משנה כלים כ
כלים פרק כ', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק עשרים ("הכרים והכסתות") · >>
פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
הכרים והכסתות, והשקין, והמרצופין שנפחתו, הרי אלו טמאים מדרס.
הקלוסטר ארבעה קבין, התורמל חמשת קבין, הכריתית סאה.
החמת של שבעת קבין, רבי יהודה אומר: אף הרבצל והמזודה כל שהן, הרי אלו טמאין מדרס.
וכולם שנפחתו, טהורים, מפני שבטל העיקר, ובטלה הטפלה.
משנה ב
חמת חלילין, טהורה מן המדרס.
עריבת פיסונות, בית שמאי אומרים, מדרס.
ובית הלל אומרים, טמא מת.
עריבה משני לוג ועד תשעה קבין שנסדקה, טמאה מדרס.
הניחה בגשמים ונתפחה, טמאה טמא מת.
בקדים ונסדקה, מקבלת מדרס.
זה חומר בשיירי כלי עץ מבתחילתן.
וחומר בשיירי כלי נצרים מבתחילתן, שמתחילתן אינם מקבלים טומאה עד שיתחסמו.
נתחסמו, אף על פי שנשרו שפתותיהן, כל שהן טמאין.
משנה ג
מקל שעשאו בית יד לקרדום, חיבור לטומאה בשעת מלאכה.
הדיוסטר, חיבור לטומאה בשעת מלאכה.
קבעו בכלונס, טמא, ואינו חיבור לה.
עשה לו דיוסטר, אין טמא אלא צרכו.
כיסא שקבעו בכלונס, טמא, ואינו חיבור לו.
עשה בו כיסא, אין טמא אלא מקומו.
קבעו בקורת בית הבד, טמא, ואין חיבור לה.
עשה בראשה כיסא, טהור, מפני שאומרין לו, עמוד ונעשה את מלאכתנו.
משנה ד
עריבה גדולה שנפחתה מלקבל רימונים, והתקינה לישיבה, רבי עקיבא מטמא.
וחכמים מטהרין, עד שיקצע.
עשאה אבוס לבהמה, אף על פי שקבעה בכותל, טמאה.
משנה ה
כופת שקבעו בנדבך, קבעו ולא בנה עליו, בנה עליו ולא קבעו, טמא.
קבעו ובנה עליו, טהור.
מפץ שנתנו על גבי הקורות, קבעו ולא נתן עליו את המעזיבה, נתן עליו את המעזיבה ולא קבעו, טמא.
קבעו ונתן עליו את המעזיבה, טהור.
קערה שקבעה בשידה תיבה ומגדל, כדרך קבלתה, טמאה.
שלא כדרך קבלתה, טהורה.
משנה ו
סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון, טהור מן המדרס, אבל טמא טמא מת.
מאימתי היא טהרתו? בית שמאי אומרים, משיתבר[1].
בית הלל אומרים, משיקשר.
רבי עקיבא אומר, משיקבע.
משנה ז
מחצלת שעשה לה קנים לארכה, טהורה.
וחכמים אומרים, עד שיעשה כמין כי.
עשאם לרחבה ואין בין קנה לחברו ארבעה טפחים, טהורה.
נחלקה לרחבה, רבי יהודה מטהר.
וכן המתיר ראשי המעדנין, טהורה.
נחלקה לארכה ונשתיירו בה שלשה מעדנים של ששה טפחים, טמאה.
מחצלת מאימתי מקבלת טומאה? משתיקנב, והיא גמר מלאכתה.
- שֶׁנִּפְחֲתוּ,
- הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים מִדְרָס.
- שֶׁנִּפְחֲתוּ,
- הַקְּלוּסְטָר אַרְבָּעָה קַבִּין,
- הַתּוּרְמָל חֲמֵשֶׁת קַבִּין,
- הַכְּרִיתִית סְאָה,
- הַחֵמֶת שֶׁל שִׁבְעַת קַבִּין,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף הָרִבְצָל וְהַמִּזְוָדָה כָּל שֶׁהֵן,
- הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס.
- אַף הָרִבְצָל וְהַמִּזְוָדָה כָּל שֶׁהֵן,
- וְכֻלָּם שֶׁנִּפְחֲתוּ, טְהוֹרִים,
- מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִקָּר,
- וּבָטְלָה הַטְּפֵלָה:
- מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִקָּר,
- טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס.
- עֲרֵבַת פִּיסוֹנוֹת,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִדְרָס;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, טְמֵא מֵת.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִדְרָס;
- עֲרֵבָה
- מִשְּׁנֵי לֹג וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין
- שֶׁנִּסְדְּקָה,
- טְמֵאָה מִדְרָס.
- הִנִּיחָהּ בַּגְּשָׁמִים וְנִתְפְּחָה,
- טְמֵאָה טְמֵא מֵת.
- בַּקָּדִים וְנִסְדְּקָה,
- מְקַבֶּלֶת מִדְרָס.
- זֶה חֹמֶר בִּשְׁיָרֵי כְּלֵי עֵץ מִבִּתְחִלָּתָן.
- וְחֹמֶר בִּשְׁיָרֵי כְּלֵי נְצָרִים מִבִּתְחִלָּתָן,
- שֶׁמִּתְּחִלָּתָן אֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה,
- עַד שֶׁיִּתְּחַסְּמוּ.
- נִתְחַסְּמוּ,
- אַף עַל פִּי שֶׁנָּשְׁרוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן,
- כָּל שֶׁהֵן, טְמֵאִין:
- שֶׁמִּתְּחִלָּתָן אֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה,
- חִבּוּר לְטֻמְאָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה.
- הַדְּיוּסְטָר,
- חִבּוּר לְטֻמְאָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה;
- קְבָעוֹ בִּכְלוֹנָס,
- טָמֵא,
- וְאֵינוֹ חִבּוּר לָהּ.
- עָשָׂה לוֹ דְּיוּסְטָר,
- אֵין טָמֵא אֶלָּא צָרְכּוֹ.
- כִּסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בִּכְלוֹנָס,
- טָמֵא,
- וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ;
- עָשָׂה בּוֹ כִּסֵּא,
- אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹמוֹ.
- טָמֵא,
- קְבָעוֹ בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד,
- טָמֵא,
- וְאֵין חִבּוּר לָהּ.
- טָמֵא,
- עָשָׂה בְּרֹאשָׁהּ כִּסֵּא,
- טָהוֹר,
- מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לוֹ:
- עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה אֶת מְלַאכְתֵּנוּ:
- רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא;
- וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין,
- עַד שֶׁיְּקַצֵּעַ.
- עֲשָׂאָהּ אֵבוּס לַבְּהֵמָה,
- אַף עַל פִּי שֶׁקְּבָעָהּ בַּכֹּתֶל,
- טְמֵאָה:
- אַף עַל פִּי שֶׁקְּבָעָהּ בַּכֹּתֶל,
- קְבָעוֹ וְלֹא בָּנָה עָלָיו,
- בָּנָה עָלָיו וְלֹא קְבָעוֹ,
- טָמֵא;
- קְבָעוֹ וּבָנָה עָלָיו,
- טָהוֹר.
- מַפָּץ שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַקּוֹרוֹת,
- קְבָעוֹ וְלֹא נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה,
- נָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְלֹא קְבָעוֹ,
- טָמֵא;
- קְבָעוֹ וְנָתַן עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה,
- טָהוֹר.
- קְעָרָה שֶׁקְּבָעָהּ בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל,
- כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ, טְמֵאָה;
- שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ, טְהוֹרָה:
- וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן,
- טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס,
- אֲבָל טָמֵא טְמֵא מֵת.
- וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן,
- מֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתוֹ?
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,
- מִשֶּׁיִּתָּבֵר;
- בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים,
- מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר;
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,
- מִשֶּׁיִּקָּבֵעַ:
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,
- טְהוֹרָה;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
- עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּמִין כִי.
- עֲשָׂאָם לְרָחְבָּהּ,
- וְאֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים,
- טְהוֹרָה.
- וְאֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים,
- נֶחְלְקָה לְרָחְבָּהּ,
- רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר;
- וְכֵן הַמַּתִּיר רָאשֵׁי הַמַּעֲדַנִּין,
- טְהוֹרָה.
- נֶחְלְקָה לְאָרְכָּהּ,
- וְנִשְׁתַּיְּרוּ בָהּ שְׁלֹשָׁה מַעֲדַנִּים שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים,
- טְמֵאָה.
- וְנִשְׁתַּיְּרוּ בָהּ שְׁלֹשָׁה מַעֲדַנִּים שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים,
- מַחֲצֶלֶת מֵאֵימָתַי מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה?
- מִשֶּׁתִּקָּנֵב;
- וְהִיא גְמַר מְלַאכְתָּהּ:
נוסח הרמב"ם
(א) הכרים, והכסתות, והשקין, והמרצופין,
- שנפחתו - הרי אלו טמאים מדרס.
- הקלוסטר - ארבעת קבין.
- והתרומל - חמשת קבין.
- והכריתית - סאה.
- והחמת - של שבעת קבין.
- רבי יהודה אומר:
- אף הרובצל והמיזדה - כל שהן הרי אלו טמאין מדרס.
- וכולן שנפחתו - טהורין,
- מפני שבטל העיקר - בטלה הטפילה.
(ב) חמת חלילין - טהורה מן המדרס.
- עריבת פיסונות -
- בית שמאי אומרין: מדרס.
- ובית הלל אומרין: טמא מת.
- עריבה, משני לוג ועד תשעת קבין -
- שנסדקה - טמאה מדרס.
- הניחה בגשמים, ונתפחה - טמאה טמא מת.
- בקדים, ונסדקה - מקבלת מדרס.
- זה חומר בשירי כלי עץ מבתחילתן,
- וחומר בכלי נסרים מבתחילתן -
- שתחילתן - אינן מקבלין טומאה עד שיתחסמו,
- נתחסמו, אף על פי שנשרו שפתותיהן כל שהן - טמאין.
- וחומר בכלי נסרים מבתחילתן -
(ג) מקל שעשאו יד לקורדום - חיבור לטומאה בשעת מלאכה.
- והדיוסטר - חיבור לטומאה בשעת מלאכה.
- קבעו בכלונס - טמא, ואינו חיבור לו.
- עשה בו דיוסטר - אין טמא אלא צורכו.
- כיסא שקבעו בכלונס - טמא, ואינו חיבור לו.
- עשה בו כיסא - אין טמא אלא מקומו.
- קבעו בקורת בית הבד - טמא, ואינו חיבור לה.
- עשה בראשה כיסא - טהור,
- מפני שאומרין לו: עמוד - ונעשה את מלאכתנו.
(ד) עריבה גדולה שנפחתה מלקבל רימונים -
- התקינה לישיבה -
- רבי עקיבה - מטמא.
- וחכמים - מטהרין, עד שיקצע.
- עשאה אבוס לבהמה -
- אף על פי שקבעה בכותל - טמאה.
- התקינה לישיבה -
(ה) כופת שקבעו בנדבך -
- קבעו ולא בנה עליו,
- בנה עליו ולא קבעו - טמא.
- קבעו ובנה עליו - טהור.
- מפץ שנתנו על גבי הקורות -
- קבעו ולא נתן עליו את המעזיבה,
- נתן עליו את המעזיבה ולא קבעו - טמא.
- קבעו ונתן עליו את המעזיבה - טהור.
[ו] *הערה 1: קערה שקבעה בשידה, תיבה, ומגדל -
- כדרך קבלתה - טמאה.
- שלא כדרך קבלתה - טהורה.
(ו) [ז] סדין שהוא טמא מדרס -
- ועשאו וילון - טהור מן המדרס,
- אבל טמא טמא מת.
- מאמתי היא טהרתו?
- בית שמאי אומרין: משישבר.
- בית הלל אומרין: משיקשר.
- רבי עקיבה אומר: משיקבע.
- ועשאו וילון - טהור מן המדרס,
(ז) [ח] מחצלת -
- שעשה לה קנים לאורכה - טהורה.
- וחכמים אומרין: עד שיעשם כמין כי.
- עשאם לרוחבה -
- אם אין בין קנה לחברו ארבעה טפחים - טהורה.
- נחלקה לרוחבה -
- רבי יהודה - מטהר.
- וכן המתיר ראשי המעדנים - טהורה.
- נחלקה לאורכה -
- ונשתיירו בה שלשה מעדנים של שישה טפחים - טמאה.
- מחצלת - מאמתי מקבלת טומאה?
- משתתקנב - והיא גמר מלאכתה.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה כלים, פרק כ':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
- ^ יש גורסים "משיתפר", ויש גורסים "משישבר".