משנה אהלות יא

אהלות פרק יא', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק אחד עשר ("בית שנסדק") · >>

פרקי מסכת אהלות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

הבית שנסדק, טומאה בחוץ, כלים שבפנים טהורין.

טומאה בפנים, כלים שבחוץ, בית שמאי אומרים, עד שיהא בסדק ארבעה טפחים.

בית הלל אומרים, כל שהוא.

רבי יוסי אומר משום בית הלל, פותח טפח.

משנה ב

אכסדרה שנסדקה, טומאה בצד זה, כלים שבצד השני טהורים.

נתן את רגלו או קנה מלמעלן, עירב את הטומאה.

נתן את הקנה בארץ, אינו מביא את הטומאה, עד שיהיה גבוה מן הארץ פותח טפח.

משנה ג

סגוס עבה וכופת עבה אינן מביאין את הטומאה עד שיהיו גבוהים מן הארץ פותח טפח.

קפולים זו על גבי זו אינן מביאות את הטומאה עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח.

היה אדם נתון שם, בית שמאי אומרים, אינו מביא את הטומאה.

ובית הלל אומרים, אדם חלול הוא, והצד העליון מביא את הטומאה.

משנה ד

היה משקיף בעד החלון והאהיל על קוברי המת, בית שמאי אומרים, אינו מביא את הטומאה.

ובית הלל אומרים, מביא את הטומאה.

ומודים שאם היה לבוש בכליו, או שהיו שנים זה על גבי זה, שהם מביאין את הטומאה.

משנה ה

היה מוטל על האסקופה והאהילו עליו קוברי המת, בית שמאי אומרים, אינו מביא את הטומאה.

ובית הלל אומרים, מביא את הטומאה.

משנה ו

הטומאה בבית והאהילו עליו טהורים, בית שמאי מטהרין, ובית הלל מטמאין.

משנה ז

כלב שאכל בשר המת ומת הכלב ומוטל על האסקופה, רבי מאיר אומר, אם יש בצוארו פותח טפח, מביא את הטומאה.

ואם לאו, אינו מביא את הטומאה.

רבי יוסי אומר, רואין את הטומאה, מכנגד המשקוף ולפנים, הבית טמא.

מכנגד המשקוף ולחוץ, הבית טהור.

רבי אליעזר אומר, פיו לפנים, הבית טהור.

פיו לחוץ, הבית טמא, שהטומאה יוצאת דרך שוליו.

רבי יהודה בן בתירא אומר, בין כך ובין כך, הבית טמא.

כמה תשהה במעיו, שלשה ימים מעת לעת.

בעופות ובדגים, כדי שתפול לאור ותשרף, דברי רבי שמעון.

רבי יהודה בן בתירא אומר, בעופות ובדגים, מעת לעת.

משנה ח

החדות שבבית ומנורה בתוכו, והפרח שלה יוצא וכפישה נתונה עליו, שאם תנטל המנורה וכפישה עומדת על פי החדות, בית שמאי אומרים, החדות טהור, ומנורה טמאה.

בית הלל אומרים, אף המנורה טהורה.

ומודים שאם תנטל המנורה וכפישה נופלת, הכל טמא.

משנה ט

כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדות, אפילו עד התהום, טהורים.

טומאה שם, הבית טמא.

טומאה בבית, כלים שבכותלי החדות, אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח, טהורים.

ואם לאו, טמאים.

אם היו כותלי החדות רחבים משל בית, בין כך ובין כך טהורים.

משנה מנוקדת

משנה אהלות יא ניקוד

נוסח הרמב"ם

(א) בית שנסדק -

טומאה בחוץ -

כלים שבפנים - טהורין.

טומאה בפנים -

כלים שבחוץ -

בית שמאי אומרין: עד שיהא בסדק ארבעה טפחים.

בית הלל אומרין: כל שהוא.

רבי יוסי אומר, משום בית הלל: פותח טפח.

(ב) אכסדרה שנסדקה -

טומאה בצד זה -

כלים שבצד השני - טהורין.

נתן את רגלו או קנה מלמעלן - עירב את הטומאה.

נתן את הקנה בארץ -

אינו מביא את הטומאה - עד שיהא גבוה מן הארץ פותח טפח.

(ג) סגוס עבה, וכופת עבה -

אינן מביאין את הטומאה - עד שיהו גבוהין מן הארץ פותח טפח.

קפילין זו על גבי זו -

אינן מביאות את הטומאה - עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח.

היה אדם נתון שם -

בית שמאי אומרין: אינו מביא את הטומאה.

ובית הלל אומרין: אדם חלול הוא, והצד העליון מביא את הטומאה.

(ד) היה משקיף בעד החלון,

והאהיל על קוברי המת -

בית שמאי אומרין: אינו מביא את הטומאה.

ובית הלל אומרין: מביא את הטומאה.

ומודים, שאם היה לבוש בכליו,

או שהיו שנים זה על גבי זה - שהן מביאין את הטומאה.

(ה) היה מוטל על האסקופה,

והאהילו עליו קוברי המת -

בית שמאי אומרין: אינו מביא את הטומאה.

ובית הלל אומרין: מביא את הטומאה.

(ו) הטומאה בבית,

והאהילו עליו טהורין -

בית שמאי: מטהרין.

ובית הלל: מטמאין.

(ז) כלב שאכל בשר המת,

ומת, ומוטל על האסקופה -

רבי מאיר אומר:

אם יש בצווארו פותח טפח - מביא את הטומאה,

ואם לאו - אינו מביא את הטומאה.

רבי יוסי אומר: רואין את הטומאה -

מכנגד השקוף ולפנים - הבית טמא,

מכנגד השקוף ולחוץ - הבית טהור.

רבי אליעזר אומר:

פיו לפנים - הבית טהור,

פיו לחוץ - הבית טמא,

שהטומאה יוצאה דרך שוליו.

רבי יהודה בן בתירה אומר:

בין כך, ובין כך - הבית טמא.

וכמה תשהה במעיו?

שלשה ימים מעת לעת.

ובעופות ובדגים -

כדי שתיפול לאור ותישרף - דברי רבי שמעון.

רבי יהודה בן בתירה אומר:

בעופות ובדגים - מעת לעת.

(ח) החדות שבבית, ומנורה בתוכו,

והפרח שלה יוצא, וכפישה נתונה עליו,

שאם תינטל מנורה, וכפישה עומדת על פי החדות -

בית שמאי אומרין:

החדות - טהור,

ומנורה - טמאה.

בית הלל אומרין: אף מנורה טהורה.

ומודים,

שאם תינטל מנורה, וכפישה נופלת - הכל טמא.

(ט) כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדות -

אפילו עד התהום - טהורין.

טומאה שם - הבית טמא.

טומאה בבית, כלים שבכותלי החדות -

אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח - טהורין,

ואם לאו - טמאין.

אם היו כותלי החדות רחבים משל בית -

בין כך, ובין כך - טהורין.

פירושים

משנה אהלות, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב