משנה בבא מציעא ג י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ג · משנה י | >>
המפקיד מעות אצל חבירו, צררן והפשילן לאחוריו, או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים, ונעל כד בפניהם שלא כראוי, חייב, שלא שמר כדרך השומרים.
ואם שמר כדרך השומרים, פטור.
משנה מנוקדת
הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ,
- צְרָרָן וְהִפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו,
- אוֹ שֶׁמְּסָרָן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים,
- וְנָעַל בִּפְנֵיהֶם שֶׁלֹּא כָּרָאוּי,
- חַיָּב,
- שֶׁלֹּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים.
- וְאִם שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים,
- פָּטוּר:
נוסח הרמב"ם
המפקיד מעות אצל חברו -
- צררן והפשילן לאחריו,
- מסרן לבנו ולבתו הקטנים,
- ונעל בפניהם שלא כראוי - חייב,
- שלא שמר כדרך השומרים.
- ואם שמר כדרך השומרים - פטור.
פירוש הרמב"ם
כספים בעין אין להם שמירה מעולה אלא הטמנה בקרקע או בכותל בתוך טפח הסמוך לתקרה או סמוך לקרקע, וכל מה שזולת זה הוא פושע ולא שמר כדרך השומרין וחייב לשלם עד שיפרש עליו.
וכמו כן אם נתן הכספים במלבושו שעושין בו כעין כיס, או שקשר אותן בסדינו או על בטנו — בכל אלה פושע, אלא אם יתפשם בידו שנאמר "וצרת הכסף בידך"(דברים יד, כה), אלא אם יפרש על בעל הממון.
ואם הפקיד אצלו ערב שבת ולא היה לו פנאי לטמנם יטמין במוצאי שבת מיד, ואם אבדו ביום השבת אינו חייב כלום.
ומן העיקרים שלנו כל המפקיד — על דעת אשתו ובניו של בעל הבית הוא מפקיד, ולפיכך אם נתן הפקדון לבניו הגדולים אינו חייב לשלם, אלא ישבע שבועת התורה שנתן אותו הדבר להם, וישבעו הם כמו כן שבועת התורה ששמרו כדרך השומרים, ולא נאמר בכגון זה שיתן האדם לאשתו ולבניו שומר שמסר לשומר חייב.
ודע כי שומר שמסר [לשומר] איזה שומר שיהיה, כשיבואו עדים שהשומר השני לא פשע אלא ששמר כדרך השומרים אין השומר הראשון חייב לשלם, ואין אחד מהם חייב שבועה לפי שהעדים מעידים באונס, ואין מקום לשבועה אלא כשאין שם עדים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
צררן - בסודרו:
והפשילן לאחוריו - אע"פ ששמירה מעולה היא, חייב, שהמוליך מעות של פקדון ממקום למקום אין להם שמירה אלא בידו, דכתיב (דברים יד) וצרת הכסף בידך, אע"פ שצרורים הם, יהיו בידך. ואם בבית הוא, אין להם שמירה אלא בקרקע כב, ובכותל, בטפח הסמוך לתקרה או בטפח הסמוך לארץ. שאין דרך הגנבים לחפש שם. ואם שמר בענין אחר, פושע הוי וחייב. אלא אם כן התנה מתחלה עם המפקיד שעל מנת כן הוא מקבל הפקדון שלא יתחייב בכל השמירות הללו:
לבנו ולבתו הקטנים - אבל לגדולים, נשבעים הם כג ששמרו כדרך השומרים ופטור. ולא אמרינן בהא שומר שמסר לשומר חייב, שדרך האדם להפקיד מה שהופקד בידו, ביד אשתו ובניו. ובל המפקיד, על דעת שיתנם הנפקד ביד אשתו ובניו הוא מפקיד:
פירוש תוספות יום טוב
צררן וכו'. כתב הר"ב ואם בבית הוא אין להם שמירה אלא בקרקע. גמרא. ותמיהני דהא תנן ונעל בפניהם שלא כראוי חייב. משמע הא כראוי פטור. וראיתי בנימוקי יוסף שכתב דהא דאמרינן בגמרא אין להם שמירה אלא בקרקע. דוקא להנהו דרי. ובהנהו אתרי דשכיחי גנבי. וכדמוכח בגמרא. והכי איתא בהדיא בירושלמי נעל כראוי וכו' נגנבו או נאבדו פטור מלשלם. עכ"ל:
הקטנים. כתב הר"ב אבל לגדולים נשבעין הם וכו' אחר שישבע הנפקד שבועת התורה שנתן אותו הדבר להם כמ"ש הרמב"ם:
ונעל בפניהם שלא כראוי חייב. כתב נ"י ונעל בפניהם. רש"י פירש [לעיל ד' ל"ו] דאקטנים קאי. וכן משמע פשט הלשון. ואין נראה מדאמרינן בגמרא בשלמא כולהו וכו'. אלא צררן ולרש"י לא שייך לומר כולהו דהא ליכא אלא חדא. אלא על כרחך תרתי נינהו והכי קאמר או שלא מסרן לבנו ולבתו כלל. אלא הניחן בביתו ובתיבתו ונעל בפניהם שלא כראוי. חייב:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כב) (על הברטנורא) ותמיהני דהא תנן ונעל בפניהם שלא כראוי חייב, משמע הא כראוי פטור. והנ"י כתב דהא דאמרינן דדוקא בקרקע. דוקא להני דרי ובהנהו אתרי דשכיחי גנבי. ובן משמע בגמרא. וכן הוא בהדיא בירושלמי נעל כראוי כו' פטור:
(כג) (על הברטנורא) אתר שישבע הנפקד שבועת התורה שנתן אותו הדבר להם. הר"מ:
(כד) (על המשנה) ונעל. לא קאי אמסרן כו' אלא בהניחן בביתו ובתיבתו איירי:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
המפקיד מעות אצל חברו צררן וכו': בפירקין דף ל"ו. ובספר הפרפראות וְצַרְתָ ב' במסורת דין וצרת [הכסף בידיך וצרת] אותם בכנפיך והיינו דתנק המפקיד מעות אצל חברו צררן והפשילן לאחוריו חייב ומפרש טעמא אמר קרא וצרת הכסף בידך אע"פ שצרורים יהיו בידך וזהו אע"פ שצרת אותם בכנפיך יהיו בידך ע"כ:
הקטנים: כתב הר"ב אבל לגדולים נשבעין הן וכו' אחר שישבע הנפקד שבועת התורה שנתן אותו הדבר להם כמ"ש הרמב"ם ז"ל ע"כ. ואמרי נהרדעי התם דייקא נמי דהאי דגדולים פטורין מדיוקא דמתני' היינו דוקא בניו ולא אחרים מדקתני או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים חייב הא לבנו ולבתו הגדולים פטור מכלל דלאחרים ל"ש גדולים ול"ש קטנים חייב דא"כ דלאחרים נמי גדולים פטור ליתני או שמסרן לקטנים סתמא אלא ש"מ שומר שמסר לשומר חייב ש"מ:
נעל בפניהם: לפי פשט הלשון משמע כדפי' רש"י ז"ל דאקטנים קאי אבל אינו מחוור בעיני המפרשים ז"ל מדאמרי' בגמרא בשלמא כולהו וכו' אלא צררן ואי כדפי' רש"י ז"ל לא שייך למימר כולהו דהא ליכא אלא חדא אלא ע"כ תרי מילי נינהו וה"ק שלא מסרן לבנו ולבתו כלל אלא הניחן בביתו ובתיבתו ונעל בפניהם שלא כראוי חייב ושמעי' דדוקא משום דנעל שלא כראוי הוא חייב הא כראוי פטור נמקי יוסף. וגם הר"ר יהוסף ז"ל כתב ונעל בפניהם נ"ל דקאי אמעות דנעל בפני המעות שלא כראוי ואונעל בפניהם קאמר. וביד פ"ד דהלכות שאלה ופקדון סימן ו' ח'. ובטור ח"מ סימן רצ"א:
תפארת ישראל
יכין
צררן: בסודר.
והפשילן לאחוריו: אף דשמר כראוי, עכ"פ כספים, בדרך אין להן שמירה רק בידו ממש, או קשורים על בטנו לפניו, ובביתו צריך לקברם וטפח עפר ע"ג. וקיי"ל דבמקום שאין גנבים מצויין, סגי כשישמרם כשלו [רצ"א ט"ו]:
או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים: אבל גדולים, ישבע הנפקד שמסר להן, והן נשבעין ששמרו כראוי, שכל המפקיד על דעת בני ביתו מפקיד. מיהו בפשעו ואין להן לשלם, י"א דהשומר חייב לשלם, וי"א דפטור. ודוקא במעות צריכים שניהן לשבע, אבל בדבר מסויים ככלי וכדומה, א"צ לשבע רק השני [רצ"א כ"ג וכ"ד]:
ונעל בפניהם שלא כראוי: ר"ל או נעל בפני המעות שלא כראוי.
ואם שמר כדרך השומרים: נ"ל דר"ל אם דרך השומרין לשמור כן ולבלי להטמין בקרקע:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת