶּׁחָתָן פּוֹסֵק, הוּא פּוֹסֵק פָּחוֹת חֹמֶשׁ:
- שׁוּם בְּמָנֶה וְשָׁוֶה מָנֶה,
פָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ כְּסָפִים,
- סֶלַע כֶּסֶף נַעֲשָׂה שִׁשָּׁה דִּינָרִים.
- הֶחָתָן מְקַבֵּל עָלָיו עֲשָׂרָה דִּינָרִין לַקֻּפָּה, לְכָל מָנֶה וּמָנֶה.
- רַבָּן שְׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:
הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ סְתָם, לֹא יִפְחֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז.
- פָּסַק לְהַכְנִיסָהּ עֲרֻמָּה,
- לֹא יֹאמַר הַבַּעַל: כְּשֶׁאַכְנִיסָהּ לְבֵיתִי אֲכַסֶּנָּה בִּכְסוּתִי,
- אֶלָּא מְכַסָּהּ וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ.
- וְכֵן הַמַּשִּׂיא אֶת הַיְּתוֹמָה,
- לֹא יִפְחֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז;
- אִם יֵשׁ בַּכִּיס,
- מְפַרְנְסִין אוֹתָהּ לְפִי כְּבוֹדָהּ:
יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאַתָּה אִמָּהּ אוֹ אַחֶיהָ מִדַּעְתָּהּ,
- וְכָתְבוּ לָהּ בְּמֵאָה אוֹ בַּחֲמִשִּׁים זוּז,
- יְכוֹלָה הִיא מִשֶּׁתַּגְדִּיל לְהוֹצִיא מִיָּדָן מַה שֶּׁרָאוּי לְהִנָּתֵן לָהּ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם הִשִּׂיא אֶת הַבַּת הָרִאשׁוֹנָה,
- יִנָּתֵן לַשְּׁנִיָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּתַן לָרִאשׁוֹנָה.
- אִם הִשִּׂיא אֶת הַבַּת הָרִאשׁוֹנָה,
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- פְּעָמִים שֶׁאָדָם עָנִי וְהֶעֱשִׁיר, אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי;
- אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים וְנוֹתְנִין לָהּ:
הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לְבִתּוֹ, וְהִיא אוֹמֶרֶת: נֶאֱמָן בַּעְלִי עָלַי,
- יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶׁהֻשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶׁהֻשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ,
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- וְכִי אֵינָהּ אֶלָּא שָׂדֶה וְהִיא רוֹצָה לְמָכְרָהּ,
- הֲרֵי הִיא מְכוּרָה מֵעַכְשָׁיו.
- וְכִי אֵינָהּ אֶלָּא שָׂדֶה וְהִיא רוֹצָה לְמָכְרָהּ,
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּגְדוֹלָה;
- אֲבָל בִּקְטַנָּה,
- אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם:
- אֲבָל בִּקְטַנָּה,
נוסח הרמב"ם
(א) מציאת האישה, ומעשה ידיה - של בעלה,
- וירושתה.
- הוא אוכל פירות - בחייה.
- בושתה, ופגמה - שלה.
- רבי יהודה אומר:
- בזמן שבסתר - לה שני חלקים, ולו אחד.
- ובזמן שבגלוי - לו שני חלקים, ולה אחד.
- ושלו - נותנין לו מיד,
- ושלה - ילקח בהן קרקע,
- והוא אוכל פירות.
(ב) הפוסק מעות לחתנו - ומת,
- אמרו חכמים:
- יכול הוא שיאמר:
- "לאחיך - הייתי רוצה,
- ולך - אי אפשי ליתן".
(ג) פסקה - להכניס לו אלף דינר,
- והוא פוסק כנגדן - חמישה עשר מנה.
- כנגד השום - הוא פוסק פחות חמיש.
- שום במנה - שוה מנה,
- אין לו - אלא מנה.
- שום -
- במנה - נותנת לו שלשים ואחת ודינר.
- ארבע מאות - נותנת חמש מאות.
- כשהחתן פוסק - הוא פוסק פחות חמיש.
(ד) פסקה - להכניס לו כספים סלעין,
- נעשת - שישה דינרין.
- החתן מקבל עליו, עשרה דינרין וקופה - לכל מנה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- הכל - כמנהג המדינה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
(ה) [ג] *הערה 1: המשיא את בתו - סתם,
- לא יפחות לה - מחמישים זוז.
- פסק - להכניסה ערומה,
- לא יאמר הבעל:
- "לכשתבוא אל ביתי - אכסה בכסותי",
- אלא מכסה - ועודה בבית אביה.
- לא יאמר הבעל:
- וכן המשיאין - את היתומה,
- לא יפחתו לה - מחמישים זוז.
- אם יש בכיס -
- מפרנסין אותה - לפי כבודה.
(ו) יתומה - שהשיאתה אימה או אחיה לדעתה,
- וכתבו לה - מאה או חמישים זוז,
- יכולה היא משתגדיל,
- להוציא מידן - מה שראוי להינתן לה.
- רבי יהודה אומר:
- אם השיא בת הראשונה -
- ינתן לשניה - כדרך שנתן לראשונה.
- אם השיא בת הראשונה -
- וחכמים אומרין:
- פעמים שאדם עני - ומעשיר,
- או עשיר - ומעני,
- אלא שמין את הנכסים - ונותנין לה.
- פעמים שאדם עני - ומעשיר,
(ז) [ד] המשליש מעות - לבתו,
- והיא אומרת: "נאמן בעלי עלי",
- יעשה שליש - מה שהושלש בידו,
- דברי רבי מאיר.
- אמר רבי יוסי:
- וכי אינה - אלא שדה,
- והיא רוצה - למוכרה,
- והרי היא מכורה - מעכשיו.
- במה דברים אמורים? - בגדולה.
- אבל בקטנה - אין מעשה קטנה כלום.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה כתובות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב