משנה כלים כ ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כ · משנה ה | >>

[עריכה]

כופת שקבעו בנדבך, קבעו ולא בנה עליו, בנה עליו ולא קבעו, טמא.

קבעו ^יא ובנה עליו, טהור.

מפץ שנתנו על גבי הקורות, קבעו ולא נתן עליו את המעזיבה, נתן עליו את המעזיבה ולא קבעו, טמא.

קבעו ונתן עליו את המעזיבה, טהור.

קערה שקבעה בשידה תיבה ומגדל^יב, כדרך קבלתה, טמאה.

שלא כדרך קבלתה, טהורה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כֹּפֶת שֶׁקְּבָעוֹ בַּנִּדְבָּךְ,

קְבָעוֹ וְלֹא בָּנָה עָלָיו,

בָּנָה עָלָיו וְלֹא קְבָעוֹ,

טָמֵא;

קְבָעוֹ וּבָנָה עָלָיו,

טָהוֹר.

מַפָּץ שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַקּוֹרוֹת,

קְבָעוֹ וְלֹא נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה,

נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְלֹא קְבָעוֹ,

טָמֵא;

קְבָעוֹ וְנָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה,

טָהוֹר.

קְעָרָה שֶׁקְּבָעָהּ בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל,

כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ, טְמֵאָה;

שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ, טְהוֹרָה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כופת שקבעו בנדבך -

קבעו ולא בנה עליו,

בנה עליו ולא קבעו - טמא.

קבעו ובנה עליו - טהור.

מפץ שנתנו על גבי הקורות -

קבעו ולא נתן עליו את המעזיבה,

נתן עליו את המעזיבה ולא קבעו - טמא.

קבעו ונתן עליו את המעזיבה - טהור.

[ו] *הערה 1: קערה שקבעה בשידה, תיבה, ומגדל -

כדרך קבלתה - טמאה.

שלא כדרך קבלתה - טהורה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

נבאר אמיתת שם הנדבך כי כבר נפל בו רעיון רב לרבים. וזה:

• כי לבנאים שני לוחות באורך כל לוח כמו שש אמות, ובגבהם קרוב משתי אמות, ויעמידו לוח בכאן ולוח בכאן וביניהם מן המרחק שיעור אשר ירצו שישימו עובי הכותל.
• עוד ימשכו ביניהן שני עצים, ויקשרו אותן בקישורים.
• עוד ישפכו העפר בין שתי הלוחות, ויכו בכשילין עד שיגבה הכותל, ויקראו זה הבנאין "אל-טפיאה".

וכל אחד מאלו הלוחות יקרא "נדבך".

• ובזבים אמרו "אצבעו של זב תחת הנדבך", רוצה לומר תחת זה הלוח.
• ואמרם "האומנים קורין בראש הנדבך", רוצה לומר על הכותל שבין שני הנדבכין כאשר ידביקוהו, כמו שבארנו.

וכופת' - הוא חתיכת עץ בלתי חלקה יקבעו בכותל, וידביקו עליה ה"טאפיא" לקשור שני הכותלים קצתם בקצתם, ויקראו זה העץ אשר יקבעו בכותלים הבנאים "הקשר" להיותו קושר הכתלים ויתקיימו קצתם בקצתם, ולו שני קשתות והוא דומה לכסא.

ואמר:

• כי כאשר קבעו בראש הכותל ולא בנה עליו, וישב עליו הזב טימא אותם, על השורש אשר בארנו בכאן בזה הפרק, באמרו "אף על פי שקבעה בכותל".
• וכן אם בנה למעלה ולא קבעו, וישב הזב על הבניין נטמא הכסא, לפי מה שבארתי לך בראש זאת המסכתא שהזב מטמא המשכב, ואף על פי שהיה המשכב תחת אבן מסמא.
• ואם קבעו ובנה עליו והגיע בין שני הכותלים, הנה כבר חזר מכלל הכותל וחלק מחלקיו ולא יטמא.

וזה הדין בעצמו במפץ, והוא מן גמי או קנה והדומה לו מן המחצלאות אשר יעשו מהן עליה או תקרה, כאשר נתנו אותו על הקורות וקבעוהו ולא השליכו עליו הטיט והאבנים והוא אשר יקרא "מעזיבה", או נתנו עליו הטיט והאבנים והשלימו השטח ולא קבעוהו עם הקורות, הנה הוא גם כן יטמא מן תחת השטח כאשר ישב על השטח כמו שהשרשנו.

ודע שהאריגות אשר יארגו מהקנים והאמרינש והדומה להן, ויעשה מהן מחצלת ושטחים, הן אשר יקראו מפץ. ולזה המפץ דין ייחד בו ביאורו התלמוד. והנני עתיד לבאר זה במקומו בפרק עשרים וארבעה מזאת המסכתא.

משנה ו [נוסח הרמבם]

אם כדרך קבלתה - שקבעה בקרקעית התיבה או המגדל.

ושלא כדרך קבלתה - שקבעה באחד מן הצדדים, או קבע צד הכלי בקרקע התיבה, אשר אין ראוי שיושם בו דבר ויקבלהו כאשר ימלא המגדל או התיבה:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

כופת. של תמרה הוא ומיוחד לישיבה כדקתני בתוס' לקמן בפרק כופת חלק:

בנדבך. שורת הנדבך:

בנה עליו ולא קבעו. כמו שבונים ע"ג נסרים ואח"כ מסירים אותו:

על גבי הקורות. של עליה:

מעזיבה. פרק הבית והעליה (דף קיז.) מפרש מאי מעזיבה וע"ג התקרה מניחין אותה כדאמר פרק לא יחפור (דף כ:) צריך שתהא תחתיו מעזיבה וכל כמה דלא קבע המפץ בקורות וגם נתן עליו מעזיבה אי בעי שקיל ליה ולא בטיל ליה מתורת כלי עד שיקבענו ויתן עליו מעזיבה:

כדרך קבלתה. שוליה למטה:

שלא כדרך קבלתה שלא כפאה (שכפאה על פיה כצ"ל) על פיה: תניא בתוספ' [שם] כסא שקבל עליו בנין ובנה עליו דרך ישיבתו טמא שלא כדרך ישיבתו טהור נתנו למעלה אפילו שלא כדרך ישיבתו טמא קבעו כדרך ישיבתו טמא שלא כדרך ישיבתו טהור. ארוכה של מטה שעשאה לקורה היא טמאה ומטה טמאה קבעו הם טהורות ומטה טהורה שתי ארוכות של מטה שעשאן הם טמאות והמטה טמאה קבען הם טהורות והמטה טהורה מפץ שעשאו לקורה אע"פ שמשתמש בו טהור היה טמא ועשאו לקורות טמא עד שיקבענו במסמר מלמטה אבל מלמעלה קבעו ולא נתן עליו המעזיבה נתן עליו המעזיבה ולא קבעו טמא קבעו ונתן עליו מעזיבה טהור. פי' כדרך ישיבתו גבו למעלה ורגליו למטה. נתנו למעלה על ראש הכותל לאחר שנגמר הבנין. עשאה לקורות קורות הבית והעליה. היא טהורה הארוכה טהורה דקבועה ומטה טמאה דטומאה אארוכה של מטה שנשברה דאין מטהרת אא"כ נשברו שתי הארוכות כדתנן לעיל פי"ט (מ"ו) והא דקתני הכא בלא קבעה היא טמאה לא שתהא ארוכה יחידה טמאה דהא ארוכה ושתי כרעים כדתנן לעיל פ' י"ח [מ"ה] אלא שאם חזר וחיברה אפילו למטה טהורה טמאה כל המטה כדפרישית. היה טמא. בכולהו לא מפליג הכי וצריך טעם. למטה על הקורות שמשימין לבית ולעליה. למעלה על קורות הגג:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

כופת - כלי המיוחד לישיבה, ושל תמרה הוא:

שקבעו בנדבך - בשורת הבנין:

בנה עליו ולא קבעו - כדרך שהאומנים עושים שבונים כיפה על גבי נסרים ואח"כ מסירים אותם:

ממא - אם ישב הזב על הבנין שעליו, נטמא הכופת שתחת הבנין, שהזב מטמא את המשכב ואת המושב שתחת אבן מסמא. וכן כשקבעו ולא בנה עליו וישב הזב עליו כשהוא קבוע, טמא, דלא נתבטל בהכי. אבל כשקבעו ובנה עליו, בטל לגבי כותל וככותל דמי:

מפץ - כמין מחצלת עשויה מקנים או מגמי:

על גבי הקורות - של עליה:

מעזיבה - טיט וצרורות של אבנים שנותנים על גבי התקרה. וכל כמה שלא קבע המפץ בקורות וישב הזב על המעזיבה, נטמא המפץ שתחתיה ולא בטל מתורת כלי, דאי בעי שקיל ליה. וכן אם קבעו ולא נתן עליו מעזיבה וישב הזב עליו, טמא מושב. ולא בטיל עד שיקבע ויתן עליו המעזיבה:

כדרך קבלתה - שוליה למטה:

שלא כדרך קבלתה - שוליה למעלה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

כופת שקבעו כו'. עיין מ"ש במשנה ד פכ"ב:

קבעו. במסמרים ובנה עליו. הרמב"ם רפכ"ו מה"כ והכ"מ כתב על לשונו זה שאינו במשנה. אבל נלמד הוא מסברא דעדיף מקבעו בבנין ע"כ. ואין נ"ל דא"כ לא ה"ל לכתוב כלל במסמרים. אבל נראה מדכתב כן. שסובר דדוקא במסמרים הוי קביעות ליטהר. ובלאו הכי לא. ועי' בסמוך:

מפץ. עיין מ"ש במשנה י פכ"ד:

המעזיבה. פי' הר"ב טיט וצרורות כו'. עיין לשון רש"י שכתבתי במשנה ז פ"ק דסוכה [ד"ה מעזיבה]:

נתן עליו את המעזיבה ולא קבעו. במסמרים. בפי' הרמב"ם בנא"י:

קערה שקבעה בשידה תיבה ומגדל כו'. לכאורה אורחא דמלתא נקט. אבל הרמב"ם בפ"ה מה"כ כתב בבבא דטהורה. וז"ל. הרי זו מכלל השידה וטהורה. נראה שדעתו דמיירי דוקא בשידה תיבה ומגדל הבאים במדה שהם טהורים. כדתנן בריש פרק ט"ו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יא) (על המשנה) קבעו. במסמרים. הר"מ. ועתוי"ט:

(יב) (על המשנה) בשידה כו'. לכאורה אורחא דמילתא נקט. אבל הר"מ כתב, הרי זו מכלל השידה וטהורה. נראה שדעתו דמיירי דוקא בשידה כו' הבאים במדה שהם טהורים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ופת שקבעו בנדבך:    פי' הרמב"ם ז"ל שהוא חתיכת עץ עבה נועצין אותה בכותל ובונין עליה וכן פי' הר"ש ז"ל ג"כ לקמן בפכ"ב וגם ר"ע ז"ל כדמוכח מן התוספתא. ומצאתי שניקד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כופֶת הפ"א בסגו"ל. ומה שהרמב"ם ז"ל מפ' מהו נדבך כתבתיו בפ' שני דמסכת ברכות:

מפץ:    כך מצאתיו מנוקד בשני קמצי"ן:

בפי' ר"ע ז"ל. נראה שצ"ל וכל כמה שלא קבע המפץ בקורות וגם נתן עליו המעזיבה לא בטל מתורת כלי דאם נתן עליו את המעזיבה ולא קבעו וישב הזב על המעזיבה וכו'. וז"ל הר"מ בחבורו פ"ה סי' ט' קערה שקבעה בשידה תיבה ומגדל אם היא כדרך קבלתה מקבלת טומאה ואם קבעה בדופן שהרי אינה מקבלת עד שמטים שידה על צדה ה"ז מכלל השידה וטהורה ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

כופת:    נסר עב מעץ. שחקק בו מקום לישיבה [כלקמן פכ"ב מ"ט] וכ"ש בהיה כסא ממש. דאינו מתבטל מלק"ט. רק כשקבעו ובנה עליו:

שקבעו בנדבך:    נדבך הוא שורת אבן שבחומה. דבוני חומה כשרוצים לבנות כפה גוועלב בל"א. או כשרוצים לעשות המשקוף שממעל להפתח והחלונות. מניחים נסר. ובונין עליהן הלבנים בסיד. ולפעמים אחר שנתיבש הסיד שבין האבנים בהכיפה מסירים הנסר מתחתיו:

קבעו:    להנסר במסמרים בהחומה שתחתיו:

טמא:    ר"ל שהנסר מק"ט מדרס עדיין כבתחלה ואפי' בבנה עליו ולא קבעו. וישב הזב למעלה על החומה. נטמא הנסר שתחת שורת החומה. ונקט כופת מדאורחא הכי לבנות עליו. מיהו כ"ש בהיה כלי ממש. וכדנקט בתוספתא בשהניח כסא תחת הנדבך. ודאי אינו מתבטל מלק"ט מדרס רק בקבעו ובנה עליו. וכדמסיק במשנתינו גם במפץ:

טהור:    דמהשתא נתבטלה מושבו. ועוד שהרי הוא מחובר לקרקע:

מפץ:    מחצלת של גמי:

שנתנו על גבי הקורות:    כך היה דרכן. דלאחר שהניחו קורות הבית. מניחין מקלות דקות מכל קורה לחברתה סמוכין זה לזה. וטחין טיט וסיד ממעל למקלות הדקות ההם. כדי לאחזוקי תקרה. דהייני שיתדבקו המקלות זה בזה בהסיד והטיט שביניהן. או כדי לאשוויי גומות. והיינו שטחין הסיד והטיט על המקלות כדי להשוות הגומות והחריצין שבין המקלות כלפי מעלה במקום מדרך בני עליה [ב"מ קי"ז א'] והעצים הדקין ההם עם הטיט והסיד שטחין ע"ג. הוא הנקרא מעזיבה. אולם קודם שיעשו המעזיבה. יניחו בין קורה לחברתה על שפיות העליונות של הקורות מחצלת גמי. והיינו כדי שלא יתטפטף הטיט והסיד הרך של המעזיבה דרך החריצים שבין הקנים למטה. ולפעמים לאחר שנתיבש המעזיבה יסירו המחצלת מתחתיה ולפעמים יניחוה שם לנוי לעולם. כדי שלא יתראו המקלות הדקות תוך חדר שלמטה:

קבעו:    שקבע המחצלת במסמרים בהקורות. אבל לא נתן עדיין על המפץ המקלות הדקות עם הטיט שע"ג:

טמא:    המחצלת אם היה עשוי לשכיבה מקודם. מקבל גם השתא טומאת מדרס כבתחילה:

טהור:    קמ"ל כופת לרבותא דרישא דאע"ג שהוא רק כעין נסר פשוט. אפ"ה בהיה בו רק חדא לריעותא לא מבטל ליה התם. וקמ"ל מחצלת לרבותא דסיפא. דאע"ג דכלי חשוב הוא. אפ"ה כשיש ב' לריעותא שקבעו ובנה עליו. בטולא בטלי' מתורת כלי:

כדרך קבלתה:    דהיינו שוליה למטה. ומיירי שהשידה מחזקת מ"ס. שאינה מק"ט:

טמאה:    מק"ט כבתחילה דעדיין לא ביטל תשמיש קמא שלה:

שלא כדרך קבלתה:    דהרי מהשתא נתבטל תשמישה שבתחלה. והו"ל השתא כיד להמגדל שמחזיק מ"ס ואמק"ט. וקמ"ל בבבא זו דדוקא בחברו לכלי בקרקע צריך קבעו ובנה עליו. אז נתבטל קבלת טומאתו שבתחלה. אבל כלי שקבעו בכלי. אפי' בכלי שמחשב כאהל מחובר. סגי בקבעו באופן שנתבטל תשמיש קמא:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת